Tag Archives: Wolf Rubinchyk
70 YEARS OF THE STATE OF ISRAEL! / ГОСУДАРСТВУ ИЗРАИЛЬ – 70!
How it was at the beginning / Как было в первые годы…
On the cover of the album published by LIFE: Young Israelis stand in a wagon at a collective settlement in the Plain of Sharon, waiting to be transported to work in nearby fields. Next 16 photos are taken from the same album / На обложке альбома, изданного редакцией журнала «LIFE»: молодые израильтяне из коллективного поселения ждут, когда их отвезут на полевые работы в долине Шарон, aka Саронская долина. Далее – фото из этого же англоязычного альбома (Copyright 1962 by Time Inc.).
Proud soldier in the well–drilled Israeli army is one of thousands of women serving on active duty / Гордая девушка-солдат в хорошо вышколенной израильской армии – одна из тысяч женщин-военнослужащих.
In one of bustling Tel Aviv’s numerous cafés, Israeli youths while away talking amiably over coffee, a favourite pastime / В шумном кафе, коих много в Тель-Авиве, израильская молодежь любит коротать вечера, дружески беседуя за кофе.
Touring school children in Jerusalem gaze at the 16-foot bronze menorah (ritual candelabrum) donated by the British Parliament to Israel’s parliament / Школьники-экскурсанты в Иерусалиме глазеют на пятиметровую бронзовую менору, подаренную израильскому Кнессету британским парламентом.
Gay awnings that clamp down over the ubiquitous little sun porches are a household necessity in hot and humid Tel Aviv / Ярко раскрашенные навесы над повсеместными мини-террасами – необходимость в жарком и влажном Тель-Авиве.
Crisp suburb of Tel Aviv has characteristic rows of three–story apartment buildings separated by narrow air spaces / Для раскидистых пригородов Тель-Авива характерны ряды трёхэтажных жилых зданий, теснящихся друг к другу.
Coastal resort of Herzliya is dotted with new luxury hotels whose suntanned guests radiate an aura of deep comfort. The town has begun to thrive in the past few years, as wealth increases and the spirit of austerity gradually weakens / Прибрежный курорт Герцлия усеян новыми шикарными гостиницами, посетители которых излучают ауру безмятежности и комфорта. Город расцвёл несколько лет назад (т. е. ближе к концу 1950-х – В. Р.), когда в Израиле прибавилось денег, а дух самоограничения начал слабнуть.
Carrying their supplies and rations, a family newly arrived from Tangier moves into the shack awaiting them in a Negev village / Семья Недамов, новоприбывших из Танжера (Марокко), вселяется в хибару, приготовленную для них в одном из посёлков пустыни Негев.
Being treated by the village nurse, one of the Nedams gets antibiotics for her eyes. Eye disorders are common among North African immigrants. Picking cotton gives Nedam a chance to earn some money. In Tangier, Nedam, who is 42, worked as a carpenter / Медсестра посёлка закапывает антибиотик девочке из семьи Недамов. Глазные болезни – обычное явление у олим из Северной Африки. Справа – сорокадвухлетний глава семьи собирает хлопок. В Танжере г-н Недам работал плотником.
On the road in Jerusalem. Sabras (native-born Israelis) race home from the Hebrew University campus / Иерусалим, сабры едут домой из кампуса Еврейского университета.
Ben-Gurion’s protégé, popular ex-army head Moshe Dayan (with eyepatch) has served as Agriculture Minister. With him is Deputy Defense Minister Shimon Peres. Minister of Education Abba Eban served for many years as Israel’s eloquent spokesman at the U.N. / «И Перес такой молодой…» 🙂 Слева – замминистра обороны Шимон Перес и протеже Бен-Гуриона, министр сельского хозяйства Моше Даян, справа – министр образования Абба Эбан, экс-представитель Израиля в ООН.
At his home in Tel Aviv, Ephraim Ben Arzi, managing director of El Al Airlines, takes early breakfast out of doors. He is brigadier general in the Israeli Reserve, one of many managers recruited from the military / Эфраим Бен–Арци (бригадный генерал резерва, директор авиакомпании «Эль–Аль») завтракает у себя дома в Тель–Авиве. Многие топ-менеджеры набираются в Израиле из военных.
New buildings rise rapidly on the Mediterranean coast where the new port of Ashdod is being laid out to handle the Negev desert’s increasing mineral exports. In Israel’s first 13 years, 24 new towns were constructed / На строительстве нового ашдодского порта, который необходим для вывоза на экспорт минералов из Негева, благо их добыча растёт. За первые 13 лет независимости Израиля было построено 24 городских поселений.
Copper refinery in the desolate Negev processes ore from deposits unworked since King Solomon’s time. Much of the copper is earmarked for export to Japan / Медный завод в глубине Негева обрабатывает руду, чего в этой местности не делалось со времен царя Соломона. Большая часть меди экспортируется в Японию.
Dead Sea salts are dug up in chunks from the bottom of an evaporation pond. They are turned into potash, used Israel’s growning fertilizer and glass industries / Соли Мёртвого моря выкапываются со дна пруда–испарителя. Затем из них вываривается углекислый калий, используемый для производства удобрений и в стекольной промышленности.
Fragile flakes of papyrus are examined by Israeli archaeologist Yigael Yadin (left) and scroll expert James Biberkraut / Хрупкие обрывки пергамента исследуют израильский археолог Игаэль Ядин (слева) и специалист по свиткам Мёртвого моря Джеймс Биберкраут.
Children at an Orthodox religious school learn to read / Дети в религиозной школе учатся читать.
Compiled and adapted by WR / Подготовил В. Р.
* * *
BONUS: photos by Wolf Rubinchyk / Бонус: фото от В. Рубинчика
Squares in Petah-Tikva (summer 2017) / Площади в Петах–Тикве (лето 2017 г.).
published on May 13, 2018 21:57 / опубликовано 13.05.2018 21:57
***
Our work deserves your support / העבודה שלנו ראויה לתמיכה שלכם
Life is like a miracle (3) / (החיים כמו נס. שמעון גרינהויז (3
(English text is below)
לפני המלחמה, הייתי רק בכיתה א‘ או ב‘ , הלכתי ללמוד אצל הרב, אבל מיד אחרי המלחמה, הלכתי ישר לכיתה ז‘. לא ידעתי טוב את השפה הרוסית, הייתי אומר “שתי גברים” … במקום “שני“. בישראל, ילדים מדברים כך, משלוח מעורב, אין בזה שום דבר נורא, אבל באמצע שנות ה-40 צחקו עליי מאוד בבית הספר. כאשר פתחתי את הפה שלי בכיתה, היה כזה צחוק שאפילו מכיתות אחרות באו לראות. הייתי היהודי היחיד בכיתה, ובמתמטיקה תמיד הייתי חזק. אחרי חודש או חודשיים, התחלתי לשלוט בשפה והתחלתי אפילו ללמד את חבריי. היה מורה אחד למתמטיקה שהגיע מהחזית. הוא אהב לשתות. לפעמים הוא היה עושה טעויות, אבל אני הייתי מתקן אותו בכל הכבוד – זה היה בידור נהדר. החברים שלי היו אומרים, “ובכן, סיימון – תיגש לתקן את השגיאות שם.“
סיימתי את חטיבת הביניים הבלארוסית. רוסית נלמדה בה רק כמקצוע. בשיעורים קראנו את שיריהם של יעקוב קולאס וינקי קופלה. סיימתי את לימודיי עם מדליית זהב, זה נתן לי את ההזדמנות להיכנס ללא בחינות לאוניברסיטה. הלכתי לאוניברסיטת המדינה הבלארוסית לפקולטה לפיסיקה ומתמטיקה, ובמקביל למדתי משפטים. המכון למשפטים היה קרוב יותר לפארק צ‘ליוסקינטסב, כעבור כמה שנים צורף מוסד זה לאוניברסיטה, והפך לפקולטה.
שמעון גרינהויז בשנת 1949 יחד עם אימו ליד האנדרטה בקראסנה ( 1950 ).
אני זוכר שני שחקני שחמט ששיחקו ללא לוח, והחליפו בקול רם את המהלכים ביניהם. תמיד עקבנו אחריהם והקשבנו לאיך שהם משחקים. אחד מהם, כך נראה, היה רב אומן איזק בולסלבסקי.
סיימתי שתי פקולטות בהצטיינות. קיבל מלגה; אני, כסטודנט מצטיין, קיבלתי העלאה של 150%.
באותה תקופה בברית המועצות היה טוב, מי שהיה מסיים את הפקולטה למשפטים בהצטיינות התקבל מיד לעבודה או במשרד התובע או במשרד הפנים – לא עם השכר הגבוה ביותר, אבל גם לא הנמוך ביותר. אבל היתה גם אנטישמיות חזקה … אני זוכר כשהתחלתי ללמוד משפטים, רוב המורים היו יהודים וליברלים … התזה המרכזית שלהם היתה זו: “אפשר להגן על כל פשע, הוא יכול היה להיות יותר קשה“. בסוף, כשהייתי כבר בקורס הרביעי, כולם נעלמו. הגיעו פרופסורים שקשורים לביטחון המדינה. תמיד צחקנו על עמדתם: “תנו לנו בן אדם, וימצא עליו מאמר“.
אז הבנתי שאני לא אצליח לעשות קריירה בשום משרד ממשלתי, כי אני יהודי, וזה “פשע” ,הוא מורכב על ידי העובדה כי ההורים שלי – הקפיטליסטים, והבורגנים … אבי, כפי שאמרתי קודם, היה איש עסקים ואמי רוזה עבדה במשק בית, אבל הקדישה הרבה מזמנה לעזרה לעניים. לפני המלחמה, חיילים יהודים ששירתו בעיירה הצבאית היו מגיעים אלינו לארוחת צהריים וערב. אני זוכר, גם, את בני הישיבות שהיו באים. אמא עבדה קשה מאוד עם קבוצה של נשים שעזרו לאוכלוסייה. לאחר המלחמה, היא עבדה במשך שנים רבות בבית חרושת לשימורים בקראסנה – כעובדת פשוטה. אחיה ומשפחתה – מדוקשיץ, היו עשירים מאוד. אבל היא אהבה את הרעיונות הקומוניסטיים, גם כשהגענו לישראל.
החלטתי שאני אהיה מורה, והלכתי ללמד באזור שבו לחמתי כפרטיזן. בין איליה ווילייקה. לא היו שם מסילות ברזל ולא אוטובוסים, ביצות בכל מקום. תלמידים הגיעו בחורף דרך היער, הלכו 10 ק“מ, לפעמים בשלג עד המותניים …
נסיעה לבית ספר בחורף על המשאית, שנת 1955
בשנת 1956 היתה מלחמת סיני בישראל. אני זוכר שהלכנו לפגישות שבהן היינו צריכים “לגנות את התוקפים“. אבל הבטתי בתמונות הטנקים הישראליים, והנשמה שמחה.
ב -1957 התקיים במוסקבה פסטיבל הנוער. אני זוכרת שהגענו מבלארוס לראות את הישראלים, רק להאחז בבגדיהם, לשמוע את דבריהם … ואז הבנתי שאין לי מקום בברית המועצות, למרות שאני אזרח סובייטי. יכולתי לנסוע לפולין, שם שלט בכל גומולקה. אבל לא היו לי מסמכים המאשרים כי יש לי אזרחות פולנית.
מבלארוס היה קשה לצאת לחו” ל. הלכתי לווילנה, התחתנתי שם חתונה פיקטיבית והגשתי ניירות. בראדושקוביצ‘י כתבתי למפקד המשטרה מכתב שאני אזרח פולני, והוא חתם עליו, והעביר אותו לווילנה. זה היה בשנת 1958. קולונל של משרד הפנים העביר את הבקשה למעלה, אבל היא חזרה, נשלחה שוב לראדושקוביצ‘י לאימות. נתנו כסף למפקד המשטרה, הוא בדק אותה שוב, העביר אותה – ובסוף השנה קיבלנו אישור ועברנו. בפולין הייתי בערך שנה וחצי, שם הורשנו, אמי ואני לעלות לישראל. עד שההיתר הגיע, אני עבדתי כאינסטלטור בחברת “ג‘וינט” על הגבול עם גרמניה. היו . בתים מאבן. הורו לי לקדוח חורים – לפעמים זה לקח שבוע שלם לקדוח חור אחד, עד כדי כך הקירות היו חזקים. אני נחשבתי לתלמיד של אינסטלטור פולני, בשבילו זה היה טוב, הוא קיבל תשלום על זה.
בפברואר 1960 הגעתי לישראל, בידע של מאה מילים בלבד בעברית. הלכתי לאולפן. היו לי דודות בקיבוצים עין חרוד ויפעת, אז לקחו אותנו לשם (ליפעת – אותי ואת אמי, זה בצפון, בין נצרת לעפולה). נתנו לנו דירה קטנה, וכמעט שלא גרתי שם, הייתי במעונות באולפן בגבעתיים. למדתי ארבעה חודשים, ואז עברתי קורס מיוחד במינוח פיסיקלי-מתמטי. הייתי יכול לעבור קורס למשפטים ולהיות עורך דין בישראל, אבל משום מה לא הלכתי על זה. גם בברית המועצות לא עבדתי כעורך דין. התחלתי ללמד ב -1960, קיבלתי דירה בפתח תקווה … והתחלתי לעבוד בבית הספר, בכמה בתי ספר. הדירה היתה 30 או 35 מטר ברחוב יצחק שדה. לא ידעתי את כל המילים , אבל התקבלתי טוב, התלמידים עזרו לי. אצלי בכיתה היו מעט מאוד ילדי עולים. אולי 3-4, מתוך 30-40.
התחלתי לעבוד בבית ספר טכני, לא בגימנסיה, שנקראה “עמל“. המנהל היה גם מרוסיה, כמו רוב המורים. הרגשתי כאילו אני ברוסיה. עבדתי גם בגימנסיה, לימדתי פיסיקה. בשלב זה הם בנו כור אטומי – לא בדימונה, אלא בנחל שורק. על חוף הים. כדי להוליך שולל, הם אמרו לכולם שזה מפעל טקסטיל … והמדינה בחרה 10 בתי ספר בארץ כדי ללמד שם פיזיקה גרעינית. נראה שהמפקח אהב איך אני מלמד, או שהתלמידים היו טובים, וגם בית הספר שלנו נבחר. הלכנו כל שבוע לשם, לאתר הבנייה, והטכנאים והפרופסורים הסבירו, נתנו משימות ועבודות במעבדה. בפעם היחידה בחיי ראיתי איך בונים מרכז גרעיני, איך מזריקים דלק.את כל זה הראינו לתלמידים. נפרדנו טוב מאוד, והתלמידים התנהגו בצורה מאוד מכובדת באתר הבנייה.
אחרי כמה זמן אני מקבל מכתב מטעם המפקח לפיסיקה, שהיה בן 80, והוא אומר כי התנהגתי כמו בריון, הפרופסורים והלבורנטים נפגעו ממני ושהתלמידים שלי שברו הכלים … ראיתי שחור בעיניים. אני חושב לעצמי: “מה עליי לעשות?” חשבתי: אני אחזור לראות את פרופסורים והטכנאים, אנחנו הרי התחבקנו איתם כאשר סיימנו את הפרקטיקה … לא היה אז תחבורה ישירה, נסעתי לרחובות, ומשם הלכתי ברגל לתחנת הכח הגרעינית … ואז שרות “ש.ב” עצר אותי. לא נתנו לי אפילו לדבר עם אף אחד, הם חשבו שמצאו מרגל מרוסיה! שני סוכנים של השירות החשאי, בדיוק כמו בסרטים: אחד טוב ואחד רע. אחד מהם כאילו עוזר לך והשני מאיים … ובסוף היום הם שברו אותי, כבר חשבתי לחתום על כל מה שרצו, הייתי מוכן לאשר שהכל נכון. אבל הם כנראה פנו למישהו יותר בכיר, והוא אמר להם, “תעזבו אותו.” ובערב, הם שחררו אותי, “הסוכן הטוב” ליווה אותי, והוא אמר: “אני מציע לך להתרחק מכאן. אם תתקרב לפה אתה תעלם והמשפחה שלך לא תראה אותך שוב. “
לא ידעתי מה לעשות, איך להיות בבית הספר? הלכתי למנהל וסיפרתי לו את כל הסיפור, בלי לדעת אם הוא קיבל עותק של המכתב מהמפקח. המנהל אומר: “אתה יודע מה, אני מאמין לך. בואי נשלח לו מכתב“. לא ידעתי לכתוב, אז הוא בעצמו כתב ושלח. המפקח גר בחיפה, במשך זמן רב לא היתה תשובה. יום אחד אומר המנהל:“אני עצמי אסע אליו“. הוא נסע, הם לקחו את המסמכים עם המפקח, וזה מה שהם מצאו. שם המשפחה שלי הוא גרינהויז, והם בילבלו אותי עם איזשהו גרינברג מקיבוץ שהגיע למרכז לא מוכן … וקיבלתי מכתב בהתנצלות, אותו אני שומר עד עכשיו.
אני תמיד אומר את זה ומספר איך הגורל בעבודה עשוי להיות תלוי באמון של הבוס שלך… אנחנו חייבים להאמין לאדם. ומה יכול היה להיות? הייתי מפוטר – ושום מקום אחר לא היה לוקח אותי.
