Tag Archives: אלה ויינר

Interview with Alla Vainer from Ariel (2) / (ראיון עם אלה ויינר מאריאל (2

Regular readers of our site are already familiar with Alla Vainer, who gave an interview to the main editor in February 2019. As that conversation aroused a keen interest of readers, we decided to repeat 🙂 Not everyone knows how the feedback works in the Israeli Ariel municipality – we believe that it would be interesting for many.
Alla, how are things in your city?
Ariel is gradually “returning to life” after difficult elections. Residents can finally take a break from intrusive commercials, endless appeals of candidates and cross-overs on Facebook.
As I understand it, the victory in the fight for the mandate was not easy …
Yes, and now my main goal is to ensure that the voice of my voters sounded in the city council every day, and not just once every five years, so that the problems and needs of the city are not ignored.
We all love our city: those who see mostly good, and those who notice mostly bad. This is a personal view of everyone, but solving urban problems is our common cause. Therefore, I really believe that the activity of the residents of Ariel will help me to better fulfill my deputy duties. I am available to citizens by phone, on social networks, and always happy to meet in person.
The only difficulty is that are only 24 hours a day. 🙂 It is difficult for many residents to accept the fact that now I am not an employee of the municipality. My deputy work takes place on a voluntary basis, that means, is not paid. I work full time at Ariel University, and I have the opportunity to meet with residents mostly in the evenings.
I try very hard to be accessible to residents to the maximum in my free time. Social activity for me is not less important, otherwise I would not choose this path for myself.
What are you doing at Ariel University?
I am the head of the department of organization and methods, being in the framework of my job as a representative of management on quality issues, and also I manage all that is connected with the formation of the goals and objectives of the organization. In addition to the desire to fulfill my direct duties in the best possible way, I would like, using my experience in the municipal system, to strengthen cooperation between the university and the city, which can be useful to both parties and, of course, to the residents of the city.
 
February 2019, walking with family
My family suffers from my employment. In the morning, I am at work, and in the evening I devote almost all the time to deputy. But there is still the weekend, and then we love to take a walk,  the whole family, in the beautiful places of Israel, which our small country is so rich with.
As I try to involve citizens as much as possible in solving issues, I organized a group of residents (trying to have participants from different communities and ages) to plan summer city events together. I really hope that this group will take part in this kind of brainstorming games and in the future that other participants will join it.
On my official Facebook page I notify about each meeting of the City Council and meetings of the commissions that I’m head of. In the same place, I report on the decisions that was made, as I believe in transparency.
 
What are you responsible for as a deputy?
 
Tu Bi-Shvat, planting trees with the “Green Ariel” forum
Firstly, for any question concerning the city, residents and the work of the municipality, I accept appeals and support initiatives in various fields. For example, together with the residents of the “Green Ariel” forum, we organized a wonderful event for planting trees on the Tu Bi-Shvat holiday.
I continue to oversee the sphere of absorption – having passed the path of absorption myself, I understand how difficult this period is, and I know the importance of the right approach to this topic.
 
Old New Year in Ariel for New Repatriates. January 2019
 
February 2019, evening of Igor Guberman in Ariel
We were able to open new Hebrew teaching assistance projects in conjunction with the Ministry of Education in Ariel schools, we continue to personally support each newcomer, and we hold various cultural events for people from different countries.
 
with the veteran organization of Ariel, 23 of February
Also as a deputy, I am responsible for the affairs of pensioners. In the near future, we will begin work on the preparation of activities within the framework of the pensioner’s month and plan to create a “Council of Elders” in the city.
Questions of the younger generation (aged 18–35) and the youth center in the city are also under my deputy responsibility. This is a very difficult area, which is worth talking about separately later. By coincidence, the youth center was left without a leader, and first of all we began to search for a new one. Now, having found a suitable candidate, we will build together a work plan for the next three years. I have a sea of ideas, some of them I discussed with both residents and students. But for now these are ideas, not a concrete, clear plan, and I don’t want to talk about this much. My main principle – do not throw words to the wind.
Another area of activity that I decided to focus on over the next five years is youth issues. The first thing I asked myself was: “Do we know enough about these boys and girls? Do we listen to the voice of the future generation and do we relate with it? Do we know the needs of teenagers? How do we manage to satisfy them? ”
In the near future, we will conduct a comprehensive survey among teenagers to identify their real needs. The work plan for 2020 will be based on the results of the survey, and even if for one reason or another we cannot take into account all the issues raised by adolescents, I am confident that we will be able to draw up a more diverse and focused work plan.
I also drew attention to one phenomenon – the majority of municipal commissions today do not include youth representatives, and I consider this to be a big omission. We want teens to be active and caring, but do not provide a platform by which they can speak, hear and be heard. I am sure that they have something to say. With this idea, I turned to the Youth Parliament (representatives of the youth acting in the youth department of the municipality. The youth chooses the guys through democratic elections. They have their own page, as well an Instagram – noar.ariel) – it turns out that they would like very much to take an active part in the life of the city and will be happy to become members of city commissions. Mayor Eli Shviro supported the idea, and in the coming days, the guys will receive official appointments.
Another step towards improving urban services for adolescents is a smartphone application from the youth department that is already under development. We hope it will be launched soon.
interview by Aaron Shustin (Petach Tikva)
Translation from original in russian by Igor Shustin
=============================================================================
PS.
From the editor of belisrael.info
1. We invite other deputies of the municipal councils of Israel (Russian-speaking, Hebrew-speaking – it does not matter) to talk about their work on our website.
2. The picture with Igor Guberman, in which I recognized Mikhael Riskin on the right, reminded me of a very ugly story. Early on April 18, on Facebook, I received a long Hebrew text with a recommendation to check my account, for which I had to click on the link. First of all I decided to see who the sender was and came to his page. It turned out an Israeli musician, graduated from the Academy of Music, toured in Russia and other countries. I couldn’t assume in any way that the setup was carried out and, as soon as I followed the link, my page was hacked. That day I had to leave in the morning, and, returning home, after 3 hours. Received a message in Russian and English, that my page is blocked and in order to access it, you need to change your password. There were made numerous attempts within a few weeks, as well as sending my passport to the Facebook scan, were not successful, as well as requests for various mails that lasted a couple of months Facebook did not react. And then I began to search the Internet for more information about Riskin and why he sent me the message. Soon I discovered that he was not only a musician, but also a translator, and by the request of the famous functionary Leonid Litinetsky from the Liberman party “Israel Our Home” made a translation of the Guberman book into Hebrew. And then everything became clear, the destruction of my Facebook page was necessary first of all to such people as Sofa Landver, who had long-term business and friendly relations with the recidivist fraud Grigory Lerner, her sister Nona from the family fraudulent company opened by her in late summer 1994 “Dr. Nona”, which I had to face tightly from the beginning of 1995 and, having traveled a long way for a number of years, to understand the whole “charm of wonderful opportunities for international business for everyone”, which was spoken about many times in ancient times, then I spoke to Nona’s husband, the company’s president, Misha Schneerson, talks to which I received threats in response, and also periodically wrote about them in various forums and Facebook in recent years, Litinetsky and the entire IOH party, was nicknamed, after Liberman’s visit in late December 2011 to Putin, the Israeli branch of United Russia – the party of crooks and thieves, when he praised him for the “fair and democratic elections” in the State Duma.
***

