שורה עליונה – המילרים שנדדו ועזבו את בלארוס. שורה תחתונה – המילרים שנשארו בבלארוס
רבקה מילר הייתה מהגרת יהודייה, אחת מאלפים רבים שהגיעו לבריטניה בתחילת המאה העשרים מרוסיה.
היא נסעה ליורקשייר בשנת 1907, והגיעה עם מעט כסף אך חלמה על עתיד מזהיר.
כמו מהגרים יהודים רבים, היא התפתתה להזדמנות לעבודה בתעשיית החייטות המשגשגת של לידס.
רבקה הלכה בעקבות שני אחיה שעזבו קודם לכן, ונמלטו מעוני, פוגרומים ואנטישמיות במולדתם.
המסע שלהם ללידס מרוסיה היה ארוך ומפרך, ונמשך 10 ימים. הם נאלצו להשאיר אחריהם מחצית ממשפחתם ברוסיה כולל הורים ובני דודים.
רבקה ואחיה מעולם לא ראו עוד את משפחתם … ואחרי מלחמת העולם השנייה, המכתבים מהבית נעצרו בפתאומיות.
יציאת מצרים
תעודת הזהות של רבקה מילר לאחר נישואיה
כ -2.5 מיליון מהגרים יהודים עזבו את מדינות רוסיה הבלטיות בין השנים 1880-1920. נמלי האל וגרימסבי היו יעדים מרכזיים עבור מאות אלפי יהודים.
רבקה מילר הייתה אחת מהן, נסעה לבדה, בת 18 ולא דיברה אנגלית, רק יידיש. במאי הקולנוע סיימון גלאס הוא נינה של רבקה מילר ומתגורר כיום בלונדון.
לראשונה בתולדות משפחתו הוא עקב אחר מסעה של רבקה בסרט תיעודי של ה- BBC בשם ‘היסטוריה בריטית מאוד – יהודי לידס’ ( 25 בפברואר 2019 , BBC Four- 21:00).
מסלולי ספנות מהבלטי להאל. התמונה התקבלה ממרכז ההיסטוריה של האל ודייוויד לואיס.
זה היה מסע שנערך על ידי אלפי מהגרים יהודים אחרים מרחבי אירופה – ליטא, לטביה, בלארוס, פולין, רוסיה ואוקראינה, שהיו אז בעיקר חלק מהארץ הרוסית, יישוב בו היהודים הורשו לחיות.
סיימון גילה שרבקה נסעה ברכבת עלית מכפר קטן בשם ואסילישקי, שנמצא כיום בבלארוס.
היא עשתה את המסע של שש שעות לוילנה שבליטא ואחר כך ללבוב שבחוף הבלטי.
מלבוב היא עלתה על ספינת קיטור להאל עם מהגרים יהודים אחרים, טיול שנמשך 5-7 ימים. התנאים על הסיפון היו מחרידים.
מהגרים יהודים – מהגרים שנסעו ליורקשייר בסביבות 1900. התמונה התקבלה ממרכז ההיסטוריה של האל
המסע מעבר לקאטגט והים הצפוני היה לעתים קרובות קשה ומהגרים יהודים רבים חלו במחלת ים.
כמעט ולא הייתה סניטציה. המהגרים הועברו לעיתים קרובות לצד סוסים שהובילו לשדה הפחם של יורקשייר.
ההפרשות מבעלי החיים דלפו לעיתים קרובות לסיפונים שמתחת, שם הוצפו מהגרים בביוב.
החיים לא היו טובים יותר כאשר המהגרים הגיעו לראשונה לבריטניה, מותשים וחסרי פרוטה.
הגעה לארץ חדשה
סוף המסע: חדר ההמתנה של המהגרים היהודים ורציף ויקטוריה בהאל היום
ההגעה לרציפים העמוסים והרועשים בהאל ודאי הייתה כמו להגיע לעולם חדש ומוזר.
כמה מהגרים האמינו בטעות שהם בניו יורק מכיוון שרבים קנו כרטיסים טרנס-אטלנטיים לארצות הברית.
כאשר אלפי מהגרים נשפכו אל האל מדי שבוע, נבנו מתקנים מיוחדים ל”עיבודם “, כולל חדר המתנה למהגרים ליד תחנת הרכבת.
רבקה מילר הגיעה לרציף ויקטוריה ונבדקה על ידי הרשויות לפני שתפסה רכבת מהגרים ללידס מתחנת האל פרגון.
כשהמהגרים הגיעו ליורקשייר, רבים ידעו מילה אחת בלבד באנגלית – לידס. העיר נתפסה כ”אל דוראדו המודרנית”.
המהגר המפורסם ביותר שלה, מייקל מארקס, עליו היה הסיפור הידוע ביותר ‘מסמרטוט למעושר’.
הוא הגיע חסר כל מבלארוס אך המשיך לייסד את אימפריית הקמעונאות M&S בלידס יחד עם תושב יורקשייר מקומי, טום ספנסר.
למרבה הצער לא קיבלנו אישור להצגת התמונה, אך תוכל למצוא אותה באתר של ה- BBC.