אחר כך התמניתי לסגן מנהל (מחנך כיתה), וכשהמנהל פרש התמניתי במקומו. לא רציתי להיות מנהל בכלל, זה היה טוב בשבילי לעבוד כמחנך כיתה. המנהל התעניין יותר בנושאים פוליטיים, אחיו היה אחד האנשים הקרובים ביותר למנחם בגין, כמעט החבר הכי טוב. וגם כשהייתי מחנך כיתה, ביצעתי בפועל תפקידים רבים של מנהל, אבל לא קיבלתי שום כבוד או עונש על זה. אבל המורים, כנראה, היו מרוצים ממני, אז הם כתבו מכתב למשרד החינוך…
כשהוזמנתי לראיון, כנראה התנהגתי קצת בחוצפה. כי לא חשבתי על התפקיד: אם הם ימנו אותי למנהל – אז טוב, אבל אם לא, אז לא. ובכל זאת הם מינו אותי. זה היה ב -1978, ובמשך 20 שנה עבדתי כמנהל.
כשלקחתי את בית הספר “עמל ב“, היו בו כ -300 תלמידים, כשעזבתי את התפקיד היו בו 1500. עשיתי דברים מסוכנים: אם אפשר היה לפתוח מחלקה חדשה, תמיד הייתי מוכן לכך. ביקשתי רשות ופתחתי אותה.
בכיסא המנהל
הייתי ביחסים מאוד טובים עם התלמידים. בכיתה הייתי מאוד נוקשה, דיקטטור. אבל אני דיקטטור ליברלי – נתתי לתלמידי לנשום! והם חייבים להקשיב לי, אני חייב תמיד לראות את זה. אני לא מבין איך יכול להיות משמעת רעה לתלמידים. אצלי, הם תמיד חייבים לשבת, לא יכולים לדבר, אני צריך לראות את העיניים שלהם, אחרת אני לא מרגיש טוב .
כמנהל, המשכתי ללמד. בנוסף לשיעורים, ניסיתי לעזור לתלמידים, הם תמיד הצטופפו במשרדי, המזכירה הביאה להם קפה. כשפרשתי, לא היה לי יום בלי עבודה. התחלתי לעבוד כמורה ועד היום אני עובד. כבר יותר משישים שנה.
ביחד עם נשיא המדינה שמעון פרס. גם בעלי אותו שם וגם נולדו באותה המדינה.
חשבתי שאלוהים וגורל כבר עזבו אותי – הם היכו אותי בי כל כך חזק… אבל הם לא עזבו אותי. בני גיל חלה ברצינות בגיל 13 והוא נלחם 20 שנה במחלה. היה לו גידול במוח – לא ממאיר, אלא תוקפני. הוא עבר ניתוחים בקנדה ובישראל … הוא הצליח לסיים את לימודיו בבית הספר ובאוניברסיטה. הוא הבין מאוד במחשבים: הוא פתח חברת “היי-טק” ברמה בינלאומית עם חבריו. ביומו האחרון הוא עדיין נתן הוראות לעובדים. חברה זו קיימת עד עצם היום הזה.
בשבילי מחלתו היתה גרועה עוד יותר מאשר המלחמה. אבל אני מרגיש שהוא נמצא איתי כל הזמן. אני תמיד מתייעץ איתו על מה שאני אדבר. שנתיים לאחר מותו, חליתי בסרטן -הרופאים אומרים שזה בהשפעת מותו. אבל הגורל או אלוהים עשו את זה כך שהמחלה התגלתה לפני החגים, בפסח. באותו זמן הכנתי את התלמידים במתמטיקה ברמה הגבוהה ביותר. ומיד ביום החופשה הראשון עשו לי ניתוח – ארוך, שבע עד שמונה שעות.
אחרי הניתוח התעוררתי מהר מאוד. הלכתי לרופא שניתח אותי, לשאול מה התחזית. הוא אמר: “תחזית טובה מאוד – 50% נותרים בחיים“. כאשר קמתי בתוך יומיים, הוא נראה לא מרוצה, הוא אמר: “אתה כזה… לא רזה, לא צעיר, זקן, איך קמת כל כך מהר?” בהתחלה, היו הרבה תרופות. בשעה שבע עברתי כימותרפיה, ובשמונה אשתי לקחה אותי לעבודה. זה היה בשנת 2003. מאז כל שישה חודשים אני הולך להבדק, הרופא נותן מכתב … אני מסתכל על המכתב הזה כאילו זה אישור לעוד שנה של חיים.
עכשיו אני עובד שישה ימים בשבוע. אני מגיע לבית הספר בשבע ורבע – הלימודים מתחילים בשמונה וחצי … אני עוזר לתלמידים לפתור בעיות במתמטיקה. לכולם יש את הטלפון שלי, הם מתקשרים אליי גם אחרי תשע בלילה, אנחנו פותרים בעיות, הם יכולים לשאול שאלות עד חצות. אישתי לא מרוצה, כמובן. אני הולך לישון בדרך כלל ב-1 בלילה, ואני קם בחמש וחצי בבוקר. אני מניח שאני כמו גמל ביחס לשינה. כשהייתי באוניברסיטה, לא ידעתיי כמעט כלום שבוע לפני הבחינה. שותפיי צחקו: “מה, אתה לא יודע את זה” יכולתי לשבת במשך 80-100 שעות – לא ישן, לא אוכל, רק שותה ולומד, לומד, לומד … שלושה ימים לפני הבחינה, הגעתי לרמה של חבריי, ויומיים לפני הם כבר התאספו סביבי, ואני לימדתי אותם.
דיפלומוט, פרסים, תעודות הוקרה ומתנות אישיות של שמעון גרינהויז
כאשר אני עושה בחינות, אני בודק הכל באותו יום. עד הבוקר אני כבר מכניס למחשב את הציונים . התלמידים מתעוררים – וכבר יודעים כמה הם קיבלו.
עם הספורטאים הצעירים
פעם בית הספר שלנו זכה באליפות העולם בכדור יד (בין בתי הספר, כמובן). ולא, התלמידים לא עוסקים הרבה בשחמט כרגע. הרבה זמן הם מבזבזים על מחשבים ואלקטרוניקה. הם כותבים תוכניות לבניית רובוטים.
מה הסיפור עם הבית משפט?
כן, שלוש פעמים תבעו אותי ההורים. פעם הלכנו עם התלמידים לסיור לסיני, החבר‘ה התגלצ‘ו מהר תלול, והמורים עמדו בתחתית, לא אפשרו להם להגיע לכביש המהיר. אז לא הייתי עדיין מנהל, אבל הייתי בין המורים האלה. בחור אחד נפגע בראשו, חוליותיו זזו. הלכתי אליו לבית החולים, כי הרגשתי אשמה. הבחור טופל במשך זמן רב, ואז הלך לאוניברסיטה, אבל לא הצליח לסיים – ההשלכות של הפגיעה נתנו את אותותיהם. כילד, הוא התאמן כדורעף; ההורים ראו הכנסות של שחקן כדורעף מפורסם וביקשו מבית הספר לשלם לו 10% מההכנסות. זה נגמר בכלום.
בפעם השנייה תלמיד אחד מסיים את הלימודים, כיתה י ‘(אצלנו 10 שנות לימוד) יצר קשר עם קבוצה של גנבים. הוריו לא נתנו לו להתראות עם “החברים” האלה, אז הוא תלה את עצמו. תבעו אותנו, כך הם אומרים, שהתעלמנו – מזה שהוא לא הגיע לבית הספר במשך 40 יום (למעשה, הוא החמיץ 40 שעות לימוד ).
והמקרה השלישי, כאשר התלמידים נסעו למקום כלשהו עם ארגון נוער, ואחד מהם נהרג מפגיעת מכונית. לא היה לי שום קשר לזה, אבל נראה שלעורכי הדין יש צו כזה – לתבוע את בית הספר ואת המנהל. בפעם הזאת, אפילו לא הופעתי בבית המשפט.
מה עוד היית רוצה לגלות?
לפני כמה שנים הגענו לקראסנה. אני חושב, שאחרי שעזבתי לישראל, באתי לבלארוס שלוש פעמים, פעם אחת עם המשפחה שלי. כן זה נכון, אני הזמנתי אנדרטה חדשה לקורבנות השואה בקראסנה. מי שיישם אותה, שם את האנדרטה גם בעיירה.
בבלארוס במהלך הצילומים לסרט ; ליד האנדרטה בקראסנה
נפגשתי עם שגריר בלארוס בישראל, אי שם בשנת 2001. גם אביו היה פרטיזן, השגריר עצמו סיפר לי על כך.
פולין 1995; הדלקת נר בהר הרצל
השתתפתי במצעד החיים הראשון בפולין. לפני מספר שנים, נבחרתי להדליק משואה ביום השואה – בירושלים (בחרו שישה אנשים). וגם השנה קיבלתי את הפרס “על מפעל חיים“. הנשיא-העניק, ומסר לי אותו שר החינוך נפתלי בנט. בפעם הראשונה ניתן פרס כזה למורה. לפעמים הוא ניתן לפרופסורים או למדענים.
ראש הממשלה עם שמעון גרינהויז; בטקס פרס הנשיא
אני לא עוקב מקרוב אחר מה שקורה בלארוס. אבל אני שומר על קשר עם מורה בבית ספר בקראסנה. לפעמים אנחנו מדברים בסקייפ, או שהיא מתקשרת בערב. שמה אלה שידלובסקיה. היא שלחה לנו ספר של סרגיי סטאריקביץ‘.
.שמעון עם מורים ותלמידי בית הספר בקראסנה; כותבת א. שידלובסקיה
בני הבכור טל נולד ב -1963. הוא סיים את הגימנסיה בתל אביב, הלך ללמוד בטכניון הנדסה … הוא שירת במודיעין, בעל דרגה גבוהה, אבל הוא פרש כבר לפני יותר מ -20 שנה לגמלאות. הוא בודק מעליות ומנופים. אשתו צילה היא עורכת דין בעירנו, מוצאה מטורקיה. יש להם בן ובת.
צילה וטל. בנם גיא ובתם עמית
בני ניר, יליד 1971, מהנדס אלקטרוניקה, בוגר אוניברסיטת תל אביב, עובד בחברת“פנסוניק“, מספק ציוד מחשבים לארגונים גדולים. אשתו ענבל היא רופאה, עובדת במרפאת תל-השומר, אביה ממרוקו, לאמה שורשים בהונגריה. יש להם גם בן ובת. משפחתם גרה בגבעתיים.
ניר זוכה לדרגת רב סרן; נורית בזמן שרותה הצבאי
הבת נורית נולדה בדיוק במלחמת יום כיפור (1973), וליזה ילדה אותה במרפאה שלה. התקופה הייתה מדאיגה, הם ציפו שיהיו פצועים רבים. האחות הבכירה שואלת: “מה, גם את הגעת עכשיו על הראש שלי?“, והאישה – שהיא עצמה מיילדת – עונה: “אני אעשה הכל בעצמי“. בעלה של בתי הוא עופר בר, אבותיו הגיעו גם הם ממדינות שונות (רומניה, מרוקו). יש להם שלושה ילדים. אני רוצה במיוחד לציין את נכדתי יעל, שלומדת בכיתה ג ‘, אבל כבר מכירה את המחשבים היטב ועושה לי מצגות.
איך עברתי את כל מה שעברתי במלחמה, ואחר כך? אני עצמי לא יודע. לא, לא האמונה באלוהים עזרה. עבדתי קשה וחשבתי הרבה על קרובי.
הקליט וולף רובינצ’יק לטובת האתר
Belisrael.info
נ.ב.
ממערכת האתר
Belisrael.info
אנחנו מחכים לסיפורים שלכם ממפגשים עם אנשים מעניינים, שיש להם סיפורים משפחתיים שונים וכתבות אחרות ובבקשה לא לשכוח מהפרוייקט הגדול שלנו לשנה הבאה כשנחגוג 10 שנים לאתר ו-70 שנה למדינת ישראל. ביחד נוכל לעשות הרבה. אנחנו מחפשים מתרגמים מתנדבים לתרגום טקסטים מעניינים מרוסית לאנגלית ולעברית. תשלחו הצעות לדואר
בסוף אפריל 2018 בקראסנה ( בין מינסק למולודצ’נו ), יתקיים טקס לכבוד 75 שנה להריסת הגטו. בין המארגנים- מורה להיסטוריה מקומית, אלה שידלובסקאיה, לטקס מתכנן להגיע שמעון גריהויז עם משפחתו. אנחנו מזמינים להגיע לקראסנה את תושבי בלארוס וכמו כן גם מדינות אחרות, כולל ישראל. ניתן לארגן טיולים בבלארוס ובליטא למשתתפים.
לשאלות בכל נושא ניתן לפנות בדואר
המקור ברוסית
The Shimon Greenhouse’s story (3)
(end, beginning and continuation
Before the war, I was only in first or second grade, and for a short time I studied with a rabbi, but immediately after the war, I went straight to seventh grade. I did not know well the Russian language. In Israel children often confuse inflections and cases, and that is only natural, but in the mid-1940s my environment laughed at me very much at school. When I opened my mouth in class, there was such a laugh that even other classes came to see. I was the only Jew in the class, and in mathematics I was always strong. After a month or two, I began to master the language and even started teaching my friends. There was one mathematics teacher who came from the front. He liked to drink. Sometimes he made mistakes, but I corrected him with all due respect – it was great entertainment for all. My friends would say, “Well, Simon – go and fix the errors there.”
I graduated from a Belarusian-language middle school, and there I learned Russian only as a part of curriculum. In the classes we read the poems of Yakub Kolas and Yanka Kupala. I finished the school with a gold medal, this gave me the opportunity to enter university without exams. I went to the State University of Belarus to the Faculty of Physics and Mathematics, and at the same time I studied law. The Institute of Law was closer to the Cheluskintsev Park in Minsk, and a few years later this institution was attached to the university and became a faculty.
Shimon Greenhouse: in 1949; with his mother near the monument in Krasnaye (1950).
I remember two chess players who played without a board, and exchanged loudly the moves between them. We often followed them and listened to how they played. One of them, it seems, was the grandmaster Isaak Boleslavsky.
I finished two faculties with honors. I received a scholarship; as an outstanding student, I had a 150% raise.
At that time in the Soviet Union was a custom, according to which those who graduated from the law faculty cum laude were immediately accepted to work in the prosecutor’s office or the Interior Ministry – not in the highest positions, but not in the lowest, either. But there was also strong anti-Semitism… I remember when I entered the Institute of law, most of the teachers were Jews and liberals… Their main idea was: “You can protect any crime, it could have been more difficult.” In the end, when I was in fourth year, everyone disappeared. Professors of state security came. We always laughed at their position: “Give us a man, and we will find him guilty for something.”
Then I realized that I would not succeed in making a career in any government office because I am a Jew, and this was a “crime”, aggravated by the fact that my parents were capitalists… My father, as I said before, was a businessman, and my mother Rosa kept the house, but she also devoted much time to helping the poor. Before the war, Jewish soldiers who served in the military town came to us for lunch and dinner. I also remember yeshiva students who came. My mother worked very actively with a group of women who helped the population. After the war, she worked for many years in a cannery of Krasnaye as a simple worker. Her brother and her family from Dokshitsy were very rich. But she liked the Communist ideas, even when we came to Israel.
I decided that I would be a teacher and went to teach in the area where I fought as a partisan. Between Ilya and Vileyka. There were no railroads or buses, swamps everywhere. Pupils had to go in the winter through the forest, to overcome 10 km, sometimes in the snow till the waist.
A trip to school in the winter, 1955
In 1956 there was the Sinai Campaign in Israel. I remember going to meetings where we had to “condemn the aggressors.” But I looked at the pictures of the Israeli tanks, and my soul was happy.
In 1957 the international youth festival was held in Moscow. I remember that we came from Belarus to see the Israelis, just to hold on to their clothes, to hear their words… and then I realized I had no place in the Soviet Union, even though I was a Soviet citizen. I could go to Poland, where Gomulka ruled at that time. But I had no documents confirming that previously I’d been a Polish citizen.
From Belarus it was difficult to go abroad, so I went to Vilnius, I arranged a fictitious marriage, and I submitted papers. I wrote to the police chief a letter that I was a Polish citizen, and he signed it and transferred it to Vilnius, but my petition was rejected. The request was sent to Radashkovichy for confirmation, we gave money to the police chief, he checked it again, passed it on – and by the end of the year we received a permit and went away. In Poland I was for about a year and a half, then my mother and I were allowed to immigrate to Israel. I worked as a plumber in a company assisted by the “Joint” commitee on the border with Germany. There were stone houses all around, and I was instructed to drill holes. I was considered a student of a Polish plumber, for him it was good, he got paid for it.
In February 1960 I came to Israel with only a hundred words of Hebrew. I went to an ulpan. I had aunts in kibbutzim Ein Harod and Yifat, so they took us there (to Yifat, me and my mother, in the north, between Nazareth and Afula). They gave us a small apartment, and I rarely came there. I went to an ulpan with dormitory in Givatayim. I studied for four months, and then I took a special course in physical-mathematical terminology. I could take a law course and become a lawyer in Israel, but for some reason I did not go for it. I did not work in the Soviet Union as a lawyer either. I started teaching in 1960, I got an apartment in Petah Tikva… and I started working at school, in several schools. The apartment was 30 or 35 meters on Yitzhak Sadeh Street. At that time I did not have enough Hebrew words, but I was well received, the students helped me. In my class there were very few immigrant children. Maybe 3-4 from 30-40.