  From founder and administrator of the site: Do not forget about the importance of supporting the site

 11:Published April 05, 2019 19

 =============================================================================
הקוראים הרגילים של האתר שלנו כבר מכירים את אלה ויינר, שהעניקה ראיון לעורך הראשי בחודש פברואר 2019. היות והשיחה הזו עוררה עניין רב בקרב הקוראים, החלטנו לחזור לעוד ראיון. לא כולם יודעים איך עובד המשוב בעיריית אריאל – אנחנו מאמינים שזה יעניין רבים.
אלה, אז מה נשמע בעיר שלך?
אריאל “חוזרת לחיים” בהדרגה לאחר בחירות קשות. התושבים יכולים סוף סוף לקחת הפסקה מהפרסומות הפולשניות, פניות אינסופיות של המועמדים והמריבות בפייסבוק.
כפי שאני מבין את זה, הניצחון במאבק על המנדט לא היה קל …
כן, ועכשיו המטרה העיקרית שלי היא להבטיח שהקול של הבוחרים שלי יישמע במועצת העיר כל יום, ולא רק פעם אחת כל חמש שנים, כדי שלא יתעלמו מהבעיות והצרכים של העיר.
כולנו אוהבים את העיר שלנו: אלה שרואים בעיקר טוב, ואלה שמבחינים בעיקר ברע. זוהי השקפה אישית של כולם, אבל פתרון בעיות עירוניות היא המכנה המשותף שלנו. לכן, אני מאוד מאמינה שפעילותם של תושבי אריאל תעזור לי למלא טוב יותר את תפקידי. אני זמינה לאזרחים בטלפון, ברשתות החברתיות ותמיד שמחה להפגש פנים אל פנים.
הקושי היחיד הוא שיש רק 24 שעות ביממה .. קשה לתושבים רבים לקבל את העובדה שאני עכשיו לא עובדת של העירייה. עבודתי בעירייה מתבצעת על בסיס התנדבותי, כלומר, ללא תשלום. אני עובדת במשרה מלאה באוניברסיטת אריאל, ויש לי הזדמנות להיפגש עם תושבים בעיקר בערבים.
אני משתדלת מאוד להיות נגישה לתושבים עד למקסימום בזמני החופשי. הפעילות החברתית שלי חשובה לא פחות, אחרת לא הייתי בוחרת בדרך הזאת לעצמי.
מה אתה עושה באוניברסיטת אריאל?
אני מנהלת את המחלקה לארגון ושיטות, במסגרת עבודתי אני נציגה של ההנהלה בנושאי איכות, ועליי גם לנהל את כל הקשור ליצירת מטרות ויעדים של הארגון. בנוסף לרצון למלא את תפקידי הישירים באופן הטוב ביותר, הייתי רוצה, באמצעות ניסיוני במערכת המוניציפלית, לחזק את שיתוף הפעולה בין האוניברסיטה לבין העיר, דבר שיועיל לשני הצדדים, וכמובן לתושבי העיר.
 
פברואר 2019, טיול עם המשפחה
המשפחה שלי סובלת מהעבודה שלי. בבוקר אני בעבודה, ובערב אני מקדישה כמעט את כל הזמני לעירייה. אבל תמיד יש את סוף השבוע, ואז אנחנו אוהבים, כל המשפחה לטייל במקומות היפים של ישראל, שבהם המדינה הקטנה שלנו כל כך עשירה.
בגלל שאני מנסה לערב אזרחים ככל הניתן בפתרון בעיות, ארגנתי קבוצה של תושבים (ניסיתי, שהמשתתפים יהיו נציגים מקהילות וגילאים שונים) לתכנן את אירועי הקיץ בעיר ביחד. אני מאוד מקווה שהקבוצה הזאת תשתתף בסיעור מוחות שכזה ובעתיד ישתתפו בה משתתפים אחרים.
בדף הפייסבוק הרשמי שלי אני מודיעה על כל פגישה של מועצת העיר ומפגשי פיקוח שאני בראשם. באותו מקום, אני מדווחת על ההחלטות, מפני שאני מאוד מאמינה בשקיפות.
על מה את אחראית במועצת העיר?
ט”ו בשבט, נטיעת עצים בפורום “גרין אריאל”
ראשית, על כל שאלה הנוגעת לעיר, לתושבים ולעבודת העירייה, אני מקבלת ערעורים ויוזמות תמיכה בתחומים שונים. כך, למשל, יחד עם פורום גרין אריאל של התושבים, אירגנו אירוע נפלא לנטיעת עצים לחג ט”ו בשבט.
אני ממשיכה לפקח על תחום הקליטה – לאחר שעברתי את תהליך הקליטה בעצמי, אני מבינה עד כמה קשה תקופה זו, ואני יודעת את החשיבות של הגישה הנכונה לנושא זה.
 