ממערכת belisrael.info
הפני בזאר של מייקל מארקס בלידס. התמונה נלקחה מואן ג’ונס ומארקס אנד ספנסר מהדורה מוגבלת
מונטגיו ברטון מליטא היה סיפור הצלחה נוסף. הוא הקים חברת חייטות והמפעל בלידס הפך לגדול בעולם, וייצר חליפות מוכנות (שהביא את הביטוי ‘המונטי המלא’).
אבל עבור מהגרים אחרים החיים היו קשים יותר והיו אתגרים רבים.
החיים בליילנדס
אחיה של רבקה מילר, ישראל והנרי מילר, ודודם אברהם התיישבו בשכונת עוני ידועה לשמצה בשם ליילנדס.
זה היה המקום אליו הופנו מהגרים יהודים עם הגעתם לאנגליה. רבקה לא הייתה יוצאת מן הכלל.
תנאי הדיור היו עגומים ואנטישמיות לא הייתה נדירה. היו פרעות והפרעות נגד יהודים בליילנדס בשנת 1917.
ביתם הראשון של המילרים היה ברחוב קופנהגן בליילנדס. באישור חביב של ספריית לידס ושירותי המידע – www.leodis.net
לא עבר זמן רב עד שרבקה החלה לעבוד כמסיימת חייטים, אחת העבודות הבודדות שנפתחו ליהודים שלא דיברו כמעט אנגלית.
כעבור כמה שנים התחתנה רבקה עם מהגר אחר בשם בארנט גולדברג שהגיע ללידס מלטביה בסביבות 1897.
הם המשיכו והביאו לעולם שבעה ילדים ובסופו של דבר עברו לאזור טוב יותר בלידס שנקרא שיפסקאר. כיום זהו אחד האזורים המגוונים ביותר מבחינה אתנית של לידס ואהוד על מהגרים ופליטים.
בארנט גולדברג – בעלה של רבקה מילר
אבל שאלה חשובה אחת נשארה תמיד לרבקה. מה קרה לאביה ובני דודיה ברוסיה?
היו מכתבים וגלויות, אך אלה הפסיקו להגיע בשנת 1940 לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה.
באחת ההודעות האחרונות מבלארוס נכתב, “יש לנו מזל ששרדנו, כולם בחיים. תהיי תמיד בריאה ומאושרת ”.
הגלויה האחרונה
בלארוס – מסע הגילוי
בקיץ 2018, סיימון גלאס הפך לראשון במשפחתו שנסע לרוסיה כדי לגלות מה קרה למילרים.
הנמל הראשון שלו היה וילנה בליטא, שבעבר הייתה ידועה כ’ירושלים של הצפון ‘בגלל הקהילה הגדולה שלה המונה כ -110,000 יהודים.
זה היה גם המקום המוזכר בתעודת הזהות הבריטית של רבקה מילר יחד עם שעטל יהודי (כפר קטן) בשם אושנארשוק.
חיפוש ברשומות היסטוריות היה חסר תועלת … ולא ניתן היה לאתר שום מילרים.
אבל טיול בארכיון המדינה הליטאי בווילנה חשף תגלית מפתיעה – מפה של ואסילישקי, עיירה קטנה עם קשרים למשפחת מילר.
ואסילישקי היה שם שהוזכר על ידי משפחתו של סיימון לאורך השנים כמקום מגוריהם של המילרים לפני המלחמה.
כיום היא נמצאת ברפובליקה של בלארוס קרוב לגבול ליטא. זה היה אחד מהכבישים היהודיים או העיירות הקטנות ברוסיה שבהן גרו ועבדו יהודים.
שורשים משפחתיים – סיימון גלאס וההיסטוריונית רגינה קופילביץ’ עם מפת ואסילישקי
מפת ואסילישקי הייתה הרמז החיוני ביותר לפתיחת המסתורין של מה שקרה למילרים.
היא הראתה את חלקת האדמה המדויקת בה התגוררו המילרים בשנת 1941.
כיום היא עדיין עיירה כפרית שלווה. ישנם שם אותם עצי פרי הנושאים תפוחים ושזיפים כמו בזמן שהמילרים גרו שם.
אבל דבר אחד השתנה. כבר אין יהודים החיים בכפר. הרמז היחיד לחיי היהודים היה בית הכנסת לשעבר שעדיין ניצב בחלק האחורי של הכפר.
כאן תוכלו לצפות בסרטון של דקה וחצי (הנושא: סיימון גלאס מחפש את אבותיו בבלארוס)
סודות השואה
אך היו עדיין שאלות שלא נענו. מה קרה למשפחת מילר בואסילישקי?
צד אפל יותר בסיפור של משפחת מילר צץ כשסיימון פגש בכפר באישה מבוגרת שזכרה את מלחמת העולם השנייה.
תרזה ג’ינל-גולבאצקי סיפרה לו כיצד כוחות נאצים נכנסו לואסילישקי בשנת 1941.
הם כבשו את העיר והשתלטו על חיי היומיום לפני שהפנו את תשומת ליבם לדיכוי הקהילה היהודית שלה.