I started working in a technical school, not in the gymnasium, which was called “Amal”. The principal was also from Russia, like most teachers. I felt like I was in Russia. I also worked at a gymnasium, taught physics there. At this stage Israel built an atomic reactor – not in Dimona, but in Nahal Sorek, on the shore. To deceive enemies, they told everyone it was a textile factory… and the state chose 10 schools in the country to study nuclear physics there. The supervisor seemed to like how I was teaching, or, maybe the students were good, anyway our school was also chosen. We went to the construction site every week, and the technicians and professors explained, gave assignments and lab work. For the only time in my life I saw how a nuclear center was being built, and how to inject fuel. We parted very well, and the students behaved very respectably at the construction site.
After a while I got a letter from an 80-year-old physics inspector who wrote that I had behaved like a bully, the professors and the Laboratory technicians had been hurt and my students broke some tools… I saw black in my eyes. I thought to myself, “What should I do?” I decided: I would go back to see the professors and technicians, because we embraced them when we finished the practice… There was no direct transportation, I went to the streets, and from there I walked to the nuclear power station… Then the “Shin Bet” organization stopped me. They did not even let me talk to anyone, they thought they had found a spy from Russia! Two agents of the Secret Service, just like in the movies: one good and one bad. One of them seems to be helping you and the other threatening… And at the end of the day they broke me, I was already thinking about signing whatever they wanted, I was willing to confirm that everything was true. But they probably turned to someone more senior, and he told them, “Let him go.” And in the evening, they released me, “the good agent” accompanied me, and he said, “I suggest you stay away from here, and if you get close to here you will disappear and your family will not see you again.”
I did not know what to do, how to be in school? I went to the manager and told him the whole story, not knowing if he had received a copy of the letter from the inspector. The manager said, “You know what, I believe you, let’s send him a letter.” I did not know how to write, so he himself wrote and sent. The inspector lived in Haifa, and for a long time there was no answer. One day the manager says, “I will go to him myself.” He went, they took the documents with the inspector, and that’s what they found. My last name is Greenhouse, and they confused me with some kind of Greenberg from a kibbutz who came to the center unprepared… and I received a letter apologizing, which I keep up until now.
I always say this and tell how fate at work may depend on the trust of your boss… we must believe him. And what could it have been? I would have been fired, and no other employer would have taken me.
Then I was appointed deputy director (grade teacher), and when the director retired, I was appointed to his place. I did not want to be a principal at all, it was good for me to work as a grade educator. The principal was more interested in political issues, his brother was one of the closest people to Menachem Begin, almost the best friend. And even when I was a class educator, I had many executive functions, but I did not get any respect or punishment for it. But the teachers, apparently, were pleased with me, so they wrote a letter to the Ministry of Education in my favour.
When I was invited for an interview, I have been a bit insolent. Because I did not think about the job: if they appointed me as principal – all right, but if they don’t, nothing special. Nevertheless they appointed me. It was in 1978, and for 20 years I worked as a principal.
When I took the “Amal B” school there were about 300 students, when I left the position, there were 1500. I did dangerous things: If a new department could be opened, I was always ready for it. I asked permission and opened it.
In his principal’s chair
I was in a very good relationship with the students. In class I was very stiff, a dictator. But I am a liberal dictator – I let my students breathe! And they must listen to me, I must always see it. I do not understand how bad discipline can be for students. For me, they always have to sit, are not allowed to chat, I have to see their eyes, otherwise I do not feel well.
As a principal, I continued to teach. In addition to classes, I tried to help the students, they were always crowded in my office, the secretary brought them coffee. When I retired, I had no day without work. I started working as a teacher and I still work today. For more than sixty years.
Together with former President Shimon Peres. Both were born in the same country.
I thought God, or fate, had already grace for me – previously they molested me so hard… But they сome down on me once again. My son Gil got seriously ill at the age of 13 and was fighting with his disease for 20 years. He had a brain tumor – not malignant, but rather aggressive. He underwent surgery in Canada and Israel… He managed to finish his studies at school and university. He understood in computers very well: he opened an international high-tech company with his friends. On his last day he still gave orders to the workers. This company exists to this day.
Gil and his parents in Europe, 1995
For me, his illness was even worse than the war. But I feel he is still with me all the time. I always agree with him about what I’ll talk. Two years after his death, I got cancer, and my doctors told it was under the influence of his death. But fate or God did it so that the disease was discovered before the holidays, on Passover. At the same time I prepared the students in mathematics at the highest level. And immediately on my first day off I was given an operation – a long one, it lasted between seven and eight hours.
After the surgery I awoke very quickly. I went to the doctor who operated me, to ask what the forecast was. He said: “A very good forecast, 50 percent stay alive.” When I got up in two days, he looked dissatisfied, he said: “You’re like that… not thin, not young… old, how did you get up so fast?” At first, there were lots of drugs. At seven I had chemotherapy, and my wife took me to work at eight o’clock. It was in 2003. Since the operation every six months I go to the surveys, the doctor gives me a letter… I look at this letter as if it’s a pass for another year of life.
Now I work six days a week. I get to school at seven-fifteen, and my studies start at eight-thirty… I help students solve math problems. They all have my phone, they call me after nine at night, we solve problems, and they can ask questions until midnight. My wife is not pleased, of course. I usually go to sleep at 1 AM, and I get up at five-thirty in the morning. I suppose I’m like a camel in relation to sleep. When I was at university, I knew almost nothing a week before the exam. My partner laughed: “What, you do not know that?” I could sit for 80-100 hours – not sleeping, not eating, just drinking and learning, learning, learning… Three days before the exam, I jumped up to their level, two days before the exam they already gathered around me, and I taught them.
Diplomas, awards, certificates of appreciation and personal gifts belonging to Shimon Greenhouse
When I do exams, I check everything that day. By morning I’m already putting in the grades. The students wake up, and they already know how much they got.
With the young athletes
Once our school won the World Handball Championship (between schools, of course). And no, the students do not deal much with chess at the moment. They spend a lot of time on computers and electronics. They write plans to build robots.
Testimony of Shimon Greenhouse for Yad Vashem and his opinion on Israeli youth.
What was the story with the court?
Yes, three times parents of the students sued me.
Once we went with the students on a trip to Sinai, the guys hung up at a steep speed, and the teachers stood at the bottom, trying not to let them reach the highway. So I was not a principal yet, but I was among those teachers. One guy was hit in the head, his cells moved. I often went to the hospital because I felt guilty. The boy was treated for a long time, then he went to the university, but could not finish – the consequences of the injury took their toll. As a child, he practiced volleyball. The parents saw the income of a famous volleyball player and asked the school to pay him 10% of the income. It ended in nothing.
The second time a student who was finishing school, studying his 10th year (in our school there are 10 years of schooling) contacted a group of thieves. His parents did not let him see these “friends”, so he hanged himself. They sued us, as they wrote, for not caring about him, as if he did not go to school for 40 days (in fact, he missed 40 hours of study).
And the third case, when the students traveled somewhere with a youth organization, and one of them was killed by a car. I had nothing to do with it, but the lawyers seemed to have such an order – to sue the school and the principal. This time, I did not even appear in court.
What else would you like to know?
A few years ago, we reached Krasnaye. I think that after I left for Israel, I came to Belarus three times, once with my family. Yes, that’s right, I ordered a new monument to the victims of the Holocaust in Krasnaye. The person who built that monument set up a memorial in Haradok neae Maladziechna as well.
In Belarus during making the film “Sioma – visit in Belarus.”
I met with the Belarusian ambassador in Israel, somewhere in 2001. His father was also a partisan, the ambassador himself told me about it.
Poland, 1995; lighting a memorial candle on Mount Herzl
I participated in the first march of life in Poland. A few years ago, I was chosen to light a torch on Holocaust Remembrance Day – in Jerusalem (six people were chosen). And this year I also received the “Life Work” award. The President signed the order, and the Minister of Education, Naftali Bennett, handed me the prize. For the first time, such a prize was given to the teacher. Sometimes it is given to professors or scientists.
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu with Shimon Greenhouse; at the President’s Award Ceremony with the President of Israel Reuven Rivlin
I do not follow closely what is happening in Belarus. But I keep in touch with a school teacher in Krasnaye. Sometimes we talk on Skype, or she calls in the evening. Her name is Alla Shidlovskaya. She sent us a book by Sergei Starykevich.
Shimon with teachers and pupils of the school in Krasnaye, Belarus; messages from Alla Shidlovskaya
My eldest son Tal was born in 1963. He graduated from the Gymnasium in Tel Aviv, went to study engineering at the Technion. He served in intelligence, with a high degree, but he retired more than 20 years ago. He checks elevators and cranes. His wife Tzila is a lawyer in our city, she is from Turkey. They have a son and a daughter.
Tzila and Tal at their marriage day; their son Guy and daughter Amit
My son Nir, born in 1971, is an electronics engineer and a graduate of Tel Aviv University. He works for “Panasonic”, providing computer equipment for large organizations. His wife Inbal is a doctor, works at the Tel Hashomer clinic, her father is from Morocco and her mother has roots in Hungary. They also have a son and a daughter. Their family lives in Givatayim.
Nir is promoted to Major degree; Nurit during her army service
Her daughter Nurit was born exactly during the Yom Kippur War (1973), and Lisa gave birth to her in her clinic. The period was worrisome, the doctors expected there would be many wounded. The senior sister asked, “Why have you come on my head now?” And my wife – who herself is a maternity nurse – answered: “I will do everything myself.” My daughter’s husband is Ofer Bar, and his ancestors also came from different countries (Romania, Morocco). They have three children. I particularly want to mention my granddaughter Yael, who is in third grade, but already knows the computers well and makes presentations for me.
How did I get through everything I went through in the war, and then? I do not know myself. No, not religious faith helped me. I worked a lot and always thought about my relatives.
Shimon @ Wolf Rubinchyk Photo by Aaron Shustin
(translated by Igor Shustin)
P.S.
- Editorial staff of belisrael.info reminds: we are waiting for your stories about interesting people, for various family tales and so on. And please do not forget about a big project for the next year. This project will be devoted to the 10th anniversary of our site and to the 70th anniversary of the State of Israel. Together we are able to do much good. We are looking for volunteers to translate important texts from Russian to English, and from Russian to Hebrew. Contact us just now via e-mail: amigosh4@gmail.com
- By the end of April, 2018 a memorial event will take part in Krasnaye (between Minsk and Maladziechna). Ms. Alla Shidlovskaya, a history teacher from Krasnaye, intends to remember the local Jewish ghetto that was destroyed 75 years ago, and its inmates. Shimon Greenhouse and his relatives are going to come. We invite residents as well as guests of the Republic of Belarus, including Israeli ones, to visit Krasnaye. Special tours around Belarus and Lithuania may be organized for the participants. Any questions? Please contact us via amigosh4@gmail.com Published 10/14/2017 04:51
Life is like a miracle (2) / (החיים כמו נס. שמעון גרינהויז (2
(English text is below)
. המשך, התחלה
ב -1942 החליטו אחי ואחותי ללכת לפרטיזנים, אבל הפרטיזנים לא קיבלו יהודים ללא נשק. גם מנדל והניה עבדו, כמוני, בעיר הצבאית, ובעיקר התעסקו בכלי נשק שהובאו מהחזית. הם הצליחו לגנוב כמה אקדחים – בכל פעם הם גנבו אחד . בסוף השבוע קיבלנו מנות: כיכר לחם, שכללה 50% נסורת, ו -50% קמח, שכבר לא כשיר. בנוסף ללחם, קיבלנו כמה קילוגרמים של תפוחי אדמה, אבל גם הוא לא היה כשיר, רקוב. אז אח שלי פירק את האקדח, החלק הראשי הוכנס לכיכר לחם, השאר הסתיר בתפוחי אדמה ונתן לי להעביר. הצלחתי להעביר כמה אקדחים.
אחי ארגן קבוצת צעירים והעביר אנשים לפרטיזנים. והוא חזר על כך כמה פעמים … אפילו הצליח להעביר שני חיילים של הצבא הגרמני. אני חושב שהם לא היו גרמנים – נראה לי, ההולנדים, האנטי-פאשיסטים. היודנראט כבר היה שונה, בראשו עמדו אנשים לא ישרים, לפעמים אפילו פושעים, וגם במשטרה היהודית היו כאלה … על הסף. הם מכרו, קנו, עשו כל מיני עסקאות בינם לבין עצמם. היה שוטר יהודי אחד, ששנאנו יותר מהגרמנים. הוא תמיד הרביץ לנו, צחק ואמר, “אני אתקשר לקצין גרמני, הוא יירה בכם”. זאת היתה אצלו בדיחה כזאת. נודע ליודנראט שאחי מעורב בקשרים עם הפרטיזנים, הם עצרו אותו. בחורף, כשהוא לבוש רק בחולצה אחת, הכניסו אותו למרתף ואמרו שהם יימסרו אותו לגרמנים. הם אספו הרבה דברים – הם נתנו לשוטר הראשי ולראש היודנראט כופר. הם הסכימו לשחרר את אחי, אבל הוא היה צריך לחתום על מסמך שהוא מפסיק את פעילות הגרילה, ואם לא, אז יעביר היודנראט את כל המשפחה (אני, אחותי) להוצאה להורג.
בסביבה, למשל בעיר אולחנוביץ, רדושקוביץ’, אפילו במולודצ’נו, כבר נהרגו כל היהודים. אבל הצעירים משם הגיעו אלינו, כי הגרמנים היו זקוקים לידיים של פועלים. כך גדל גטו קרסנה, יחד עם המחנה הסמוך היו בו 5,000 יהודים.
הרגשנו שהסוף מתקרב. והחיים נמשכו בגטו. עוד לפני כן, פתחו בתי ספר יהודיים, חוג שחמט (אני עצמי שיחקתי, מאוחר יותר שחמט באוניברסיטה, הייתי אלוף הפקולטה, י ואלוף אזור מולודצ’נו בדמקה), אפילו התיאטרון נפתח. אחי ואחותי גם השתתפו בזה. לאחי היתה חברה ולאחותי היה חבר …
בגטו עזרו זה לזה, אבל באותו זמן גם רימו. המסחר נערך. עם סכין על הגרון, אבל הם המשיכו לסחור וניסו לרמות … ואני זוכר עדיין דבר מכוער למדי. קבוצת חוליגנים נסעה עם שוטרים. הגרמנים לא הרשו לנשים להיכנס להריון, אבל אם האישה היתה קרובה יותר ליודנראט, זה איכשהו עבר. הם הכינו רשימה גדולה, וכשראו שהאישה בהריון חיכו ממש לקראת הלידה, וכשבעלה יצא לעבודה פרצו לבית, השכיבו אותה על הארץ ורקדו על בטנה. הם חיכו שהעובר ייצא, ואם הוא כבר מת, אז הם צחקו, ואם הוא עדיין היה בחיים, הם הרגו אותו … אלה לא שוטרים, אלה נבלים קרובים למשטרה.
בית הספר אורגן על ידי הנוער ומורה כלשהו, אני לא זוכר בדיוק. בגטו היו מורים רבים. חזרנו אחרי שש בערב מהעבודה, באנו לשעה ללמוד מתמטיקה או עברית. זה לא היה בדיוק בית ספר. בגטו היו שני בתי כנסת, שם התגוררו גם משפחות. אבל היו חלקים שהיו עדיין מופרדים כמקומות קדושים. הם שמו שולחנות וכיסאות …היינו באים – 20, 10 ילדים, לפעמים 5 – וכל ערב לומדים קצת, לפעמים הלכתי לראות מחזות (אני כבר לא זוכר איזה, אני חושב שחלק מהאסירים כתבו אותם בעצמם, היו הרבה אנשים אינטליגנטים בגטו).
בית הספר “תרבות” בקראסנה לפני המלחמה – מורים ותלמידים. יושב ראש המועצה, יקותיאל (קושל), יושב שלישי מימין בשורה השנייה
התיאטרון התאים גם לצעירים, כולל אחי ואחותי. היתה עזרה הדדית – רבים באו ממקומות אחרים בידיים ריקות, קיבלו אוכל, מקום מגורים … כל זה היה מאורגן מאוד, אבל אני לא זוכר את שמות המארגנים. אבל אני זוכר עוד מעשה גבורה. בגטו היו שתי אחיות, ולאחת היה תינוק. היא היתה בלי בעל. היא כנראה היתה קומוניסטית – ומישהו, כנראה, אמר את זה לגרמנים. הם פרצו לבית שלה, שאלו מי פה הקומוניסטית. אז אחותה הלא נשואה אמרה: “אני קומוניסטית”, הם ירו בה במקום. היא הקריבה את חייה כדי שלתינוק תהיה אם.
אני זוכר שהכינו רדיו (אספנו את השפופרת בעצמנו), והקשבנו למה שקורה בחזית, ברוסיה. השנה 1942 – קרבות גדולים היו ליד לנינגרד, ליד מוסקבה, וב -1943 הקרב על סטלינגרד … הבנו שהגרמנים כנראה יפסידו את המלחמה הזאת.