ראש השנה החדשה הישן באריאל. ינואר 2019
 
פברואר 2019, ערב איגור גוברמן באריאל
הצלחנו לפתוח פרויקטים חדשים של סיוע בלימוד עברית בשיתוף עם משרד החינוך בבתי הספר באריאל, אנו ממשיכים לתמוך אישית בכל אחד מהעולים, ואנו עורכים אירועים תרבותיים שונים לאנשים מארצות שונות.
 
23 בפברואר עם הארגון הוותיקים של אריאל
כחברה במועצת העיר, אני אחראית לענייני הפנסיונרים. בעתיד הקרוב נתחיל לעבוד על הכנת פעילויות במסגרת “חודש הפנסיונר” ותכנון להקים “מועצת זקנים” בעיר.

שאלות של הדור הצעיר (בגילאי 18-35) ומרכז הנוער בעיר נמצאים גם תחת אחריותי. זהו אזור מאוד קשה, שראוי לדבר עליו מאוחר יותר. במקרה, מרכז הנוער נשאר ללא מנהיג, ובראש ובראשונה התחלנו לחפש מנהיג חדש. עכשיו, לאחר שמצאנו מועמד מתאים, נבנה יחד תוכנית עבודה לשלוש השנים הקרובות. יש לי ים של רעיונות, על חלקם שוחחתי עם התושבים והתלמידים. אבל בינתיים אלה רעיונות, ולא תוכנית ברורה, ואני לא רוצה לדבר על זה הרבה. אני לא רוצה סתם לזרוק מילים לאוויר.

תחום פעילות נוסף שהחלטתי להתמקד בו בחמש השנים הקרובות הוא סוגיית הנוער. הדבר הראשון ששאלתי את עצמי היה: “האם אנחנו יודעים מספיק על הבחורים והבנות האלה? האם אנו מקשיבים לקולו של הדור הבא והאם אנו מעריכים אותו? האם אנו יודעים את הצרכים של בני נוער? כמה אנחנו מצליחים לספק אותם? ”

בעתיד הקרוב נערוך סקר מקיף בקרב בני הנוער על מנת לזהות את צרכיהם האמיתיים. תכנית העבודה לשנת 2020 תתבסס על תוצאות הסקר, וגם אם מסיבה זו או אחרת לא נוכל לקחת בחשבון את כל הסוגיות שהעלו המתבגרים, אני משוכנעת שנוכל ליצור תכנית עבודה מגוונת וממוקדת יותר.

הפניתי תשומת לב לתופעה אחת מסויימת – רוב הוועדות המוניציפליות כיום אינן כוללות נציגי נוער, ואני רואה בכך מחדל גדול. אנחנו רוצים שהנערים יהיו פעילים ואכפתיים, אבל לא סיפקו להם  פלטפורמה שבאמצעותה הם יכולים לדבר, לשמוע ולהישמע. אני בטוחה שיש להם משהו להגיד. עם הרעיון הזה פניתי לפרלמנט הנוער (נציגי הנוער הפועל במחלקת הנוער של העירייה, את החברה בוחר הנוער בבחירות דמוקרטיות, יש להם עמוד משלהם, וכמו כן גם באינסטגרם – noar.ariel) – התברר שהם היו מאוד רוצים לקחת חלק פעיל בחייה של העיר וישמחו להיות חברי ועדות בעיר. ראש העיר, אלי שבירו, תומך ברעיון, ובימים הקרובים יקבלו החבר’ה מינוים רשמיים.

צעד נוסף לקראת שיפור השירותים העירוניים למתבגרים הוא אפליקציית סמארטפון ממחלקת הנוער שכבר נמצאת בפיתוח. אנו מקווים שזה יושק בקרוב.

(ריאיין, אהרון שוסטין (פתח תקווה

תרגום מרוסית במקור מאת איגור שסטין

===========================================================================

נ.ב.

מעורך belisrael.info
1). אנו מזמינים נציגים אחרים של מועצת העיר (דוברי רוסית, דוברי עברית – זה לא משנה) לדבר על עבודתם באתר האינטרנט שלנו.
2). התמונה עם איגור גוברמן , שבה זיהיתי את מיכאל ריסקין מימין, הזכירה לי סיפור מכוער מאוד. בתחילת 18 באפריל בשנה שעברה,  בפייסבוק, קיבלתי טקסט ארוך בעברית עם המלצה לבדוק את החשבון שלי, בשביל זה הייתי צריך ללחוץ על הקישור. קודם כל החלטתי לראות מי זה השולח והגעתי לדף שלו, התברר שהוא מוסיקאי ישראלי, בוגר האקדמיה למוסיקה, ביקר ברוסיה ובמדינות אחרות. לא יכולתי להניח שזה עקיצה, וברגע שלחצתי על הקישור, הדף שלי נפרץ. באותו יום נאלצתי לצאת בבוקר, וכשחזרתי הביתה, אחרי 3 שעות. קיבלתי הודעה ברוסית. ובאנגלית, כי הדף שלי חסום ועל מנת לגשת אליו, אתה צריך לשנות את הסיסמה שלך. נעשו ניסיונות רבים בתוך כמה שבועות, כמו גם שליחת הדרכון שלי לסריקה לפייסבוק, ללא הצלחה, כמו כן, נעשו בקשות למיילים שונים שנמשכו כמה חודשים. פייסבוק לא הגיבה. ואז התחלתי לחפש באינטרנט, כדי לקבל מידע נוסף על ריסקין ומדוע הוא שלח לי את ההודעה. עד מהרה גיליתי שהוא לא רק מוסיקאי, אלא גם מתרגם, ועל פי בקשתו של לאוניד ליטינצקי, ממפלגתו של ליברמן, ישראל ביתנו, עשה תרגום לספר של גוברמן לעברית. ואז הכל התבהר, ההשבתה של העמוד שלי היה הכרחי קודם כל לאנשים כמו סופה לנדבר, שלה הייתה מערכת יחסים ארוכה של עבודה וידידות עם הרמאי גרישה לרנר, אחותה נונה מחברת ההונאות המשפחתית שנפתחה על ידה בסוף הקיץ 1994 “ד”ר נונה”, שאיתה נתקלתי מתחילת 1995, ולאחר שעברתי בה דרך ארוכה במשך מספר שנים, הבנתי את “קסם ההזדמנויות הנפלאות של עסקים בינלאומיים לכל אחד“, על זה התבטאתי פעמים רבות בימי קדם, דיברתי עם בעלה של נונה, נשיא החברה, מישה שנארסון, דיבורים שעליהם קיבלתי איומים בתגובה, וכתבתי עליהם מדי פעם בפורומים שונים ובפייסבוק בשנים האחרונות, ליטנצקי ומפלגת ישראל ביתנו כולה, שזכתה לכינוי, לאחר ביקורו של ליברמן אצל פוטין בסוף דצמבר 2011, הסניף הישראלי של רוסיה המאוחדת – מפלגת הנוכלים והגנבים, כאשר שיבח אותו על ” הבחירות הכנות והדמוקרטיות” בדומא.
***********************
ממייסד ומנהל האתר:
אל תשכחו את החשיבות של התמיכה האתר