בית הכנסת היהודי הישן בואסילישקי
היהודים הועברו לגטו בכפר בו התגוררו בשנה לאחר מכן.
בין הלכודים בעיירה היו משפחת מילר. חייהם עמדו להשתנות לנצח.
ב- 10 במאי 1942 קצין נאצי נתן את ההוראה לאסוף את היהודים בואסילישקי. הם הועברו לפארק הקרוב למרכז הכפר.
תרזה ג’ינל-גולבאצקי גרה ממול והייתה עדה למתרחש באותו יום מבית הוריה. היא הייתה רק בת 10.
למרבה הצער לא קיבלנו אישור להצגת התמונה, אך תוכל למצוא אותה באתר של ה- BBC.
ממערכת belisrael.info
היום שבו הגיעו הנאצים: הכפר ואסילישקי בשנת 1941. מקור התמונה סוכנות “אלאמי”
היא סיפרה לסיימון גלאס כיצד היהודים נבחרו ונלקחו בקבוצות קטנות לפארק.
למעלה מ -2,000 גברים, נשים וילדים נורו למוות לעיני כל הכפר.
הזיכרון החזק ביותר שלה הוא על ילדה צעירה בגילה עם שיער קלוע שנשארה מוטלת על עגלה.
“אני זוכרת את הילדה היפהפייה הזו, והיא הייתה על אחת העגלות האלה. והקוקו הארוך שלה יצא למעשה מהעגלה הזו. זה נתקע כל כך חזק בזיכרוני, זה היה נורא “- תרזה ג’ינל.
תרזה ג’ינל-גולבאצקי
ההרוגים הובלו לבית בכפר בו נערמו הגופות. מאוחר יותר הם הושלכו לבורות בקצה הכפר.
תרזה זוכרת את זה כיום הגרוע בחייה.
“אני זוכרת שבאותו היום, כל היהודים הובאו מהגטו. הם הונחו לשכב בשורה, כולם על האדמה … ושמענו יריות.
“זה היה כל כך עצוב – כולם היו שכנינו. הם תמיד חיו איתנו בכזאת שלווה. ”
היה רק ניצול אחד, שאלה קושנר, שהסתתר בכל מיני בתים במשך חודשים, עד שנמלט לארצות הברית כדי לספר את סיפורו.
סודות אפלים: העדה תרזה ג’ינל-גולבאצקי בקהילה הקתולית שלה
לסיימון גלאס נודע כי תריסר מבני משפחת מילר היו בין ההרוגים, כולל הבני דודים של רבקה.
בוריס מילר, נגר, היה פרטיזן יהודי שנלחם נגד הנאצים. הוא היה בן 27.
כמו כן נרצחו בנימין מילר ואשתו חיה, זוג צעיר.
בין קורבנות השואה היה בן דוד נוסף, שמואל מילר, שנשלח למחנה סטאלאג 1א’ ליד קניגסברג, שם עבד.
רק שניים מהבני הדודים של מילר שרדו, אסתר ושוילמה, מכיוון שהם היגרו לארץ ישראל לפני המלחמה.
יהודי ואסילישוק
אנדרטה לזכר יהודי ואסילישקי
עבור סיימון גלאס זה היה מסע רגשי:
“לראות קבר אחים בו קבורים אנשים שחולקים את המייק אפ הגנטי שלי, זה באמת הדבר הכי נורא שחוויתי.
“הייתי באתרי שואה ובמחנות ריכוז בכל רחבי אירופה, אבל הנסיעה לואסילישקי טלטלה אותי. זה שונה כשמדובר בקרובייך. “
מבחינת צאצאי משפחת מילר בלידס, לפחות יש להם תחושה של סגירת מעגל.
“לפחות חלק מהמילרים יצאו והגיעו ללידס. לא היינו כאן היום אם רבקה מילר ואחיה היו נשארים מאחור.
“אנחנו ברי המזל.”
נכתב על ידי סו וילקינסון, מפיקה, היסטוריה בריטית מאוד.
מרוסיה ללידס: צאצאי רבקה מילר היום
אודות התוכנית
יוצר הסרטים סיימון גלאס חוקר את ‘העולם האבוד’ של היהודים ביורקשייר בראשית המאה העשרים.
מאות אלפי מהגרים יהודים ופליטים נסעו ממדינות רוסיה הבלטיות לנמלים בריטיים בין השנים 1880-1920.
רבים נמלטו מעוני ומרדיפות; חלקם עבדו והתיישבו בלידס. הם הגיעו עם מעט כסף, אך קיוו וחלמו על עתיד טוב יותר.
סיימון נוסע לליטא ובלארוס כדי לברר מידע נוסף על שורשיו המשפחתיים, ומה עלה בגורלם של מי שלא עשה את המסע ללידס.
במסע רגשי הוא מגלה תגליות מזעזעות על מה שקרה בזוועות מלחמת העולם השנייה.
תרגום מאנגלית איגור שוסטין
פורסם בתאריך 11/07/2020 23:37