היה סחר סודי – קנינו לחם, וכל מיני דברים כאלה. שרנו שירים כמעט כל שבוע. באחד הבתים התאספו צעירים, אולי אפילו כל יום, לא תמיד השתתפתי, הייתי רק בן 12. השירים היו אופטימיים יותר. אני גם זוכר שהיו לנו כל מיני בדיחות. כשעבדנו במחנה הצבאי – מייננו ותיקננו נשק – כשהרכבת הגיעה מהחזית עם טנקים שנפגעו מנשק. אז תמיד צחקנו ואמרנו: “זה הגאולה (הגאולה), מגיע ההצלה שלנו”. הסתכלנו מבעד לחלון, עבדנו – וראינו איך הרכבת מתקרבת ותמיד שמחנו. ידענו מה קורה בחזיתות, האזנו לרדיו, ואיכשהו כולם ידעו. בעיקר, מה קורה בחזית הרוסית, פחות באמריקאית.
אני לא זוכר שבעבודה נפל עלינו ייאוש. בישלנו את האוכל שלנו, צחקנו, התבדחנו כדי להרים קצת את רוחנו.
ראינו שהסוף קרב, כי כל היהודים מסביבנו כבר נהרגו. גרנו באולם גדול – כמה משפחות. הרצפה היתה עשויה עץ. היה מרתף גדול בבית, אז בנינו קיר ועשינו מחלק מהמרתף בור. ואני זוכר שערב פורים היה צריך לבוא. בבוקר – כנראה שביום שישי ראינו שהגרמנים נכנסים, הם מקיפים את הגטו, והבנו שזה הסוף. הגרמנים באו כשהגברים הלכו לעבודה כדי שלא תהיה התנגדות. אנחנו, 30 איש, נכנסנו לבור הזה, וסבתי השנייה העמידה את הקרשים, ושמה עליהם כל מיני סמרטוטים ומזרנים. שמענו את הגרמנים פורצים לבית ויורים בסבתי. אני לא זוכר אפילו איך קוראים לה – אולי גולדה.
ואנחנו ישבנו בבור. בהתחלה היה לנו קצת מזון ומים, ואחרי כמה ימים (לא יכולנו לצאת, היה שומר) המים כמעט נגמרו. התחילו לתת לנו מים במנות קטנות מאוד. היתה לנו ילדה קטנה אחת – אולי היא היתה בת שנתיים. והיא צרחה מאוד חזק – פחדנו שהגרמנים ישמעו. היא רצתה עוד מים – לא נתנו לה, אבל נתנו לה לשתות שתן, והיא שאגה בקול רם עוד יותר. חששנו שהגרמנים ימצאו אותנו, ואילצו את אמה לחנוק אותה. האמא ניסתה, אבל לא היה לה כוח – לא מוסרי ולא פיזי. אז שני גברים חנקו את הילדה. לא יכולנו לבכות, פחדנו לבכות, כדי שלא ישמעו אותנו. אבל אחרי 20 דקות אנחנו שומעים את קולה, אם כי צרוד למדי. היא נשארה בחיים, שמרנו על קשר, היא עזבה לאמריקה, אני חושב. אחרי המלחמה היא לא יכלה לדבר, היו לה הרבה ניתוחים של הגרון … נשארו סימנים על צווארה מהחניקה.
ביום הרביעי, הגרמנים אפשרו לאוכלוסייה המקומית להתחיל לבזוז רכוש יהודי. ואנחנו שומעים מעל ראשינו את שם משפחתינו, שם האבא, האמא … והאנשים האלה כל כך מאושרים, הם לוקחים הכל , שודדים … ולקראת הערב הם החלו לדפוק על הרצפה, ראו שיש שם משהו, וחשבו שזה “העושר היהודי”. הם החלו להילחם בינם לבין עצמם על הרכוש, באו שני שוטרים גרמנים ואמרו: “אנחנו נמצאים כעת בעבודה, אל תפתחו את הרצפה היום. אנחנו גם רוצים לקחת חלק בטוב היהודי, נבוא מחר בבוקר. ” ובאותו לילה יצאנו, לא היתה שמירה, ועברנו דרך הגטו, זה היה ליד הנהר אושה.
ידענו שאנחנו צריכים ללכת לכיוון הפרטיזנים. ראינו אש גדולה, הרחנו את הריח, כאילו צלו בשר. מאוחר יותר סיפרו לנו שיש אורווה ענקית ליד הנהר, הגרמנים לקחו את כל היהודים מהעבודה (אמרו שצריך לעשות חיטוי) ושרפו אותם. בניהם היו גם אחי ואחותי. אני חושב שכמה אלפי יהודים נשרפו חיים. סיפרו לנו שהנהר היה אדום מדם, אשר במשך ימים אחדים נשפך מן האסם, וכשהיהודים ניסו לצאת מהאש, דחפו אותם הגרמנים בחזרה לאש במקלות ארוכים. הגרמנים הביאו עשרות ילדים יהודים קטנים, הניחו אותם על כידונים. והתחרו בניהם, מי יטיל יותר עמוק לתוך האש. ולאחר מכן הם חגגו עם – וודקה, נקניק, סיגרים …
דיוקנם של האח מנדל והאחות הניה, שנתלה בחדר של שמעון גרינהויז. פתח תקווה, יוני 2017
המשכנו, הלכנו כאילו בחלום. בדרך, הגרמנים או המשטרה המקומית ירו עלינו, חצי נהרגו. כשהיינו על המגרש – הם ירו, כשנכנסו ליער, הם נעצרו, הם השתעממו. ככה היה כמה פעמים. מתוך שלושים איש נותרו 10 אנשים, אולי 12.
קטע מרשימת הקורבנות מגטו קראסנה, לקוח מתוך ספרו של ס.ו. סטאריקביץ’. הסודות של קראסנה. מולודצ’נו 2012. האבא, האח והאחות של שמעון מצויינים שם תחת שם המשפחה “גרינגאוש”.
האוכלוסייה המקומית לא הסגירה אותנו לגרמנים, להפך, הם הראו לנו איך ללכת לכיוון הפרטיזנים. וכעבור יומיים הגענו אל הפלוגה. הפרטיזנים לא קיבלו אותנו בפרחים, אבל הם גם לא עשו לנו שום דבר רע. הם הרשו לנו להצטרף לפלוגה שלהם, להיות קרובים. אבל בשבילי זאת הייתה תקופה גרועה יותר מאשר בגטו. לא היו לי נעליים, ואפילו המכנסיים שלי נקרעו. קטפנו עלים מן העצים, הצתנו אש, התיישבנו וחיממנו קצת את הגוף, והפנים שלנו הפכו ממש לקרח. ואז הסתובבתי וחיממתי את פני. באותה תקופה עדיין לא היו מחילות. כך זה נמשך חודש או יותר, באביב 1943. אחר כך גויסתי לפרטיזנים, הייתי בן 13.
בפלוגה הזאת – כך נראה, על שמו של וורושילוב – היו כמה יהודים. הם באו ובחרו, והם גייסו גם אותי. שאר היהודים – נשים, זקנים – חפרו מחילות. הגענו לביצה ענקית, רק מדי פעם נתקלת באיים שבהם יכולת לחפור מחילה, אבל גם שם אם חפרת יותר מדי וכבר הגעת למים. והשאר – ביצות, שאדם לא הלך עליהם, אולי במשך עשרות שנים. ואני זוכרת שהיו רק שני תפרים שאפשר היה ללכת אליהם. אם אדם החליק ונפל לתוך הביצה, ואף אחד לא עזר לו, אז האיש היה נעלם ללא עקבות.
זה היה מקראסנה לכיוון איליה, לכיוון מזרח, מחוטנצ’יטס לכיוון פלשניץ … היה שם יער גדול.
בנינו מחילות לנשים – והחיים השתפרו. ואני הייתי בפרטיזנים, והיחידות הפרטיזניות היו כמו צבא. נשלחו לנו מטוסים עם נשק, אספקה הגיעה מרוסיה. הגיעו קצינים צבאיים רבים וקומיסרים. היתה משמעת, כמו ביחידות צבאיות. אני לא זוכר שהיה משהו אנטישמי, היחס אלינו היה נדיב.
האזור מחולק לשלושה חלקים: הערים שבהן חיו הגרמנים ושם עמדה המשטרה; אחרי זה היה החלק שאליו הגרמנים פחדו לבוא, כאילו זה היה אזור של ברית המועצות, ואת החלק השלישי, החלק הגדול ביותר – איפה שביום הייתה ההשפעה של הגרמנים, ובלילה שלנו. האוכלוסייה היתה ידידותית למדי כלפי הפרטיזנים. הם נתנו לנו אוכל – ואפילו לא היינו צריכים לגנוב .
חלק מעבודתנו כללה חיפוש אחר שותפי הגרמנים. נניח שנאמר לנו שבכפר מסוים יש כמה משפחות שעזרו לגרמנים, אז הלכנו לשם בלילה … היינו חוקרים, שופטים ומבצעים גם יחד. בדרך כלל התיק הסתיים בירי. השתתפתי גם במבצעים כאלה יותר מפעם אחת.
הגרמנים היו מאורגנים יותר. אם אמרו להם – כאן, בכפר הזה עוזרים לפרטיזנים – הם היו באים בלילה, אוספים את כולם באסם ושורפים אותם. כמו שבקרסנה היה עם היהודים, בחטין היה עם הבלארוסים.
כמובן, היו אנשים שונים בין הבלארוסים. לדוגמא האחים סטאריקביץ’- אחד מהם שירת במשטרה, השני היה בפרטיזנים.
אתה שואל מי לימד אותי לירות? היה מספיק נשק, יכולת ללכת לאמן את עצמך. כל יום הלכנו והתאמנו. חומרי נפץ גנבנו מהגרמנים, או שהורידו לנו מהמטוס. כמעט כל לילה המטוס הוריד משהו – נשק, עלונים או אפילו קצינים.
פוצצנו רכבות שנשאו נשק לחזית. לא הייתי גיבור גדול שם – רק בן 13 … אני זוכר שהיו לי שני חברים. אחד נקרא יאשה, השני סאשה – מבוגר ממני ב-17 שנים, לא מהעיר שלנו. היינו חברים, אבל לא דיברנו על המתרחש, ואני אפילו לא ידעתי אם הם יהודים או לא. היו קרבות רבים, באחד מהם ניסינו לפוצץ בונקר גרמני. ירו ממנו כל כך הרבה שאפילו לא יכולנו להרים את הראש. ולכן יאשה קם, פוצץ רימון ליד הבונקר הזה כדי שנוכל להתקדם.
אתה זוכר, כמובן, את הסופר איליה ארנבורג. אגב, נכדו היה תלמיד שלי בבית הספר בפתח תקווה, שחקן שחמט טוב. אז איליה ארנבורג כתב את המאמר “תגמול”. והם שלחו לנו במטוס אלפי עיתונים עם המאמר הזה, כמו עלון. אני זוכר שכל לוחם פרטיזני שמר את הכתבה הזאת בכיס קרוב ללב, וזה נתן לנו כוח נוסף נגד הגרמנים.
וכך המשכנו. הכדור פגע בלבו של יאשה ובמאמר הזה. במשך זמן רב שמרתי עיתון עם חור ודם. עכשיו אני לא יודע איפה היא.
גרמנו כזה נזק לגרמנים שהם החליטו לחסל את יחידת הגרילה שלנו. הם הביאו חלקים מהחזית – והחלו להרחיק אותנו עמוק לתוך היער. היה לנו סוס, ועליו היינו מעבירים נשק, והסוס נפל מהתפרים. ואז, כמו האקדח שהגרמני כיוון אליי, (אצל האישה, כאשר הגרמני כמעט הרג אותנו), אותו אני רואה מפעם לפעם, את הסוס הזה אני רואה כל הזמן … הוא מסתכל עליך, רגליו מתחילות להיעלם, הבטן נעלמת הגב נעלם. אתה רואה רק את פיו, עיניו מתחילות להיעלם אתה רואה אוזן , ואז מתחילות להיעלם האוזניים – וכאילו כלום לא היה … התמונה הזו אינה עוזבת עד היום.
אחר כך יצאנו מהכיתור הזה, באחד הקרבות איבדתי את הרגש באצבעותיי מהפיצוץ. לא היו תרופות, אפילו מים נקיים לא היו. בביצה היו מים צהובים – ובתוכו הרבה חרקים קטנים. ומישהו לחץ את ידי בחוזקה רבה מדי, והתחיל נמק. זה היה כבר בקיץ 1944, כשהצבא האדום שחרר את המחוז, ושם הקימו בית חולים – זמני, ללא תרופות … לקחו אותי לשם. כשהרופאים הגיעו, הם לא הבינו למה אני עדיין חי. החלטנו שאנחנו צריכים לעשות קטיעה. היה שם רופא צעיר, איש צבא, הוא אמר: “תנו לי אותו , אני אנסה”. הוא לקח מסור והתחיל לחתוך … מיד איבדתי את ההכרה.
ליד המחנה, של בית החולים, הייתה מזקקה. שם היה ספירט 95%, הרופא הביא לי אותו. והאלכוהול הזה שורף הכול מבפנים, אז הוא לימד אותי איך לשתות אותו. קח קצת מיץ או מים – אסור לערבב, לעשות , לשפוך אלכוהול, עוד קצת מיץ. ואז האלכוהול מקיף, נכנס לבטן, ושם הוא מתפשט… מיד איבדתי את ההכרה, והוא המשיך את הניתוח והציל את היד שלי, אני לא יודע איך.
אחר כך, אמי ואני חזרנו לקראסנה. הבית שלנו נשרף, הכל נשרף, אבל היה חלק – תל ישן, מחסן כזה, ואנחנו גרנו בו. היה זה חורף, המים הפכו לקרח, שערי היה קופא על הכר. אז היה לי כלב וחתול. והיה כל כך קר שכאשר ישבתי ליד השולחן, הם נצמדו אלי כדי להתחמם. אחר-כך מצאתי איזה תנור ברזל, אבל כנראה לא הרכבתי אותה כמו שצריך. בלילה, יצא עשן מהתנור שנשרף ואיבדנו את ההכרה. בבוקר, השכנים ראו שהבית סגור, אף אחד לא היה שם. הם נכנסו, הוציאו אותנו, ניגבו אותנו בשלג … אבל החתול והכלב לא שרדו. אדם – הוא חזק יותר מכל בעל חיים.
סיפרתי לך רק חלק מהמקרים, שבהם הייתי כחוט השערה ממוות.
הקליט וולף רובינצ’יק, הסיום בהמשך
המקור ברוסית
The Shimon Greenhouse’s story (2)
(continuation; part 1
In 1942, my brother and sister decided to go to the partisans, but the partisans rarely accepted Jews without weapons. Mendel and Henya worked as well in the military camp, and mainly dealt with weapons brought from the front. They managed to steal a few guns – every time they used to steal one. At the end of the week we received food: a loaf of bread, which included 50% sawdust, and 50% flour, which was already almost uneatable. In addition to the bread, we got a few kilos of potatoes, but rotten. Then my brother dismantled the gun, the main part was put into a loaf of bread, the rest hid in the potatoes and let me move. I managed to get some guns.
My brother organized a group of young people and transferred people to the partisans. And he repeated it several times… he even managed to transfer two soldiers of the German army. I think they were not Germans – probably, the Dutch, the anti-fascists.
The Judenrat was already different, headed by dishonest people, sometimes even criminals, and the Jewish police as well… on the threshold. They sold, bought, made all sorts of deals among themselves. There was one Jewish policeman, hated more than the Germans. He always beat us, laughed and said, “I’ll call a German officer, he’ll shoot you.” Such was his preferable joke. Finally the Judenrat learned that my brother was involved with the partisans. They arrested him. In the winter, dressed only in one shirt, he was brought into the cellar and told he would be handed over to the Germans. His friends collected many valuable things, and they gave a ransom to the chief policeman and the head of the Judenrat. These people agreed to release my brother, but he had to sign a document that he would stop guerrilla activities, and if not, the Judenrat would transfer the entire family (including me and my sister) to execution.
Everywhere around Krasnaye, for example, in Haradok, Alyakhnovichy, Radashkovichy, even in Maladziechna, all the Jews had already been killed. But the young men were transferred to us because the Germans needed the manpower. This is how the Krasnaye ghetto grew, and along with the nearby camp, included about 5,000 Jews.
We felt the end was coming, still life was going on in the ghetto. Even before that, activists had opened Jewish schools, a chess circle (I played chess from time to time, and later at the university I was the champion of the faculty, and the leader of the Maladziechna region in draughts), even a small theater. My brother and sister also took part. By the way, my brother had a girlfriend and my sister had a boyfriend.
In the ghetto people helped each other, but sometimes also cheated. Trade was quite active. With a knife on their throat the inmates continued to trade and tried to cheat… and I still remember even more ugly thing. A group of hooligans traveled with policemen. The Germans did not allow women to become pregnant, but if a woman was close to the Judenrat, it somehow passed. They prepared a large list, and when they saw that the pregnant woman was waiting for the birth, and when her husband went to work they broke into the house, tossed her on the ground, and danced on her belly. They waited for the fetus to get out, and if he was dead, they laughed, and if he was still alive, they killed him.
The school was organized by the youth and some teacher, I do not remember exactly. There were many teachers in the ghetto. We returned from work after six in the evening. We usually went for an hour to study math or Hebrew. It was not exactly a school. There were two synagogue buildings in the ghetto, where families also lived. But there were parts still separated as holy places. Activists put tables and chairs. We used to come – 20, 10 children, sometimes 5 – and every evening we used to learn a little. Sometimes I went to see theatrical plays (I don’t remember much about them, I think some of the inmates wrote them themselves, there were many talented people in the ghetto).