 

פורסם ב אפריל 05, 2019 19:11

An interview with Alla Vainer from Ariel / ראיון עם אלה ויינר מאריאל

 I first heard about Alla several months before the last Israeli municipal elections held on October 30 last year, when paying attention to how the election campaign in Ariel is going. At  the same time we agreed for an interview.
Please tell about your family, your roots.
I was Born in 1984 in Odessa, in the family of Alexander and Lyudmila Safransky. My father is a mechanical engineer by education, a native of Odessa, the son of dentists Arkady and Bella. Grandfather Arkady grew up in Moldavanka in a rather religious Jewish family, he graduated from a Jewish school and, unfortunately, died before I was born. Grandma Bella grew up in a more secular family, repatriated to Israel and retains an excellent sense of humor in her 90s. I wish her many more years and good health.
The grandfather fought against the fascists and had the Order of the Red Star among his awards, reached the Kursk Bulge and was wounded. My grandmother was in the evacuation with her family, and from an early age she worked because she was the eldest daughter in the family.
My mother, a philologist by education, was born in the city of Kramatorsk (Donetsk region) in the family of Victor and Claudia. Mother’s father, grandfather Vitsya, a man of the old school, who fought on the front line, but never boasted of it, worked all of his life on physical jobs, but never complained and always found the strength to play with his grandchildren. Grandma Klava knew firsthand what is dispossession, during the war, participated in the partizan movement and cooked the most delicious borsch in the world. Unfortunately, grandfather Vitya and grandmother Klava are no longer with us.
 
 
                                                                    
With mother Lyuda, Odessa 1985                                       In the Odessa Zoo 1987
After marriage, my mother devoted all of her free time to my education and creating a warm atmosphere in the house. In the early 1990s, my father became involved in business and was a co-founder of a small tar sheets plant. The family has never been rich, rather belonged to the middle class.
 
 

First grade 1991                                    Odessa, Chanuka 1995, Alla is the second from right
 
                                                                                                                                 
The Theater of opera, Odessa 1989, Alla with grandmother Bella Israeli. Independence day 1994
Despite the fact that I was brought up at home before going to school, I grew up to be a very active and sociable child. Easily acquainted with children and loved society. At  preschool age I visited the Studio of Aesthetic Education, from birth I spent a lot of time in the fresh air and, of course, on the sea. At the age of 7 I went to the 1st grade of the 69th school, attended various circles and sections. From the age of 8 I played in the theatrical circle “Fairy Tale” at the Center for Jewish Culture in Odessa. The family honored and respected Jewish traditions; not being religious people, my parents always celebrated all Jewish holidays. Therefore, neither the post of Yom Kipur, nor the matzoh on Pesach, nor the apples with honey on Rosh Hashanah, upon their arrival in Israel, were a wonder.
In what year did you end up in Israel, how did life begin in a new country?
 
The parents, Lyuda and Sasha, Bat Yam, 1997
In 1997, the family repatriated to Israel. I was 12 and my parents were 40 years old. We arrived in the city of Bat Yam. A real estate broker brought us to Bat Yam, whom Dad’s brother and my uncle (who came to Israel for a whole 3 years earlier) turned to. The apartment cost 550 dollars a month, for that period it was not cheap at all, and only years later we realized that we paid good money for a “barn” in the Amidar area (where almost all the housing was social). In addition, the broker charged us for each year of the extension of the contract commission in the amount of a monthly fee, and then, after moving out, we found out that he was not a broker, but the landlord of the apartment. This and many other tricks were common in those years.
Mother and father went to the ulpan, but did not finish it, because it was necessary to earn money. I went to school and matured very quickly. My father started having health problems, my mother, who did not work a single day after marriage, went out for cleaning. Father Sasha also worked on clean-ups, as his Hebrew, naturally, was at a very low level. He cleaned in the building of the municipality of Tel Aviv and always laughed, saying that he never thought that after coming to Israel he would immediately get a position at the mayor’s office. And I, who quickly grabbed the language, had to become responsible for my family. After 2 years, my dad was gone, and at 14 I was left alone with my mother Lyuda.
I would like to hear a little about school and about your husband.
 
                                                                                           
With friends from school, Bat Yam, 1998                       Class trip (Ramot high school), 2001
After graduating from junior school, I successfully entered the fairly prestigious High School “Ramot” in Bat Yam and graduated from it in 2003 with a full diploma , passing 5 units of English, Russian, physics and French. After graduating from school, I was called to the army for the border troops and served on the border with Jordan at the checkpoint “Allenby bridge”. In 2005, I was demobilized as a sergeant and in the same year moved with my mother to the city of Ariel, where I entered the university in the economics department.
 