Teachers and students of the Таrbut school in Krasnaye before WWII. Mr. Iekutiel (Kushel) Greenhouse, Shimon’s father, was the head of the school’s council. He seats in the 2nd row from below (3rd from the right).
The theater was also set up by young people, including my brother and sister. There was mutual help – many Jews came from other places with empty hands, and they received food, a place to dwell… All the system was well organized, but I do not remember the names of the organizers. But I remember another act of heroism. There were two sisters in the ghetto, and one of them had a baby. She had no husband. She must have been a Communist – and someone, apparently, laid information to the Germans. They broke into her house and asked where was the Communist. Then her unmarried sister said, “I’m a Communist,” so they shot her on the spot. She sacrificed herself in order to continue life of the mother and the baby.
I remember that some inmates constructed a radio (we picked up the receiver ourselves), and listened to what was going on at the front, in Russia. In the year of 1942 great battles were fought near Leningrad, near Moscow, and in 1943 the battle of Stalingrad… We understood that the Germans would probably lose this war.
There was a secret trade – we bought bread, and other food. We sang songs almost every week. One of the houses gathered young people, maybe even every day, I did not always participate, I was only 12. The songs were rather optimistic than not. I also remember that we had all kinds of jokes. We worked in the military camp, sorting and repairing weapons. When the train arrived from the front with broken tanks and weapons, we always laughed and said: “This is redemption, here comes our rescue.” We looked out the window, worked – and saw the train approaching and we were always happy. We knew what was happening on the fronts, listened to the radio, and somehow everyone got news. Mainly, what was happening on the Russian front, less in America.
I do not remember that we were overcome by despair at work. We cooked our food, laughed, joked to raise our spirits.
We saw that the end was approaching, because all the Jews around us had already been killed. We, several families, lived in a large hall. The floor was made of wood. There was a large cellar in the house, so we built a wall and made part of the basement a pit. And I remember that Purim evening was about to come. In the morning – apparently on Friday – we saw that the Germans were entering, they were surrounding the ghetto, and we understood that this was the end. The Germans came when the men went to work in order to prevent the resistance. We, 30 people, entered this pit, and my other grandmother put down the boards and put all kinds of rags and mattresses on them. We heard the Germans break into the house and shoot my grandmother. I do not even remember her name – probably, Golda.
And we sat in the pit. At first we had some food and water, and after a few days (we could not leave, there was a guard outside) the water was almost over. The elders started giving us water in very small doses. We had one little girl – maybe she was two years old. And she screamed very hard, we were afraid the Germans would hear. She wanted more water – they would not let her, but they let her drink urine, and she roared even louder. We were afraid that the Germans would find us, and forced her mother to strangle her. The mother tried, but she had no strength – neither moral nor physical. So two men tried to kill the child. We could not cry, we were afraid to cry, so they would not hear us. But after 20 minutes we hear her voice, though rather hoarse. She stayed alive, after the war we were keeping in touch, she left for America, I think. After the war she could not talk, she had a lot of throat surgery… There were signs of strangulation on her neck.
On the fourth day, the Germans allowed the local population to start looting Jewish property. And we heard over our heads the name of our family, where the father, the mother… and these people are so happy, they began taking everything, robbing… and by the evening they started knocking on the floor, saw that there was something there, and thought it was “Jewish wealth.” They began fighting for the property, two German policemen came and said, “We are at work now, do not open the floor today, we also want to take part in the Jewish good, we will come tomorrow morning.” The ghetto, it was near the Usha River.
We knew we had to go toward the partisans. We saw a big fire, felt the smell, as if they had roasted meat. Later we were told us that there was a huge stable near the river, the Germans took all the Jews from work (they said that all dwellers had to be disinfected) and burned them. Among the victims were my brother and sister. I think that a few thousand Jews were burned alive. We were told that the river was red with blood, which for several days was spilled from the barn, and when the Jews tried to get out of the fire, the Germans pushed them back into the fire with long sticks. The Germans brought dozens of small Jewish children, put them on bayonets. And they competed with each other, who would sink deeper into the fire. And then they celebrated the massacre with vodka, sausage, cigars…
Portrait of brother Mendl and sister Henya, which is hung in Shimon’s flat. Petah-Tikva, June 2017.
We walked as if it was in a dream. On the way, the Germans or the local police shot at us, and half of us were killed. When we were on the field – they shot, when we entered the forest, they stopped, they got bored. It was like that a few times. Of the thirty people, 10 remained, perhaps 12.
Excerpt from the list of victims of the Krasnaye ghetto taken from the book: С. В. Старыкевіч. Красненскія таямніцы. Маладзечна, 2012. Shimon’s father, brother and sister listed there under the name «Грингавш» (Greenhawsh).
The local population did not hand us over to the Germans, on the contrary, they showed us how to go toward the partisans. And two days later we reached a guerilla unit. The partisans did not welcome us with flowers, but they did not do us anything wrong either. They allowed us to join their troop, to be close. But for me it was even a worse time than in the ghetto. I had no shoes, and my pants were all torn. We picked leaves from the trees, lit a fire, sat down and warmed our bodies a bit, and meanwhile our faces were getting ice. Then I turned and warmed my face. At that time there were still no dugouts. This lasted for a month or more, in the spring of 1943. Afterwards I was drafted into the partisans, I was 13 years old.
In this unit – it seems, named after Voroshilov – there were several Jews. They came and chose comrades, and they recruited me too. The rest of the Jews – women, the elderly – dug earth-houses. We reached a huge swamp, only occasionally encountering the islands where it was possible to dig a hole, but there, too, if dig too much, you reach the water. And the rest were marshes, where no one walked, perhaps for decades. And I remember there were only two stitches to go through. If a person slipped and fell into the marsh, and no one helped him, then the man would disappear without a trace.
It was between Krasnaye and Ilya, eastward, between Khatsenchytsy and Plieshchanitsy… There was a big forest.
We made dugouts for women, and life improved. And I was in the partisans, and the partisan units resembled an army. Planes with weapons were sent for us, supplies came from Russia. Many military officers and commissars arrived. There was discipline, like within military units. I do not remember that there was something anti-Semitic, the attitude toward us was generous.
The area came to be divided into three parts: the cities where the Germans lived and where the police stood; areas where the Germans were afraid to appear altogether, as if these were areas of the Soviet Union, and the third, the largest part, controlled by the Germans on the day, and by us at night. The population was quite friendly towards the partisans. They gave us food, so we did not even have to steal.
Our work included searching for German collaborators. Suppose we were told that in a certain village there were some families that helped the Germans, so we went there at night… We were interrogators, judges and executors at the same time. Usually the case ended with gunfire. I also participated in such operations more than once.
The Germans were more organized. If they were told – here, in this village people were helping the partisans – they would come at night, gather them all in the barn and burn them.
Of course, there were different people among the Belarusians. For example, the Starykievich brothers – one of them served in the police, another in the partisans.
You ask who taught me to shoot? There was enough weapons, you could go and train yourself. Every day we went and practiced. Explosives we stole from the Germans, or people from Russia took them off the plane for us. Almost every night the plane took off something – weapons, leaflets, or even officers.
We blew up trains carrying weapons to the front. I was not a big hero there even because of my age (I was only 13…) I remember having two friends. One was called Yasha, the other Sasha, he was maybe 17 years old, not from our town. We were friends, but we never talked about what was going on, and I did not even know if they were Jewish or not. There were many battles, in one of them we tried to blow up a German bunker. They fired so much that we could not even raise our heads. So Yasha got up, blew a grenade near the bunker, and we could move forward.
You remember, of course, the writer Ilya Ehrenburg. By the way, his grandson was a student at my school in Petah Tikva, a good chess player. Ilya Ehrenburg wrote an article entitled “Retaliation.” And the Soviets sent us in the plane thousands of newspapers with this article, like a newsletter. I remember that every partisan fighter kept this article in a pocket close to his heart, and that gave us additional strength against the Germans.
And so we went on. The bullet hit Yasha’s heart and this article. For a long time I kept home the newspaper with a hole, and covered by blood. Now I do not know where it is.
We caused such damage to the Germans that they decided to liquidate our guerrilla unit. They brought troops from the front – and began to push us deep into the forest. We had a horse, and we were carrying weapons, and the horse fell from the stitches. And then, if the gun pointed at me (remember, when a German almost killed us at the woman’s house) I see only from time to time, this horse I see all the time… He looks at you, his legs begin to disappear, you see only his mouth, his eyes begin to disappear, you see ears, and then the ears begin to disappear – and as if nothing had happened… This picture does not leave me until today.
Then we hardly got out of that trap, in one of the battles I lost parts of my fingers due to an explosion. There were no medicines, not even clean water. The swamp had yellow water with lots of small insects inside. And someone squeezed my hand too hard and it began to rot. It was already in the summer of 1944, when the Red Army liberated the district, and there they set up a hospital – temporary, without medication… They took me there. When the doctors arrived, they did not understand why I was still alive. They decided for an amputation, but there was a young doctor there, a military man, he said, “Give him to me, I’ll try to come over”. He took a saw and started cutting… I immediately lost consciousness.
Next to the camp, of the hospital, there was a distillery. The doctor found bottles with 95% alcohol and brought them to me. And that alcohol burns everything inside, so he taught me how to drink it. Take some juice or water – do not mix, just pour alcohol, some more juice. Then the alcohol goes around, enters the belly, and there it spreads… I immediately lost consciousness, and he continued the operation and saved my hand, I do not know how.
Then my mother and I went back to Krasnaye. Our house burned down, everything burned, but it was just a part – a stone building, something like a warehouse, and we started dwelling there. It was winter, the water became ice and my hair was freezing on the pillow. I had a dog and a cat, and it was so cold that when I sat at the table, they clung to me to keep warm. Then I found some iron stove, but I probably did not fix it properly. At night, smoke came out of the burning furnace and we all lost consciousness. In the morning, the neighbors saw that the house was closed, no one was there. They came in, took us out, wiped us in the snow… but the cat and the dog died. Man is stronger than any animal.
I have told you only some of the cases in which I was on a threshold of death.
(to be continued)
(translated by Igor Shustin)
Life is like a miracle (1) / (החיים כמו נס. שמעון גרינהויז (1
זהו הרחוב וזהו הבית…
כמה זה מופלא, שהזיגזגים האלה מעצבים את החיים. ילד, שיצא מבין הגוויות, שכמעט מת מקור, ולאחר מכן גם מנמק, השקיע כל כך הרבה בהשכלתו וקם על רגליו בכזאת יציבות, שלאחר 18 שנה לאחר הגעתו לישראל הוא יתמנה למנהל של אחד התיכונים במובילים במדינה. אהוד ברק, בנימין נתניהו וראובן ריבלין הרגישו ( ולדעתי עדיין מרגישים ( כבוד לידו. וכמה כיף שליד שמעון יש את בת הלוויה שלו לחיים, אשתו ליזה ( עליזה ), ילידת בליטא.
הם כבר מזמן חגגו את “חתונת הזהב” שלהם. יש להם שלושה ילדים – הבנים טל וניר, והבת נורית, ושבעה נכדים. כולם, אם לשפוט לפי הסיפורים והתמונות, הסתדרו מעולה. עוד בן אחד שהיה להם, גיל, נפטר בגיל צעיר, ולזכרו בני הזוג גרינהויז פתחו קרן ודרכה הם תורמים לאנשים נזקקים. בתיכון עמל הוא גם כן מוצלח, למרות שב-20 שנה שהוא מנהל, היו אצל שמעון כל מיני תקריות ( ההורים הגישו נגדו 3 פעמים תביעות לבית משפט בגלל כמה מקרים עם המורים, אבל הכל נגמר לשביעות רצונם של כולם, כי אם לא, המנהל לשעבר לא היה מקבל פרס בשנת 2017, פסלון מנשיא מדינת ישראל).
בתחילת המאה הנוכחית, הכינו על שמעון גרינהויז סרט דוקומנטרי “סיומה, ביקור בבלארוס”, את הסרט צילמו בפתח תקווה ובקראסנה שבמחוז מולודזייצ’נה. באותם מקומות בויליישינה, היכן שלחם הגדוד הפרטיזני של הגיבור שלנו. בסוף הצילומים היה צריך להראות את החומר שצולם לשלטון הבלארוסי- לא היו להם טענות. הספר על שמעון נקרא ” מורה לכל החיים”, הוא יצא בישראל לפני 8 שנים במהדורה מוגבלת. הספר יצא לאור שוב ב-2012 וממנו לקחנו חלק מהתמונות לכתבה הזאת.
באמצע ובסוף שנות ה-40 שמעון למד בבי”ס בלארוסי, היכן שהשפה הרוסית נלמדה רק בתור מקצוע. המורה הישראלי עד אז קורא רק בבלארוסית, הוא מבין קצת מיצירותיהם של יעקב קולוס וינקי קופאלי, ומכניס ליצירות מילים בבלארוסית. בשונה מרוב הותיקים ( העולים שהגיעו לישראל לפני הרבה זמן ), הוא מדבר ברוסית כמעט ללא מבטא. רק לעיתים רחוקות, אני והעורך של האתר עזרנו לו לתרגם איזושהי מילה בעברית.
כאן אני מסיים ונותן את הבמה ליליד קראסנה עם הביוגרפיה שלו.
ו. רובינצ’יק
***
שמי שמעון, בלידה נרשמתי כשמריהו , אבל ברוסיה ובבלארוס, נקראתי סמיון. אבא – יקותיאל, הגרסה הרוסית של השם הזה – קושל, ואני נקרא סמיון קושלביץ.
נולדתי בשנת 1930 (אם כי תעודת הלידה נרשמה בשנת 1932) בעיר קראסנה, אז זה היה בפולין. היו הרבה מאוד יהודים במקום, וביניהם היו עשירים מאוד. היו להם חנויות, כל מיני מפעלים ומפעלים ששירתו עשרות אלפי אנשים. לא היינו הכי עשירים ולא הכי טובים, אבל חיינו לא רע.
הבית שלנו היה במרכז העיר, עם זה היו לנו הרבה אדמות, מבנים, אחוזות שונות. היה מרתף גדול, שאליו בחורף היו מביאים מטר של קרח, ושם, כמו במקרר, מאחסנים מוצרים במשך כל השנה. לאבי, קצין לשעבר של הצבא הפולני, הייתה חנות משקאות גדולה, אך מאחר שהיתה אנטישמיות בפולין, הוא לא הותר רשמית לעשות עסקים, והחנות נרשמה על ידי קצין פולני, חברו. בנוסף, אבי קנה הרבה דונמים של עץ שעמד בביצות, ובחורף, על פי פקודת אבי, הם חתכו את העצים האלה, ואז הם הובילו אותם למערב אירופה על ידי רכבות.
אבא היה דתי למדי. היו לו אנשים שהביאו הרבה סרטנים מביצות ונהרות, ואני עדיין זוכר איך לתפוס אותם כדי שלא ינשכו . הסרטנים היו מקופלים בקופסאות עם איזוב – והועברו באלפים ועשרות אלפים למערב אירופה (בדרך כלל לגרמניה וצרפת). היו שם סוגי סרטן רגילים – חומים – והיו שם גם כחולים , שנחשבים לאריסטוקרטיה בקרב סרטנים.
הוריו של שמעון גרינהויז
שמה של אמי היה רוזה. היה לי אח ואחות גדולים, קראו להם מנדל וגניה. הם היו חברים בארגוני נוער יהודיים. כמה פעילים התכוונו לעלות לארץ ישראל. אני זוכר שאבי תמיד צחק ואמר להם: “לאן אתם רוצים ללכת, לביצות האלה, לחול. כאן בפולין יש לנו חיים טובים “.
קרובי משפחה של האמא רוזה
בבית שלנו שמרנו על כשרות , על כל דבר בבית שלנו היה צריך לקרוא תפילה כלשהי. “אתה בחרתנו מכל העמים , שמע ישראל, אדוני אלהנו, אדוני אחד”. והרגשנו בטוחים, החיים היו טובים. היתה לנו אומנת, טבחית והרבה אנשים. אבל באמצע שנות השלושים (35 או 36), כשרידז’ סמיגלי, הפך לראש ממשלת פולין במקום פילסודסקי, אדם הנוטה להשקפות אנטישמיות. כבר הרגשתי את השפעת גרמניה, שבה עלה היטלר לשלטון. ובפולין הם החלו לזרוק אבנים על חלונות של חנויות יהודיות, ולתלות שלטים “אל תקנו מהיהודים”. המדינה הפסיקה להזמין מהיהודים, החיים השתנו לגמרי, זה נהיה הרבה יותר גרוע. אני זוכר את הדבר החשוב ביותר שהדאיג את אבי: אחי ואחותי היו צריכים להתחיל ללמוד באוניברסיטה, ושם כמעט הפסיקו לקבל יהודים. התנכלו להם בבחינות , הם שאלו שאלות קשות יותר, “חצופות”. ומי, שאחרי הכל, התקבל לאוניברסיטה, הם היו צריכים לשבת מאחורי מחיצות מיוחדות.