                                             
 
Army service                                                                    Alla receives the rank of sergeant, 2005
 
                                               
 
Alla and Uri, 2004                                                                             Alla and Uri, 2018
 
                                               
 
Elinor, 2009                                                              Uri with the children: Elinor and Lidor, 2016.
 
                                               
 
With children, 2017                                                    Family, 2018.
 
                                              
 
Elinor and Lidor, 2018                          Alla with children and grandmother Bella, 2018
 
 
Alla with her mother Lyuda, 2017
 
                                            
 
Elinor (left) 1st place, 2018              Ariel Competition, 2019
While still a student of the 10th grade, I met Uri Vainer, who served in the Israeli Air Force, and this first love turned into a strong marriage. In 2006, we got married, today we have two wonderful children. The eldest daughter, Elinor, was born in 2009, and the youngest, Lidor, in March 2016. Elinor is our athlete, she has been involved in artistic gymnastics since the age of 2.5, and has often taken first places in competitions in Israel and abroad, including the Israeli Championship. We are very proud of her, and in general, children are the best that we have.
My husband and I both consider it important to receive education and continuous self-development. Therefore, we are eternal students :). In 2008 I received the 1st degree in economics and management. Then Uri went to study engineering as a production engineer. After receiving the first degree, he continued his studies at the second in business management, and today works as a production director at the Spiral enterprise (glass products). I continued my studies at the second academic degree in 2017 and entered the faculty of public administration and political science at Bar-Ilan University.
When and How you start  working in Ariel?
In 2009, I started working in the municipality of Ariel as head of the mayor’s office (then it was the legendary Ron Nachman). In 2013, Ron Nachman died of a serious illness, Eli Shviro became mayor. In 2015, I was appointed head of the department for absorption and public projects. From childhood I was not indifferent to social activities, I was engaged in volunteering since I was 14 years old, I joined a group of volunteers in emergency situations, and always had a clear civil position. With my right-wing views, I immediately joined the IOH ( Israel Our Home ) party after the army, and was its activist in the city, but rather quickly became disillusioned and realized that it was not a liberal and democratic party. It also became clear that where there is naked populism, there will never be real deals. A long period I was without a party, but stayed true to the right views. In 2014, I joined the Likud party and in 2017, together with my colleague, created the movement “Unified Ariel”. The goal of this movement is to increase political activity among the younger generation. There was no thoughts about the political career at the municipal level, but over the years in the municipality, I earned the name of an honest, responsible and not indifferent person. Residents of the city often turned to me with questions that were not directly related to my work, and I always sought to help.
 
After winning the election. In the enter Mayor Eli Shviro
 
 
Eli Shviro with activists. On the wright Isabella Gorbatova, born in Bobruisk, 
In 2018, before the municipal elections, more and more residents of the city, as well as colleagues, began to offer me to try my hand at politics. Upon reflection, I decided to respond, especially by that time I managed to finish the 2nd degree in public administration and political science at Bar-Ilan University. And in the proposal of the mayor to join his team, I saw a chance to reach a new level, get more influence on what is happening in the city, as well as the opportunity to promote more ambitious projects for the development of the city, for the benefit of its residents. So, in the last election in Ariel, I was number 3 in the list of Eli Shviro, besides that I headed his election headquarters. Having won the elections and became a deputy of the City Council, I took under my own responsibility issues of teenagers, youth, pensioners and absorption, and also became a member of the board of directors of the city company Gvanim Ariel.
Tell me a little about the city. How can it, apart from a good climate and that is located three dozen kilometers from Tel Aviv, attract new repatriates?
I can talk about this for a very long time. I fell in love with this city and, like everyone in love, tend to idealize it. But more seriously and briefly, we have an unusual atmosphere, some people are very open and everyone gets along, respects each other, although they belong to different communities. In addition, in Ariel we have a high level of education, lots of circles and urban cultural events for both adults and children, and most importantly – the experience of receiving and integrating new repatriates, accumulated over the years.
But after all, not all was well during the last municipal elections (in the autumn of 2018). Moreover, even after summing up, an appeal was made to the High Court, and repeated elections were held at three polling stations. What would you say about that?
That period was very hard and tense. I headed the campaign headquarters for the first time and ran for the first time. Our cozy town was filled with negativity, and in social networks the activists of some candidates shamelessly vilified their opponents. When the arguments were over, insults were followed and taken over to personal notes. I believed in our victory, we came to it with dignity and deservedly. Unfortunately, not everyone is able to accept defeat, and one of the candidates (from IOH) filed a lawsuit about violations. I will not blame anyone; I want to believe that the cause of it was technical deficiencies ( talking about careless protocol ) that is in the human factor. The only reason for which the mayor Eli Shviro, whose team I belong to, decided to challenge the lawsuit, is to avoid the extra expenses of the state budget. We understood that the victory would be ours, since the people had their say and trusted Eli. And this is what happened. The court decided that re-election was needed, and the results showed that 69% of the voters want to see the current mayor continue as the head of the city. I am most pleased that the elections are over, that we can continue to work and promote new ideas in a pleasant and friendly atmosphere that I love so much in Ariel.
I think Alla set an example of how, after going through the difficulties of repatriation, you can become happy in your personal life, succeed in work and social activities.
Interviewed by Aaron Shustin, Petah Tikva

 

Translation from original in russian by Igor Shustin

***

From founder and administrator of the site: Do not forget about the importance of supporting the site

 45:Published March 31, 2019 21

 =============================================================================
שמעתי לראשונה על אלה כמה חודשים לפני הבחירות המוניציפליות האחרונות שנערכו ב -30 באוקטובר בשנה שעברה, כששמנו דגש על האופן שבו מערכת הבחירות באריאל נערכת. במקביל סיכמנו על ראיון.
 
בבקשה תספרי על המשפחה שלך, השורשים שלך.
נולדתי בשנת 1984 באודסה, במשפחתם של אלכסנדר וליודמילה ספרנסקי. אבא שלי הוא מהנדס מכני בהשכלתו, יליד אודסה, בנם של רופאי השיניים ארקדי ובלה. סבא ארקדי גדל במולדבאנקה במשפחה יהודית דתית, הוא סיים את בית הספר היהודי, ולמרבה הצער נפטר לפני שנולדתי. סבתא בלה גדלה במשפחה חילונית יותר, עלתה לישראל ושומרת על חוש הומור מצוין בשנות ה -90 לחייה. אני מאחלת לה עוד שנים רבות ובריאות טובה.
הסבא נלחם נגד הפאשיסטים והיה לו את מסדר הכוכב האדום בין פרסיו, הגיע לקורסק ונפצע. סבתי היתה בפינוי עם משפחתה, ומגיל צעיר עבדה כי היא הייתה הבת הבכורה במשפחה.
אמי, פילולוגית בהשכלתה, נולדה בעיר קראמטורסק (דונצק) במשפחתם של ויקטור וקלאודיה. אבא של אמא, סבא ויטסיה, איש מהדור הישן, שלחם בקו החזית, אבל מעולם לא התפאר בכך, עבד כל חייו בעבודות פיזיות, אבל מעולם לא התלונן ותמיד מצא את הכוח לשחק עם הנכדים שלו. סבתא קלאווה ידעה ממקור ראשון מהו נישול, בזמן המלחמה, השתתפה בתנועת הפרטיזנים ובישלה את הבורשט הטעים ביותר בעולם. למרבה הצער, סבא ויטסיה וסבתא קלאווה כבר לא איתנו.
                                                          
                          בגן החיות באודסה, 1987                                                            עם אמא ליודמילה, אודסה 1985
לאחר הנישואין הקדישה אמי את כל זמנה הפנוי לחינוך וליצירת אווירה חמה בבית. בתחילת שנות התשעים, אבא שלי היה מעורב בעסקים והיה מייסד שותף של מפעל זפת קטן. המשפחה מעולם לא היתה עשירה, אלא יותר שייכת למעמד הביניים.
                                                  
כיתה א’, 1991                                           אודסה, חנוכה 1995, אלה השניה מצד ימין
                                                                   
בית אופרה, אודסה 1989, אלה עם סבתא בלה                             יום העצמאות של ישראל 1994
למרות שגודלתי בבית לפני שהלכתי לבית הספר, גדלתי להיות ילדה מאוד פעילה וחברותית. הכרתי בקלות ילדים ואהבתי חברה. בגיל הגן ביקרתי בסטודיו לחינוך אסתטי, מלידה ביליתי הרבה זמן באוויר הצח וכמובן בים. בגיל 7 הלכתי לכיתה א ‘של בית ספר מספר 69, השתתפתי בחוגים ובקטעים שונים. מגיל 8 שיחקתי בחוג בתיאטרון “אגדה” במרכז לתרבות יהודית באודסה. המשפחה כיבדה את המסורת היהודית. למרות שהם לא היו אנשים דתיים, הורי תמיד חגגו את כל החגים היהודיים. לכן, הם לא הופתעו עם הגעתם לישראל לא מהצום של יום כיפור, ולא מהמצות של פסח, ולא מהתפוח בדבש בראש השנה.
באיזו שנה הגעת לארץ ואיך התחילו החיים במדינה חדשה?
 
 

הורים ליודה וסשה, בת ים 1997
ב -1997 המשפחה הגיעה ארצה. הייתי בת 12 והורי היו בני 40. הגענו לעיר בת-ים. מתווך נדל”ן הביא אותנו לבת ים, שאחיו של אבא ודודי (שהגיע לישראל 3 שנים לפנינו) פנה אליו. הדירה עלתה 550 דולר לחודש, באותה תקופה זה לא היה זול בכלל, ורק כעבור שנים הבנו ששילמנו כסף טוב על “אסם “באזור של עמידר (שבו כמעט כל הדיור היה חברתי). בנוסף, המתווך גבה מאתנו על כל שנה של הארכת חוזה עמלה בסכום של תשלום חודשי, ורק לאחר מכן, לאחר שעברנו דירה, גילינו שהוא לא היה בכלל מתווך, אלא בעל הדירה. זה ועוד הרבה טריקים היו נפוצים באותן שנים.
אמא ואבא הלכו לאולפן, אבל לא סיימו, כי היה צריך להרוויח כסף. הלכתי לבית הספר והתבגרתי מהר מאוד. לאבא שלי התחילו בעיות בריאותיות, ואמא שלי, שלא עבדה יום אחד אחרי הנישואים, יצאה לעבוד בניקיון. האב סאשה עבד גם בניקיון, שכן העברית שלו, כמובן, היתה ברמה נמוכה מאוד. הוא ניקה בבניין עיריית תל אביב ותמיד צחק ואמר כי מעולם לא חשב שאחרי שיגיע ארצה הוא יתקבל מיד למשרדו של ראש העיר. ואני, שתפסתי במהירות את השפה, נאלצתי להיות אחראית על משפחתי. אחרי שנתיים, אבא שלי נפטר, ובגיל 14 נשארתי לבד עם אמי ליודה.
אני רוצה לשמוע קצת על בית הספר ועל בעלך.
 