וב -1939, בהסכם ריבנטרופ מולוטוב, ברית המועצות וגרמניה חילקו את פולין. מבחינתנו, ברית המועצות הגיעה אלינו, ורוב האנשים לקחו את זה טוב מאוד. עם זאת, ארגונים גדולים הוחרמו על ידי המדינה, אך אבי קיבל איזשהו תפקיד … עבור אנשים צעירים נפתחו הרבה הזדמנויות בברית המועצות. ואני זוכר שאחי היה במעגל התעופה, עשה איזשהו פרוייקט בעיצוב כנף המטוס, ושלח אותו למכון באומן במוסקבה. שם קיבלו את זה טוב מאוד והזמינו אותו ללמוד. אבל הוא לא הספיק, ב-22 ביוני גרמניה תקפה.
אני גם זוכר שאחי היה “שמאלני”, ואחותי – “ימנית” שייכת לבית”ר. בית”ר לבשו חולצות שחורות עם כפתורי זהב, מעט נראה דומה לחולצות של הגסטפו. ואחי, אם כי אהב את אחותי, קם בלילה לחתוך את הכפתורים. בבוקר אבא שלי היה צריך לעשות שלום ביניהם.
האח מנדל והאחות הניה
בקיץ 1941 נתפסו עשרות אלפי ואולי מאות אלפי חיילים רוסים בשבי. הצבא האדום איבד את כל התיאום, וכעבור יומיים הצבא הגרמני כבש את העיר שלנו. זה עצוב לומר, אבל ראיתי כי היהודים העשירים לבשו עניבות, בגדים מיוחדים חגיגיים ויצאו לקבל את הצבא הגרמני. הם זכרו את גרמניה של מלחמת העולם הראשונה, שבה החזית עברה לידנו. הם זכרו שהגרמנים היו אנשי תרבות, ושאצלהם חוזה זה חוזה, והיהודים סחרו איתם . באותה תקופה היו היהודים מוכרים סחורות לצבא הרוסי ולצבא הגרמני, וכמה מהם התעשרו מאוד.
אבל ב- 1941 הכול השתנה. היו צווים, פקודות – “זה אסור”, “וזה אסור”, ועונש אחד עבור כל ההפרות – מוות. יהודים לא יכלו ללכת על המדרכות, אלא בקבוצות, כי היהודים לא נחשבו כבני אדם בעייני הנאצים, היינו עבורם כמו חיות המביאות למחלות וזיהומים בלבד.
בקראסנה היתה עיר צבאית, עוד מימי הצבא הפולני, והגרמנים עשו שם בסיס גדול, משם הוענקו להם נשק ומדים לחזית עם רוסיה. הם היו זקוקים לידיים עובדות, אז הם לקחו אותנו לעבודה. הייתי בן 11, אבל הם לקחו אותי. כל אחד מאיתנו קיבל פיסת נייר, תעודת “חיים”. אומרים כי אם אנחנו עובדים, הגרמנים צריכים אותנו, ולכן הם ישאירו אותנו בחיים. והלכנו בבוקר לעבודה בקבוצה גדולה על הכביש המהיר תחת ליווי שוטרים גרמנים, הם היכו אותנו. והיה לנו נפח כזה – איש גדול וחזק, וכולם פחדו ממנו. הוא לא הבין איך אסור לו ללכת איפה שהוא רוצה, ובעקשנות הלך לאורך המדרכה. בהתחלה גם הגרמנים פחדו ממנו, אבל אחרי כמה ימים עצרו אותנו, עצרו אותו – עשרה שוטרים, כולל מקומיים … והם התחילו לירות בו – ברגליים, בגוף – עד שהרגו אותו. זה היה הקורבן הראשון בעיר שלנו.
ככלל, חיי היהודים היו תלויים על חוט. ירי והרג הפך לאירוע יומיומי. אני זוכר שהיהודים הלכו להתפלל בבוקר בטלית, והגרמנים עצרו אותם. הם הורו להם לכרוע על ברכיהם ואמרו: “התפללו לאלוהים ובקשו סליחה על הפשעים שעשיתם נגד העם הגרמני”. גרמני אחד, לבוש כפפות לבנות, הוציא את האקדח והרג יהודי. אבל דמו של הנרצח ניתז על מגפיו של הרוצח, הוא התרגז מאוד והרג את כולם.
אמרו לנו שיש בניין משטרה, והיה בו אולם גדול. על הקיר כתבו השוטרים “וי” בכל פעם שהם הרגו יהודי. עד מהרה על הקיר לא נותר מקום לרשום . הם כל הזמן ערכו חגיגות, שתו וודקה, עישנו את הסיגרים שקיבלו, אכלו נקניקיות. אמרו לנו שיש שם שוטר, שהיה קם בבוקר ונכנס לחדר הזה ואמר: “אני רעב, היום עוד לא הרגתי יהודי”.
לאחר זמן מה נלקחנו לכיכר וחולקנו לשתי קבוצות. אז הגרמנים בדרך שלהם פתרו את הבעיה, מי הוא “שמאלני” ומי “ימני”. לקבוצה אחת הגיעו יותר גברים ונשים בריאים, ולשניה – חולים, ילדים, שנראו לא בריאים לגמרי, אנשים זקנים … גם אני הלכתי לקבוצה הזאת עם סבתא אלטה. סבתא הבינה שמשהו רע מגיע, ודחפה אותי לקבוצה אחרת, צעירה ובריאה. לא ראיתי את סבתא שלי שוב, לא ראיתי את החברים שלי … אמרו לנו אחר כך שהם נלקחו כולם ליער, והיה בור גדול, תעלה ארוכה. הם אפילו לא ירו בהם, פשוט כיסו אותם בחול. האדמה נשמה שעות רבות, עד שכולם מתו. זה היה בסביבות אוגוסט-ספטמבר 1941.
הסתיו התחיל והועברנו לגטו – השומרים היו עם הכלבים, עם נשק בידיהם, היכו את היהודים. התיישבנו באזור אחד ליד הנהר, שם 20-30 בתים. בכל בית היה “סלון”, הוא חולק לארבעה חלקים, ובכל אחד מהם התגוררה משפחה. ללא שירותים, מים … החלו מחלות, בעיקר טיפוס. הטמפרטורה של החולים הגיעה ל-42 ו-43 מעלות, מחציתם מתו. ממש ברחובות הגטו היו קורבנות רבים. היו קבוצות של יהודים שאספו אותם והסיעו אותם לבית הקברות. לא יכולנו לבקש להביא תרופות. אם הגרמנים היו יודעים, הם היו מיד הורסים את הגטו.
הגטו היה מגודר, אבל לפעמים היה אפשר לצאת. אבל אם יהודי נתפס ללא תג, חיכה לו המוות. אני לא זוכר בדיוק מה לבשנו, רצועה או כוכב (נראה, אחרי הכל, כוכב), אבל כל יהודי היה צריך ללכת עם תג.
הם בחרו ביודנראט, ובראשו היה איש נבון מאוד. כל שבוע היה עליהם למסור תרומה – הם אספו דברים יקרי ערך ומסרו לידי הגרמנים, על “הפשעים” שעשה העם היהודי נגד העם הגרמני. ושבוע אחד לא הספיק ראש היודנראט לאסוף את התרומות. הגרמנים – קצינים, בכפפות לבנות, עם אקדחים בידיהם – פרצו לגטו, אספו אותנו ודרשו ממנו שייתן רשימה של עשרה אנשים שירו בהם. הוא סירב לתת להם את הרשימה. הוא כרע על ברכיו וקצין בכפפות לבנות ירה בו מאחור … ראש היודנראט היה שבתאי ארליוק, הוא היה שען.
היתה גם משטרה יהודית בגטו, בתחילה היו בה פחות או יותר אנשים הגונים. אבל כאשר ירו בארליוק הם הצביעו על עשרה אנשים – וגם הם נורו. הכל בחלק האחורי של הצוואר … גם בכפפות לבנות ואקדחים. והם עזבו. וגם אנחנו עזבנו. קבוצת יהודים שליוו את המנוחים, לקחה אותם לבית הקברות וקברה אותם. כעבור זמן מה, באסם אחד, שהיה פעם בבעלות יהודים (לא בגטו), שם עמדו סוסים גרמנים, נפל סוס אחד לתוך בור ושבר את רגליו. הגרמנים האשימו את היהודים שזה קרה בגללם הם פרצו שוב לגטו, אספו אנשים, ואבי ודודי היו שם, . הגרמנים הצביעו על עשרה אנשים, והם צעדו עשרה צעדים קדימה, ושוב ירו בכולם. היה זה בחורף, בפברואר 1942, בקור מקפיא של מינוס 30. אבי, כשהוא נפל, משך אותי, וגם אני נפלתי. הוא שכב מעליי, דמו זרם עלי. נדמה היה לי שכבר נהרגתי; רק תהיתי איפה אני בגן עדן או בגיהינום ואיבדתי את ההכרה.
כשהגרמנים עזבו, קבוצה של יהודים מקבוצת ההלוויות הניחה את הגופות על המזחלת והובילה אותנו לבית הקברות. כנראה שחזרתי להכרה והזזתי את רגלי. היהודי הזה, שנטל את המזחלת, ראה אותי והוציא אותי משם. אז שוב נשארתי בחיים, אחרת הייתי קבור.
חזרתי לגטו. חייתי עם אמי, אחי ואחותי. לא היו מוצרי אוכל. אמא לקחה אותי, עזבנו את הגטו, אם כי זה היה מסוכן. הלכנו אל השכנה שלנו, שזכרנו לטובה, לבקש אוכל. היא נתנה, אבל באותו זמן נכנס קצין גרמני לחצר. הוא ראה אותנו, הצמיד אותנו לקיר, הוציא אקדח – אני עדיין רואה את האקדח עד עצם היום הזה, כיוון שהוא מופנה אל מצחי – ורצה לירות. והאישה הזאת רצה הביתה, הביאה לו הרבה נקניקיות ווודקה. היא נפלה על ברכיה, נישקה את נעליו, ביקשה שיניח לנו ללכת – היא לא רוצה דם יהודי על הקיר שלה ובחצר. והוא היכה אותנו – בחוזקה רבה – והורה לנו לחזור לגטו. אז שוב נשארנו בחיים.
הוקלט ע”י וולף רובינצ’יק המשך יבוא….
***
The Shimon Greenhouse’s story
A working team of our site met with Shimon Greenhouse and his wife at their pleasant apartment on Bilu Street, right in the center of Petah Tikva. It was in the end of June 2017, so some months have been passed, but I still can’t calm down from his stories. Shimon talked with a peaceful ton about the horrors of the war and how he was saved from death dozens of times.
Here is the street, here’s the house…
It is so wonderful, to realize that these zigzags are shaping our lives. A kid, who came out among the dead bodies, who almost died of cold, later from gangrene… has invested so much in his education and recovered with steadiness, that 18 years after he immigrated to Israel, he will be appointed as the director of one of the top high schools in this country. Ehud Barak, Benjamin Netanyahu and Reuven Rivlin felt (and, of course, still feel) respect for him, and how much fun Shimon has over his life companion, his wife Lisa (Aliza), who was born in Lithuania.
They celebrated their golden wedding a long time ago. They have three children – the boys Tal and Nir, and their daughter Nurit, and seven grandchildren. Everyone, judging by the stories and the pictures, got along fine. Another son, Gil, passed away at an early age, and in his memory the Greenhouses opened a fund and donated to needy people. At the Amal high school he is also successful, despite the fact that in 20 years he was running the school, Shimon had different incidents (the parents filed three cases with him for court cases because of some cases with the teachers, but everything ended to everyone’s satisfaction, unless he has not have been awarded a prize in 2017, a figurine from the President of the State of Israel).
At the beginning of this century, a documentary film “Sioma, A Visit to Belarus” was prepared for Shimon Greenhouse. The film was filmed in Israel, then in Krasnaye, Maladziechna district (in Belarus), as well as in those places around Vilejka, where our hero’s partisan battalion was fighting. At the end of the filming, it was necessary to show the rough material to the Belarusian authorities – happily, they had no complaints. The book about Mr. Greenhouse under the title “Teacher for Life” was published in Israel 8 years ago in a limited edition. The book was published again in 2012 from which we took some of the pictures for this article.
In the middle and late 1940s, Shimon studied at a Belarusian school, where the Russian language was taught only as a profession, the Israeli teacher until then reading only in Belarusian, he understands some of the works of Yakub Kolas and Yanka Kupala, In contrast of most of the veterans, he speaks Russian almost with no accent, and only occasionally did I and the editor of the site help him translate a word in Hebrew.
Here I finish and give the stage to the native of Krasnaye with his extraordinary biography.
W. Rubinchyk
* * *
My first name is Shimon. At birth I was listed as Shmaryahu, but in Russia and Belarus, I was called Semyon. My father’s first name is Yekutiel, the Russian version of that name is Kushel, so I was called Semyon Kushelevich with my patronymic.
I was born in 1930 (although the birth certificate was recorded in 1932) in the town of Krasnaye, by that time it belonged to Poland. There were many Jews in the area, and among them were very rich. They had shops, ateliers and factories that served tens of thousands of people. We were not the richest and the best, but our lives were not bad.
Our house was in the downtown, and we had lots of land, buildings, various estates. There was a large cellar, where in the winter they brought a shower of ice, and there, like in the refrigerator, they stored products all year long. My father, a former officer of the Polish army, had a large liquor store, but since there was anti-Semitism in Poland, he was not officially allowed to do business, and the store was registered by a Polish officer, his friend. In addition, my father bought many acres of wood that stood in the swamps, and in the winter, at my father’s command, men used to cut these trees, and then they took them to Western Europe by train.
Father was quite religious. He had people who brought a lot of crawfish from swamps and rivers, and I still remember how to catch them so they would not bite. The animals were folded into boxes with moss and transported in thousands and tens of thousands to Western Europe (usually to Germany and France). There were regular crawfish – brown – and there were also blue ones, considered aristocrats among crawfish.
Shimon Greenhouse’s parents
My mother’s name was Rosa. I had a big brother and sister, they were called Mendel and Henia. They were members of Jewish youth organizations. Several activists intended to immigrate to Israel. I remember my father always laughing and saying to them: “Where do you want to go, to these swamps, to the sand. Here in Poland we have a good life.”
His mother’s relatives
In our house we kept kosher, on everything in our house we had to read a prayer. “You have chosen us from all the nations, Sh’ma Yisrael Adonai Eloheinu Adonai Ehad.” And we felt safe, life was good. We had a governess, a cook and a lot of people. But in the mid-1930s (35 or 36) Rydz-Smigly became prime minister of Poland instead of Pilsudski. Rydz-Smigly was a man prone to anti-Semitic views, and we already felt the influence of Germany, in which Hitler came to power. And in Poland they began to throw stones at the windows of Jewish shops and to hang signs “Do not buy from the Jews.” The state stopped inviting Jews, life changed completely, it got much worse. I remember the most important thing that worried my father: my brother and sister had to start studying at the university, where they almost stopped accepting Jews. The university authorities asked “insolent”, harder questions during the exams. And those who, after all, were admitted to the university, had to sit behind special partitions.
In 1939, after the Molotov-Ribbentrop Pact, the Soviet Union and Germany divided Poland. The Soviet Union came to us, and most people took it very well. Indeed, large firms were confiscated by the state, but my father was given some role… Young people saw many opportunities in the Soviet Union. And I remember that my brother was in the aviation circle, did some project designing the wing of the airplane, and sent this project to the Bauman Institute in Moscow. They accepted it very well and invited him to study. But he didn’t make it, on June 22, 1941, Germany attacked us.
I also remember that my brother was a “leftist” and my sister – “rightist” – belonged to Betar, and Betar wore black shirts with gold buttons, a little similar to those of the Gestapo. And my brother, though he loved my sister, got up at night to cut the buttons. In the morning my father had to make peace between them.
Brother Mendel and sister Henya
In the summer of 1941, tens of thousands or perhaps hundreds of thousands of Russian soldiers were captured. The Red Army lost all coordination, and two days later the German army conquered our town. Sorry to say, but I saw that some rich Jews wore ties, special festive clothes and went out to receive the German army. Probably they remembered the Germany of World War I, where the front passed by us. They remembered that the Germans were civilized people, and that they had a contract with them, and the Jews traded with them. At that time, the Jews sold goods to the Russian army and to the German army, and some of them became very rich.
But in 1941, two days later, everything changed. There were decrees, commands – “this is forbidden, and that is forbidden,” and one punishment for all violations was death. Jews could not walk on pavements, were not allowed to walk individually but in groups, because the Jews were not considered human beings in the eyes of the Nazis, we were like animals that lead to diseases and infections only.
In Krasnaye there was a military campus, remained from the Polish army, and the Germans made a large base there, from which they were given arms and uniforms to the front with Russia. They needed labor, so they took us to work. I was 11 years old, but they took me. Each of us received a piece of paper, a “life certificate”. They say that if we work, the Germans need us, so they will keep us alive. And we went to work in the morning on a large group on the highway under the escort of German policemen, they beat us. And we had such a blacksmith, a big strong man, and everyone was afraid of him. He did not understand how he was not allowed to go where he wanted to, and stubbornly walked along the sidewalk. At first even the Germans were afraid of him, but after a few days they stopped us. They stopped him – ten policemen, including local people… and they began to shoot him – in the legs, in the body – until they killed him. He was the first victim in our town.