 
                                              
עם חברים מבית הספר, בת ים 1998                                      טיול עם הכיתה (תיכון רמות), 2001
לאחר סיום הלימודים בחטיבת הביניים, התקבלתי בהצלחה לבית הספר התיכון “רמות” היוקרתי בבת ים וסיימתי אותו בשנת 2003 עם תעודת בגרות מלאה, עברתי 5 יחידות של אנגלית, רוסית, פיזיקה וצרפתית. לאחר שסיימתי את לימודי בבית הספר, נקראתי לצבא למשמר הגבול ושירתתי על הגבול עם ירדן במחסום “גשר אלנבי”. ב -2005 שוחררתי בדרגת סמלת ובאותה שנה עברתי עם אמי לעיר אריאל, שם התקבלתי לאוניברסיטה למגמת כלכלה.
עוד כשהייתי תלמידת כיתה י ‘, פגשתי את אורי ויינר, ששירת בחיל האוויר הישראלי, והאהבה הראשונה הפכה לנישואים חזקים. ב -2006 התחתנו, היום יש לנו שני ילדים נהדרים. הבת הבכורה, אלינור, נולדה ב -2009, והצעיר ביותר, לידור, במארס 2016. אלינור היא הספורטאית שלנו, היא מתאמנת בהתעמלות אומנותית מגיל 2.5, ולעתים קרובות היא לקחה מקום ראשון בתחרויות בישראל ובחו”ל, כולל אליפות ישראל. אנחנו מאוד גאים בה, ובכלל, הילדים הם הדבר הכי טוב שיש לנו.
                                          
השירות הצבאי                                                                        אלה מקבלת דרגת סמל, 2005
                                             
אלה ואורי 2004                                                                                     אלה ואורי   2018
                                          
אלינור 2009                                                                        אורי והילדים: אלינור ולידור, 2016
                                            
עם הילדים,  2017                                                                               משפחה, 2018
                                          
אלינור ולידור, 2018                              אלה עם הילדים וסבתא בלה, 2018
אלה עם אמא ליודה, 2017
                                                
אלינור (משמאל) במקום הראשון, 2018       תחרות באריאל 2019
בעלי ואני רואים בקבלת חינוך ופיתוח עצמי מתמשך כדבר חשוב ביותר. לכן, אנחנו תלמידים נצחיים :). בשנת 2008 קיבלתי תואר ראשון בכלכלה וניהול. אחר כך אורי למד הנדסה בהנדסת ייצור. לאחר קבלת התואר הראשון, הוא המשיך את לימודיו לתואר השני במנהל עסקים, וכיום עובד כמנהל הפקה במפעל ספירל (מוצרי זכוכית). אני המשכתי את לימודי במכללה האקדמית לתואר שני בשנת 2017 ונכנסתי לפקולטה למינהל ציבורי ומדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.
מתי ואיך התחלת לעבוד באריאל?
בשנת 2009 התחלתי לעבוד בעיריית אריאל כראש לשכת ראש העיר (אז זה היה רון נחמן האגדי). ב -2013 רון נחמן נפטר ממחלה קשה, אלי שבירו הפך לראש העיר. בשנת 2015 מוניתי לראש המחלקה לקליטה ופרויקטים ציבוריים. מילדותי אף פעם לא הייתי אדישה לפעילות חברתית, התנדבתי מאז גיל 14, הצטרפתי לקבוצת מתנדבים במצבי חירום, ותמיד היתה לי עמדה אזרחית ברורה. עם דעותי הימניות הצטרפתי מיד אחרי הצבא למפלגת ישראל ביתנו, והייתי פעילה בעיר, אבל במהרה התפכחתי והבנתי שלא מדובר במפלגה ליברלית ודמוקרטית. התברר גם כי במקום שבו יש פופוליזם עירום, לעולם לא יהיו מקרים אמיתיים. תקופה ארוכה הייתי בלי מפלגה, אבל נשארתי נאמנה להשקפותי הימניות. בשנת 2014 הצטרפתי לליכוד ובשנת 2017, יחד עם עמיתי, יצרנו את תנועת “אריאל מתלכדת”. מטרת התנועה היא להגביר את הפעילות הפוליטית בקרב הדור הצעיר. לא היו לי מחשבות על הקריירה הפוליטית ברמה המוניציפלית, אבל במשך השנים בעירייה קיבלתי שם של אדם ישר, אחראי ולא אדיש. תושבי העיר פנו אלי לעתים קרובות בשאלות שלא היו קשורות ישירות לעבודתי, ותמיד ניסיתי לעזור.
לאחרי הזכייה בבחירות. במרכז, ראש העיר אלי שבירו

אלי שבירו עם הפעילים. איזבלה גורבטוב, ילידת בוברויסק, מימין
בשנת 2018, לפני הבחירות המוניציפליות, החלו יותר ויותר מתושבי העיר, כמו גם עמיתים לעבודה, להציע לי לנסות את ידי בפוליטיקה. לכן החלטתי להגיב, ובאותה עת הצלחתי לסיים את התואר השני במינהל הציבורי ומדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן. ובהצעה של ראש העיר להצטרף לצוות שלו, ראיתי הזדמנות להגיע לרמה חדשה, לקבל יותר השפעה על מה שקורה בעיר, כמו גם את ההזדמנות כדי לקדם פרויקטים שאפתניים יותר לפיתוח העיר, לטובת תושביה. אז בבחירות האחרונות באריאל הייתי מספר 3 ברשימה של אלי שבירו, חוץ מזה שעמדתי בראש מטה הבחירות שלו. לאחר שזכינו בבחירות והפכתי לסגנית מועצת העיר, לקחתי תחת אחריותי את הילדים, הנוער, הגמלאים והקליטה, וכמו כן  נהייתי חברה במועצת המנהלים של חברת העיר “גוונים אריאל”.
ספרי לי קצת על העיר. מה חוץ מאקלים הטוב, וזה שהיא נמצאת במרחק של שלושים קילומטרים מתל אביב, מושך אליו עולים חדשים?
אני יכולה לדבר על זה הרבה מאוד זמן. התאהבתי בעיר הזאת, וכמו כל המאוהבים, אני נוטה להעצים אותה. אבל יותר ברצינות ובקצרה, יש לנו אווירה יוצאת דופן, יש פה אנשים מאוד פתוחים וכולם מסתדרים, מכבדים זה את זה, למרות שהם שייכים לקהילות שונות. בנוסף, באריאל יש לנו רמה גבוהה של השכלה, הרבה חוגים ואירועי תרבות עירוניים למבוגרים ולילדים, והכי חשוב – החוויה של קבלה ושילוב של עולים חדשים, שנצברו לאורך השנים.
אבל אחרי הכל, לא הכל היה טוב במהלך הבחירות האחרונות בעיר (בסתיו 2018). יתרה מזאת, גם לאחר הסיכום הוגש ערעור לבג”ץ, ונערכו בחירות חוזרות בשלושה קלפיות. מה יש לך לאמר על זה?
תקופה זו היתה קשה ומתוחה מאוד. עמדתי בראש המטה בפעם הראשונה ורצתי בפעם הראשונה. העיר הנעימה שלנו היתה מלאה בשליליות, וברשתות החברתיות הפעילים של כמה מהמועמדים השמיצו את יריביהם ללא בושה. עם תום הנימוקים, נעשו עלבונות וירדו לפסים אישיים. האמנתי בניצחון שלנו, הגענו אליו בכבוד ובצדק. למרבה הצער, לא כולם יכולים לקבל תבוסה, ואחד המועמדים (מישראל ביתנו) הגיש ערעור על הפרות. אני לא אאשים אף אחד; אני רוצה להאמין שהסיבה לכך היתה ליקויים טכניים (מדובר על חוסר זהירות בפרוטוקול) שמקורם בגורם האנושי. הסיבה היחידה שבגללה ראש העיר אלי שבירו, שאל נבחרתו אני שייכת, החליט לאתגר את התביעה, היא כדי למנוע הוצאות נוספות מתקציב המדינה. הבנו שהניצחון יהיה שלנו, שכן העם אמר את דעתו והאמין באלי. וזה מה שקרה. בית המשפט החליט כי יש צורך בבחירות מחדש, והתוצאות הראו כי 69% מהבוחרים רוצים לראות את ראש העיר הנוכחי ממשיך כראש העיר. אני מאוד שמחה שהבחירות נגמרו, שאנחנו יכולים להמשיך לעבוד ולקדם רעיונות חדשים באווירה נעימה וידידותית שאני אוהבת כל כך באריאל.
 