In general, the life of Jews was hung by a thread. Shooting and killing became a daily occurrence. I remember that the Jews went to pray in the morning in prayer shawls, and the Germans arrested them. They ordered them to kneel and said, “Pray to God and ask forgiveness for the crimes you have committed against the German people.” One German, wearing white gloves, took out the gun and killed a Jew. But the blood of the murdered man splashed on the murderer’s boots, he got very angry and killed them all.
We were told that there was a police building and there was a large hall. On the wall, police officers wrote “V” every time they killed a Jew. Soon there was no place to write on the wall. They kept celebrating, drinking vodka, smoking their cigars, eating hot dogs. We were told that there was a policeman there, who would get up in the morning and go into this room and say, “I’m hungry, today I have not killed a Jew yet.”
After a while we were taken to the square and divided into two groups. So the Germans in their own way solved the problem, who was “leftist” and who was “rightist”. One group had more healthy men and women, and the other – patients, children, who looked completely unhealthy, old people… I went to this group with Grandma Alta. Granny realized that something bad was coming, and pushed me into another group, young and healthy. I did not see my grandmother and my friends anymore… Some people told us later that the victims were all taken to the forest, and there was a big pit, a long canal. They did not even shoot them, just covered them with sand. The earth breathed for many hours, until everyone died. It was around August-September 1941.
The fall began and we were transferred to the ghetto. The guards were with the dogs, with weapons in their hands, beating the Jews. We sat in one area by the river, where 20-30 houses were located. Each house had a “living room,” divided into four parts, each with a family. Without toilets, water… diseases started to spread, especially typhus. The patients’ temperature reached 42 and 43 degrees, half of them died. Many victims just covered the streets of the ghetto. There were groups of Jews who gathered the bodies and drove them to the cemetery. We could not ask for medicine. If the Germans knew, they would immediately destroy the ghetto.
The ghetto was fenced, but sometimes it was possible to leave. But if a Jew was caught without a badge, death awaited him. I do not remember exactly what we wore, a strip or a star (looks, after all, a star), but every Jew had to go with a badge.
They chose the Judenrat, and it was headed by a very intelligent man. Every week they had to make a contribution, they collected valuable things and handed them over to the Germans for the “crimes” committed by the Jewish people against the German people. And for one week, the head of the Judenrat could not collect the donations. The Germans – officers, in white gloves, with pistols in their hands – broke into the ghetto, gathered us and demanded that he give a list of ten people to shot them. The head of the Judenrat refused to give them the list. He knelt and an officer in white gloves shot him from behind… The head was Shabtai Arliuk, a watchmaker.
There was also a Jewish police force in the ghetto, at first there were more or less decent people. But when the Nazis shot at Arlyuk they pointed to ten people – and they too were shot. All in the back of the neck… Also in white gloves and pistols. And they left. And we left too. A group of Jews who accompanied the deceased took them to the cemetery and buried them. After a while, in one barn, once owned by Jews (not in the ghetto), where German horses stood, one horse fell into a pit and broke his legs. The Germans accused the Jews that it was because of them. They broke into the ghetto again, gathered people, and my father and uncle were there. The Germans pointed at ten people, and they took ten steps forward, and again shot them all. It was winter, February 1942, freezing cold of 30 degrees. My father, when he fell, pulled me, and I fell too. He laid above me, his blood streaming down me. I thought I had already been killed; I just wondered where I was in heaven or hell and lost consciousness.
When the Germans left, a group of Jews from the funeral group put the bodies on the sled and led us to the cemetery. I must have regained consciousness and moved my legs. This Jew, who took the sled, saw me and took me out of there. So I was alive again, otherwise I would have been buried.
I returned to the ghetto. I lived with my mother, brother and sister. There were no food products. Mother took me, we left the ghetto, although it was dangerous. We went to our neighbor, who was fondly remembered, to ask for food. She gave, but at the same time a German officer entered the courtyard. He saw us, pinned us to the wall, took out a pistol – I still see the gun to this day, because it was directed at my forehead – and wanted to shoot. And this woman ran home, brought him a lot of sausages and vodka. She fell to her knees, kissed his shoes, asked to let us go – she did not want Jewish blood on her wall and in the yard. And he beat us – very hard – and ordered us to return to the ghetto. So we stayed alive again.
(translated by Igor Shustin)
to be continued
ЭТГАРУ КЕРЕТУ – 50 / Keret’s 50!
Шарж на писателя с его странички в фейсбуке; фото с newsru.co.il (автор – Ш. Гэллап). Далее – переводы с иврита рассказа, который в адрес belisrael.info прислала помощница Керета. Читайте юбиляра по-белорусски, по-русски и по-английски! (English text is below)
Этгар Керет. Весёлые и радостные дни рожденья
Жил-был один богатый человек. Очень богатый – некоторые даже говорят, что слишком. Задолго до того, как он жил-был, он что-то там изобрёл, а может, украл изобретение у соседа, но это произошло так давно, что он и сам уже не помнил, как обстояло дело. Так или иначе, изобретение было продано гигантской корпорации за большие-пребольшие деньги. Всю полученную сумму богач вложил в землю и воду. На купленной земле он построил несметное многое множество крохотных бетонных клеточек, которые продал людям, нуждавшимся в четырёх стенах и крыше над головой. А воду он разлил в бутылки и продал тем, кто страдал от жажды.
После того, как всё было распродано по заоблачным ценам, богач пошёл в свой большой-пребольшой дом (красивый, надо признать) и стал думать, что ему делать с вырученными деньгами. Конечно, он мог бы подумать и о том, что ему делать с его жизнью, ведь это не менее интересный вопрос. Но люди, у которых слишком много денег, редко задают его себе. Сначала они вынуждены думать о том, как бы что-нибудь купить или продать, и только потом – о своей жизни.
Ну так вот, богач сидел в своём большом-пребольшом доме и пытался думать о том, как бы что-то купить по сходной цене, а затем продать подороже. Ещё он думал о других вещах, которые просто могли бы его радовать. Он был очень одинокий и нуждался в том, что его порадовало бы. Одинок он был не потому, что вызывал у других неприязнь, или там отвращение. Вообще-то он был очень приятный и милый в общении человек, так что многие люди искали с ним знакомства. Но по своей чувствительности и подозрительности богач мыслил, что они ищут с ним знакомства из-за денег, что хотят отщипнуть от его богатства. И поэтому он решил отдалиться ото всех.
На самом деле богач был прав. Все люди вокруг него, за исключением одного, пытались стать поближе ради денег. То ли им не хватало денег в кошельке, то ли они думали, что им не хватает, и в то же время полагали, что у него-то их куры не клюют. Все, кроме одного, считали, что, если богач даст им немного своих денег, то он этого не почувствует, зато их жизнь совершенно переменится. Все, кроме одного, а этот один, который не интересовался деньгами богача и будущими покупками, взял да и наложил на себя руки.
Лёг богач на беломраморный пол в гостиной своего дома и начал жалеть себя. Тогда был свежий весенний день, мраморный пол холодил тело, но это не мешало хозяину продолжать себя жалеть. Богач размышлял так: «Должно же быть в этом мире что-нибудь такое, чего бы я хотел, и что могло бы сделать меня счастливым. Что-то, ради чего другой человек горбатился бы всю жизнь, а я бы мог это купить безо всяких усилий». Но ничего такого не пришло ему в голову.
Так он лежал-лежал на прохладном полу четыре дня и четыре ночи, пока не зазвонил его мобильный. На линии была мама богача, которая пожелала ему хорошего дня рождения. Она уже была очень старенькая, и клеток мозга, ответственных за память, у неё осталось ровно столько, чтобы не забывать важные даты, а также имена умерших родственников. Богач был рад услышать от неё поздравление по телефону, и ещё до того, как он закончил разговор, зазвучал дверной звонок. У порога стоял посыльный в мотоциклетном шлеме, державший в руках букет ароматных цветов. К букету прилагалась записка с поздравлением. Человек, который послал букет и поздравление, был неприятным, но цветы были приятны, они ещё больше порадовали богача. И вся эта радость породила в нём идейку: если день рождения так радует и веселит, почему бы не отмечать его чаще, нежели раз в году?
Богач решил дать в газете большое-пребольшое объявление с предложением к людям – продавать свои дни рождения. Точнее, не сами дни, которые, по правде, и не продашь, а всё, что с ними связано: подарки, поздравления, вечеринки и так далее.
Откликов на объявление поступило, хоть пруд пруди. Может, дело было в непростой экономической ситуации, а может, в том, что люди не очень ценили свои дни рождения… Так или иначе, не прошло и недели, как в ежедневнике богача почти все графы оказались заполнены – отныне в каждый из дней его ждало новое рождение.
Продавцы дней рождения честно cоблюдали условия сделки, за исключением одного старика, который попытался утаить несколько слюнявых поцелуев и корявый рисунок с цветочным полем, полученный от внуков. Остальные следовали букве договора и передавали богачу всё, что надо, не ожидая угроз и судебных исков.
И вышло так, что каждый день богачу звонили и душевно поздравляли, желали счастья, а всевозможные дети и старики, которых он не знал, пели ему по телефону «С днём рожденья тебя». Его электронный ящик ломился от поздравлений, а подарки не переставали прибывать в дом. Однако в его ежедневнике всё-таки оставалось несколько пробелов, особенно в районе февраля. Впрочем, его люди уверяли, что это лишь дело времени, что пустые даты вскоре также будут заполнены.
Богач осчастливился. Правда, в газете вышла статья какого-то прекраснодушного читателя, который выступил против приобретения дней рождения, поскольку это-де аморально. Но даже эта статья не смогла испортить прекрасное настроение богача. В тот день он как раз праздновал день рождения одной восемнадцатилетней девушки. Её подруги очень волновались и сердечно желали ему всего лучшего. В результате он почувствовал, что будущее открыто, чудеса ещё впереди.
Прекрасная, удивительная была эпоха, но первого марта она закончилась. И в тот день богач имел право на день рождения, принадлежавший ранее какому-то сварливому вдовцу, но, проснувшись утром, он обнаружил, что не получил карточки с пожеланиями счастья, да и по телефону никто с сердечными поздравлениями не звонил. Всё же богач решил не гневаться, а использовать этот день как-нибудь иначе. Он снова заглянул в ежедневник и увидел, что именно первого марта единственный человек, который от него ничего не хотел, свёл счёты с жизнью. Тогда богач решил поехать на кладбище. Приблизившись к могиле своего товарища, он увидел там много людей, которые пришли на азкару, поминальную молитву. Они обнимались, клали на могилу алые цветы, бесконечно всхлипывали и вспоминали покойника.
Богач подумал про себя: «Возможно, в этом что-то есть. Что, если я буду покупать у людей дни их поминовения? Конечно, не у самих мёртвых, а у их наследников. Затем я мог бы установить у могилы лежак, покрытый матовым стеклом с односторонней видимостью, залезть туда и слушать, как люди плачут и тоскуют по мне».
То была интересная идея, но богачу она не пригодилась. Его не стало уже утром следующего дня: как и многие его радости последнего времени, смерть его, по сути, тоже первоначально была адресована кому-то другому. Тело богача нашли среди разорванных в клочья пакетов с подарками, которые он получил ко дню рождения одного революционера-неудачника. Позже выяснилось, что среди подарков оказался заминированный пакет, отправленный зловещим диктаторским режимом.
На похороны богача пришли тысячи людей. Все они хотели его денег, но в то же время очень его любили. Они часами произносили траурные речи, пели скорбные песни и клали на открытую могилу камешки. Всё это было так трогательно, что даже китайский миллиардер, который приобрёл права на похороны у наследников богача и наблюдал за всем из-под могилы, лёжа в стеклянной камере, пустил слезу.
Перевод с иврита Вольфа Рубинчика (для belisrael.info)
Опубликовано 20.08.2017 00:07
***
Birthday buyer
There once was a rich man. A very rich man. Too rich, some said. Many years ago he invented something, or stole the invention from someone. It was so long ago that even he didn’t remember. But that invention was sold to a giant conglomerate for a lot of money, and the man invested it all in land and water. On the land he bought, he built lots of tiny concrete cells that he sold to people who yearned for walls and a roof, and he bottled the water and sold it to thirsty people. When he finished selling everything at exorbitant prices, he went home to his enormous, very beautiful house and thought about what to do with all the money he’d made. Of course, he could have thought about what to do with his life, which was an equally interesting question, but one that people with too much money often find difficult to think about. They’re compelled to think first about something they can buy or sell, and only then about their lives.
The rich man sat in his huge house and thought about things he could purchase at reasonable prices and then overcharge when he sold them, and also about other things that might make him happy. He was lonely and very much in need of things that would make him happy. He wasn’t lonely because he wasn’t a nice guy or something. He was a very nice guy and a very popular one too, and lots of people wanted to be close to him. But because he was also sensitive and suspicious, the man thought that people sought him out because of his money. That they wanted some of it for themselves. That’s why he chose to distance himself from everyone.
The truth is that the man was right. All the people around him, except for one, sought him out because of his money. Because they didn’t have enough, or thought they didn’t have enough. All the people around him, except for one, believed that if the rich man gave them a just little bit of his money, he wouldn’t miss it, and their lives would change drastically. All the people around him, except one man, and that man, the only one who wasn’t the slightest bit interested in the rich man’s money and the future it could buy him, committed suicide.
The rich man sat on the white marble floor of his living room and felt sorry for himself. It was a pleasant spring day, and the marble floor cooled his body, but that still didn’t stop him from feeling sorry for himself. The man thought, “There must be something in this world that I want, that could make me happy. Something that another person might have to spend his whole life trying to acquire, but that I can buy with no effort at all.” But nothing like that came to mind.
He had been lying on the cool floor for four whole days when his cell phone rang. It was his mother calling to wish him a happy birthday. She was very old, and had so few memory cells left in her brain that they could only hold a few important dates and the names of her dead relatives. The rich man was glad to hear her birthday greeting, and just as he ended the conversation with her, the doorbell rang. Standing there was a messenger wearing a motorcycle helmet and holding a fragrant bouquet of flowers with a card pinned to it. The sender was an unpleasant guy, but the flowers were pleasant, and they made the man even happier. And all that happiness stirred entrepreneurial thoughts in the man: If a birthday makes him this happy, why settle for only one a year?
The man decided to put a huge ad in the paper offering to buy people’s birthdays. Actually, not the birthday itself, which you can’t really purchase, but everything that comes with it: presents, greetings, parties, etc. The response to the ad was amazing. Chalk it up to the terrible economic situation or to the fact that people didn’t attach great importance to their birthdays. But whatever the reason, in less than a week, the rich man’s diary was almost full – with a birthday awaiting him every day.
Most of the birthday sellers were honest and followed the contract to the letter, sending the rich man everything without having to be threatened or sued, except for one old man who tried to secretly keep for himself a few wet kisses and an ugly picture of a field of flowers he received from his grandchildren.
And so, every day the rich man received lots of friendly phone calls wishing him happiness, and all sorts of children and old people he didn’t know sang him Happy Birthday to You on the phone. His email box was also full of birthday wishes, and wrapped gifts were delivered non-stop to his house. He still had a few holes in his schedule, especially around February, but his people promised that it was only a matter of time before the empty slots were filled too.
The rich man was happy. The papers did print an article by a bleeding heart who came out against the rich man’s purchase of birthdays, calling it unethical, but not even that could ruin his great mood. That day, he celebrated an 18-year-old’s birthday. Her excited girlfriends sent him many heartwarming greetings that made him feel that he still had an unknown and wonderful future before him.
That was a great time for the man, but it ended on March 1st. The rich man still held the rights to a grumpy old widower’s birthday that day, but when he woke up in the morning, he saw that he hadn’t received a single heartwarming phone call, and the rich man felt slightly cheated. He decided not to let it get him down and to do something else that day. The rich man checked his diary again, and when he realized that this was the date on which the only man who didn’t want anything from him had committed suicide, he decided to go to the cemetery. When he got to his friend’s grave, he saw that a lot of other people had also come to mark the anniversary of his death. They cried and placed red flowers on his grave. They hugged each other and talked about how very much they missed that man who had died.
The rich man thought: Maybe there’s something here. Maybe I can buy the anniversary of people’s deaths too. Not from the people themselves, of course, but from their heirs. That way, I can put a bed covered by a one-way sheet of dark glass in the cemetery, lie inside it and listen to people crying because they miss me so much.
That was an interesting idea, but the rich man never got to act on it. He died the next morning: Like many of his recent celebrations, his death was also actually meant for someone else. His body was found among the torn wrappings of the gifts he received on a birthday he bought from a failed revolutionary. It was discovered later that one of the gifts had been booby-trapped and sent by a ruthless, tyrannical regime.
Thousands of people attended the rich man’s funeral. Sure, the mourners there wanted his money, but regardless of that, some of them loved him. They eulogized him for hours, wept and placed small stones on his open grave. It was so moving that even the Chinese gazillionaire, who’d bought the funeral rights from the rich man’s heirs and watched it all from his glass-covered bed at the bottom of the grave, shed a tear.
Translated by Sondra Silverston
Published on August 20, 2017 00:07
Зноў Этгар Керэт па-беларуску! / שוב אתגר קרת בבלארוסית
Лiст ад памочнiцы Этгара Керэта (пераклад з іўрыта)
Вітаю, Арон!
Тут я прычапляю новае апавяданне Этгара, якое ён папрасіў Вам адправіць. Называецца “Радасныя дні народзінаў” (а па-англійску – “Birthday Buyer”). Этгар спадзяецца, што яно прыйдзецца даспадобы, што Вы захочаце яго перакласці і апублікаваць на сайце.
Хамуталь
Фота з афіцыйнай фэйсбучнай старонкі пісьменніка
* * *
Этгар Керэт. Радасныя дні народзінаў
Жыў-быў адзін багаты чалавек. Надта багаты, а некаторыя казалі, аж занадта. Некалі ён нешта вынайшаў або скраў вынаходства, але гэта было так даўно, што ён і сам не памятаў, калі. Аднак вынаходства ён прадаў буйному сіндыкату за каласальную суму, і на ўсе грошы купіў зямлі ды вады. На зямельцы багатыр пабудаваў безліч маленечкіх бетонных клетак, якія прадаў людзям, што праглі сценаў і даху, а ваду папакаваў у бутэлькі і прадаваў сасмяглым. Скончыўшы распродаж па раздзьмутых цэнах, ён пайшоў у свой аграмадны і вельмі пекны дом і пачаў думаць, што яму рабіць з усімі заробленымі грашыма. Зразумела, ён мог бы падумаць і пра тое, што яму рабіць са сваім жыццём, аднак людзям, заваленым багаццем, часам цяжка пра гэта думаць. Яны вымушаныя меркаваць найперш аб тым, што купіць або прадаць, і толькі потым – аб сваім жыцці.
Ну вось, багатыр усеўся ў сваім здаравезным доме і паспрабаваў падумаць пра рэчы, якія можна набыць па прымальнай цане, а потым перапрадаць даражэй, а таксама пра іншае, што магло б проста прынесці яму радасць. Ён-такі быў адзінокі, і яму карцела мець рэчы для ўцехі. Самота вынікала не з таго, што ён быў непрыгожы – укрывай Бог! Ён быў вельмі прыгожы і ветлы, многа хто шукаў яго кампаніі. Аднак праз сваю чуллівасць і недаверлівасць багатыр думаў, што людзі шукаюць яго кампаніі не проста так, што яны хочуць дастаць ад яго грошай. Таму ён зрабіў свой выбар – трымацца ад усіх наводдаль.
Насамрэч ён не памыляўся ў сваіх думках. Усе людзі вакол яго, за выняткам аднаго, жадалі зблізіцца з ім дзеля грошай. Ім не хапала на жыццё, або яны лічылі, што ім не стае, а ў той жа час верылі, што ў багатыра грошай занадта. Усе людзі з яго атачэння, апроч аднаго, верылі, што, калі багатыр адсыпле ім крыху грошай, то з ім нічога не зробіцца, а іхняе жыццё зменіцца напоўніцу. Усе, апроч аднаго, дый гэты адзін, зусім не зацікаўлены ў грошах багатыра і ў будучыні, якую мог бы на іх купіць, скончыў самазабойствам.
Багатыр ляжаў на белай мармуровай падлозе ў салоне свайго дома і шкадаваў сябе. Квітнела вясна, мармуровая падлога халадзіла яго цела, аднак ён усё адно шкадаваў сябе і шкадаваў. Чалавек разважаў: «Добра было б мець у гэтым свеце штосьці, чаго б я прагнуў, што несла б мне шчасце. Штосьці такое, чаго б іншы мусіў дамагацца ўсё жыццё, а я б купіў, дый годзе». Але нічога такога не прыйшло яму ў голаў.
І вось так ляжаў ён, ляжаў на халаднаватай падлозе цэлых чатырох дзён, пакуль у яго не забомкаў мабільны. На лініі была яго мама, яна пазваніла, каб пажадаць сыну шчаслівага дня народзінаў. Яна была ўжо вельмі старая, і клетак памяці ў ейным мозгу налічвалася так мала, што яна захоўвала ў іх толькі найважнейшыя даты, а таксама імёны памерлых родзічаў.
Багатыр быў рады пачуць віншаванне ад маці, з другога канца лініі. Ён яшчэ не скончыў размову, як нехта пазваніў у дзверы. На парозе стаяў пасыльны ў матацыклетным шаломе, які ўручыў багатыру букет духмяных кветак. Да кветак прыкладалася цыдула з пажаданнямі. Той, хто паслаў яму кветкі, быў непрыемнай асобай, але ж кветкі былі прыемныя, і яны яшчэ больш узрадавалі багатыра. Уся гэтая радасць падштурхнула задумацца: калі дзень народзінаў гэтак яго цешыць, то чаму ён мае задавальняцца адным днём народзінаў за год?
Багатыр вырашыў апублікаваць пышную аб’яву ў газеце і прапанаваць людзям куплю іхніх дзён народзінаў… Дакладней, не саміх дзён, бо гэта не ўяўлялася магчымым, а ўсяго, што ім спадарожнічала: падарункаў, віншаванак, вечарын… Плён ад публікацыі аказаўся неверагодны. Магчыма, справа была ў кепскім стане эканомікі або ў тым, што людзі не надавалі сваім дням народзінаў вялікага значэння. Як бы ні было, менш чым за тыдзень багатыр амаль запоўніў свой нататнік – у кожны з дзён яго чакала новае свята.
Прадаўцы дзён народзінаў збольшага паводзілі сябе прыстойна, акрамя аднаго старога: гэты хітрун спрабаваў прыхаваць колькі вільготных пацалункаў і вычварны малюнак поля з кветкамі, якія атрымаў ад унукаў. Усе астатнія паважалі ўгоду і літаральна яе выконвалі, перадаючы багатыру ўсё належнае. Так што не было патрэбы ні ў пагрозах, ні ў судовых пазовах.
І выйшла так: штодня наш герой атрымліваў мноства душэўных тэлефонных званкоў, калі яму жадалі шчасця. Розныя незнаёмыя дзеці і старыя спявалі яму па тэлефоне «Хэпі бёздэй ту ю». Скрынка для электроннай пошты была таксама перагружана віншаваннямі, а запакаваныя падарункі без супыну паступалі ў яго дом. У багатыра заставалася яшчэ некалькі «фортак» у календары, перадусім у раёне лютага, аднак яго людзі запэўнівалі, што гэта толькі пытанне часу, што адкрытыя даты ў хуткім часе таксама будуць закрыты.
Багатыр адчуваў сябе шчаслівым. Праўда, у газеце з’явіўся артыкул нейкага наіўняка, які выступіў супраць набыцця дзён народзінаў, назваўшы гэткую практыку амаральнай, але нават гэта не магло сапсаваць цудоўнага багатырскага настрою. У той дзень ён якраз святкаваў за адну васемнаццацігадовую; сяброўкі ейныя моцна хваляваліся і з палымянымі сэрцамі зычылі яму ўсяго найлепшага. Гэта прымусіла яго адчуць: будучыня адкрытая, цуды яшчэ ўперадзе.
Выдатная, грандыёзная была эпоха, але першага сакавіка яна скончылася. Першага багатыр меў права на дзень народзінаў аднаго сварлівага ўдаўца, аднак, прачнуўшыся ранкам, усвядоміў, што не атрымаў ні віншавальнай карткі, ні сардэчнага званка па тэлефоне. Багатыр адчуў сябе трохі падманутым, але пастанавіў не паддавацца пачуццям, выціснуць штосьці і з гэтага дня. Ён зноў зірнуў у свой нататнік і ўбачыў, што менавіта першага сакавіка адзіны чалавек, які ад яго нічога не хацеў, наклаў на сябе рукі. Багатыр вырашыў паехаць на могілкі. Апынуўшыся ля магілы мёртвага таварыша, ён заўважыў там яшчэ мноства людзей, якія прыйшлі на памінальную службу. Яны рыдалі, абдымаліся, клалі на магілу пунсовыя кветкі, і канца іхняй тузе па нябожчыку не было відаць.
Багатыр падумаў: «Нешта ў гэтым ёсць. Можа, я буду купляць у людзей і дні памяці… Не ў саміх нябожчыкаў, у іхніх нашчадкаў. Тады я змагу паставіць ля магілы ложак, пакрыты матавым шклом (ну гэтае, з аднабаковай бачнасцю), легчы ў яго і слухаць, як людзі плачуць і тужаць па мне».
Гэта была цікавая ідэя, але багатыру яна не прыдалася. Ён памёр ужо на ранку наступнага дня, і як многія з яго радасцей апошняга часу, яго смерць, па сутнасці, адрасавалася іншаму. Яго цела знайшлі сярод пашкуматаных пакункаў з падарункамі, якія ён атрымаў да дня народзінаў аднаго кволага рэвалюцыянера. Пазней высветлілася, што сярод падарункаў хаваўся адзін замініраваны, пасланы злавесным дыктатарскім рэжымам.
На пахаванне багатыра прыйшлі тысячы людзей. Усе прысутныя хацелі яго грошай, але, тым не менш, вельмі яго любілі. Не адну гадзіну прамаўлялі яны развітальныя словы, спявалі маркотныя песні і клалі ў адкрытую магілу каменьчыкі. Гэта было настолькі кранальна, што нават кітайскі мільярдэр, які набыў правы на пахаванне ў нашчадкаў багатыра і назіраў за ўсім са шкляной камеры з-пад магілы, пусціў слязу.
Пераклаў з іўрыта Вольф Рубінчык, у Мінску
Ад рэд. belisrael.info. Скора апублікуем пераклады на англійскую і на рускую, чаму не?
Апублiкавана 08.08.2017 18:20
Выставка AgroMashov 2017 / Exhibition AgroMashov 2017
(English and Hebrew text & photos is below)
27-28 июня 2017 в выставочных павильонах Тель-Авива в 27-й раз подряд состоялась крупнейшая сельскохозяйственная выставка “Fresh AgroMashov”.
Это единственная выставка в Израиле, которая организует встречи между фермерами, оптовиками и распространителями продукции в Израиле и за рубежом. Международная выставка “Fresh AgroMashov” для производства и распространения свежей сельскохозяйственной продукции, новости в технологических областях, которые касаются сельского хозяйства, это центральная сцена для встреч профессионалов.
В эксклюзивном интервью belisrael.info д-р Нимрод Исраэли, основатель и директор небольшой компании Biofeed Ltd, специалист по экологии и энтомологии, сказал следующее:
Н. Исраэли и белорусский корр. belisrael.info В. Рубинчик во время интервью
На разных континентах, особенно в Азии и Африке, очень распространены различные виды опасного вредителя – фруктовой мухи. Для сельского хозяйства многих стран фруктовая муха – одна из самых больших угроз, и по этой причине на следующей неделе я встречаюсь с премьер-министром Индии Нарендра Моди. Я буду одним из шести человек, которые встретятся с ним лично. Почему? Дело в том, что после десяти лет поисков и исследований нам удалось найти средство, которое радикально улучшило возможности в борьбе с заражением плодов. Наша технология позволяет обходиться без опыления растений ядохимикатами; мы пошли другим путем, сосредоточившись на запахе. Запах – самая мощная штука в животном царстве, в том числе и среди мух. Что мы делаем? Берем маленькую емкость с пахучей жидкостью и выдавливаем несколько капель в желтый мешочек, а потом вешаем его на дерево. Какая жидкость? Это наш секрет, что-то вроде формулы “Кока-колы”. Жидкость привлекает самок мух, она губительна для них, но не для человека, выдавливается из контейнера автоматически. Фруктовые мухи дохнут в течение пятнадцати минут. Эффективность достигает 90%, т. е. плантации плодов практически освобождаются от вредителей.
Мы только начали выход на международные рынки, но к нашей технологии уже проявляют огромный интерес в Индии, Африке, Китае, странах Юго-Восточной Азии. Поступают предложения из Казахстана, где распространен другой вид сельскохозяйственных вредителей. Нас поддержали израильские министерства экономики, иностранных дел и бюро по инновационному развитию (Israel Innovation Authority), но основную работу мы сделали сами. Мы заинтересованы в решении крупных сельскохозяйственных проблем, ищем решения для борьбы с другими вредными насекомыми, например, с москитами, тараканами. Тем, кто хочет видеть, как мы справляемся с восточной фруктовой мухой (Bactrocera dorsalis) в Индии, рекомендую посмотреть новый ролик: https://youtu.be/XbJYC7Pmr5s
На правом фото при галстуке – зам. министра промышленности и торговли Татарстана Денис Валеев, который тоже заинтересовался израильским опытом
Рики Лю (представитель китайской фирмы ЕКРАС) и корр. belisrael.info
***
The 27th annual largest agricultural exhibition “Fresh AgroMashov” was held in Tel Aviv exhibition pavilions оn June 27-28, 2017.
Over the last twenty seven years the international “Agro-Mashov” agriculture exhibition in Israel has developed into the central and most important meeting point for the members of the agricultural industry from Europe, Asia and Africa. The participants of these continents came to Tel Aviv with the aim of finding fascinating meetings with key players in the agricultural sector of the world within two days to find solutions to the problems that farmers, traders and entrepreneurs working in this area are currently facing.
Dr. Nimrod Israely, the founder and CEO of Biofeed Ltd, specialist in ecology and enthomology, told belisrael.info about his work:
Nimrod Israely and Wolf Rubinchyk (belisrael.info) during the interview
Pest infestation is the most important threat in the world today, and because of this next week I’m going to meet prime minister of India Mr. Narendra Modi. I’m going to be one of six people to have a personal meeting with him. The reason is, after ten years of research we have found an innovative technology to cope with different insects. We have managed to solve the problem without any sprays, any chemicals. We are not focused on the poison: we are focused on the smell. Smell is the most powerful thing in the animal kingdom. Drops of a special liquid attract flies and they are dead in fifteen minutes, there is no need to use chemicals. India is one of the main countries where we are working now. For more information I recommend to see https://youtu.be/XbJYC7Pmr5s
Ricky Lv, representative of Ekpac China Ltd, and Wolf Rubinchyk
***
תערוכת Fresh AgroMashov הינה התערוכה היחידה בישראל המפגישה בין מגדלי תוצרת חקלאית טרייה לבין קניינים, סיטונאים ומשווקים מהארץ ומחו”ל.
התערוכה הבינלאומית Fresh AgroMashov לייצור ושיווק תוצרת חקלאית טרייה, חדשות בתחומים הטכנולוגיים הקשורים לחקלאות, אשר תתקיים בפעם ה-27 ברציפות, מהווה במה מרכזית ויחידה למפגש מקצועי בין מגדלים, סיטונאים, יצואנים ויבואנים של שיווק תוצרת חקלאית טרייה (ירקות, פירות, פרחים ותוצרת מן החי).
,Biofeed Ltd ד”ר נמרוד ישראלי, מייסד ומנכ”ל של חברה קטנה , belisrael.info בראיון בלעדי לאתר
מומחה לאקולוגיה ואנטמולוגיה, אמר את הדברים הבאים:
ביבשות שונות, במיוחד באסיה ואפריקה, ישנה תופעה שכיחה של כמה סוגי מזיקים מסוכנים מאוד של זבוב הפירות.
לחקלאות של מדינות רבות, זבוב הפירות – הוא אחת הסכנות הגדולות ביותר, בגלל זה בשבוע הבא אני נפגש עם ראש ממשלת
הודו נארנדרה מודי. אני אהיה אחד מ-6 אנשים שייפגשו איתו אישית.
למה? העניין הוא שלאחר 10 שנים של מחקר, הצלחנו למצוא חומר ששיפר בצורה רדיקאלית את המאבק בהרעלת הפירות.
הטכנולוגיה שלנו מאפשרת לנו להימנע מריסוס כימיקאלים על הפירות; אנחנו הלכנו בדרך אחרת, בריכוז בריח. הריח – הדבר
הכי חזק בממלכת הבטן וזה כולל גם את הזבובים. מה אנחנו עושים? לוקחים כלי עם קיבולת קטנה של נוזל ריחני, וסוחטים ממנו
כמה טיפות לשקית צהובה, ואחר כך תולים אותו על עץ. איזה נוזל? זה הסוד שלנו, משהו בסגנון הנוסחה של “קוקה קולה“.
הנוזל מושך אליו את נקבת הזבוב, הוא קטלני בשבילהן, אבל לא לבני האדם, הנוזל יוצא מהשקית בצורה אוטומטית.
זבובי הפירות מתים תוך רבע שעה. האפקטיביות של זה מגיע ל-90%, זאת אומרת שהשטח החקלאי כמעט ויוצא לגמרי מכלל סכנה.
לא מזמן יצאנו לשוק הבינלאומי, אבל לטכנולוגיה שלנו כבר מראים המון עניין בהודו, באפריקה, בסין ובמדינות דרום מזרח אסיה.
מגיעות פניות מקזאחסטאן, היכן שיש תופעה אחרת של מזיקים לחקלאות. תמכו בנו, משרד הכלכלה, משרד החוץ והלשכה לחדשנות
אבל את רוב העבודה אנחנו עשינו לבד. אנחנו מעוניים לפתור את הבעיות הכי
גדולות של החקלאות, מחפשים פתרונות למאבק במזיקים מסוכנים אחרים, למשל, יתושים ותיקנים. לאלה שרוצים לראות, איך
אנחנו מסתדרים מול זבוב הפירות המזרחי בהודו, אני ממליץ לראות את הסרטון הבא :
י https://youtu.be/XbJYC7Pmr5s
Текст и фотографии Арона Шустина
Опубликовано 30.06.2017 11:02 Обновлено 03.07.2017 23:57
Text & photos by Aaron Shustin
Published 06/30/2017 11:02 Updated 07/03/2017 23:57