אני חושב שאלה הראתה דוגמה טובה איך, אחרי שעברה את הקשיים של הקליטה, אפשר להיות מאושר בחיים האישיים שלך, להצליח בעבודה ופעילויות חברתיות.
 
ראיין: אהרון שוסטין פתח תקוה
תרגום מרוסית במקור מאת איגור שוסטין
***
ממייסד ומנהל האתר:
אל תשכחו את החשיבות של התמיכה האתר

 

פורסם ב -31 במרץ 2019 21:45 

Беседа с Аллой Вайнер из Ариэля

Об Алле я впервые услышал за несколько мес. до последних израильских муниципальных выборов, состоявшихся 30 октября прошлого года, обратив внимание, как проходит предвыборная кампания в Ариэле. Тогда же договорились об интервью. 

– Расскажи, пожалуйста, о своей семье, своих корнях.

– Родилась в 1984 году в Одессе, в семье Александра и Людмилы Сафранских. Отец – инженер-механик по образованию, уроженец Одессы, сын стоматологов Аркадия и Беллы. Дедушка Аркаша рос на Молдаванке в довольно религиозной еврейской семье, закончил еврейскую школу и, к сожалению, умер до моего рождения. Бабушка Белла росла в более светской семье, репатриировалась в Израиль и сохраняет в свои 90 отличное чувство юмора. Желаю ей еще долгих лет и крепкого здоровья.

Дед воевал против фашистов и имел среди наград орден Красной Звезды, дошел до Курской дуги и имел ранения. Бабушка с семьей была в эвакуации и с малых лет подрабатывала, так как была старшей дочерью в семье.

Моя мать, филолог по образованию, родилась в г. Краматорск (Донецкая область) в семье Виктора и Клавдии. Мамин отец, дедушка Витя, человек старой закалки, воевавший на передовой, но никогда не кичившийся этим, всю жизнь проработал физически, но никогда не жаловался и всегда находил силы еще поиграть с внуками. Бабушка Клава не понаслышке знала, что такое раскулачивание, во время войны участвовала в партизанском движении и варила самый вкусный на свете борщ. К сожалению, дедушка Витя и бабушка Клава уже не с нами.

   

     С мамой Людмилой, Одесса 1985                                        В одесском зоопарке, 1987   

 После замужества моя мама всё свое свободное время посвящала моему воспитанию и созданию теплой атмосферы в доме. В начале 1990-х годов отец стал заниматься бизнесом и являлся соучредителем небольшого рубероидного завода. Семья никогда не была богата, скорее относилась к среднему достатку.

 

    Первый класс, 1991                               Одесса, Ханука 1995. Алла вторая справа    

  

Оперный театр, Одесса 1989, Алла с бабушкой Беллой     День независимости Израиля 1994 

Я, несмотря на то, что до школы воспитывалась дома, росла очень активным и общительным ребенком. Легко знакомилась с детьми и любила общество. В дошкольном возрасте посещала Студию эстетического воспитания, с рождения проводила много времени на свежем воздухе и, конечно, на море. В 7 лет пошла в 1-й класс 69-й школы, посещала различные кружки и секции. С 8 лет играла в театральном кружке «Сказка» при Центре еврейской культуры в Одессе. В семье очень чтили и уважали еврейские традиции; не являясь религиозными людьми, родители всегда отмечали все еврейские праздники. А потому ни пост Судного дня, ни маца на Песах, ни яблоки с медом на Рош а-Шана по приезде в Израиль не были в диковинку.

В каком году ты оказалась в Израиле, как начиналась жизнь в новой стране?

 

Родители Люда и Саша, Бат-Ям 1997 

– В 1997 семья репатриировалась в Израиль. Мне было 12, а родителям по 40 лет. Приехали в город Бат-Ям. В Бат-Ям нас привез маклер, к которому обратился папин брат и мой дядя (который приехал раньше на целые 3 года). Квартира стоила 550 долларов в месяц, для того периода совсем не дешево, и лишь спустя годы мы поняли, что за «сарай» в амидаровском районе (где почти всё жилье было социальным) мы платили баснословные деньги. Помимо этого, маклер брал с нас за каждый год продления договора комиссионные в размере месячной платы, а потом, съезжая, мы выяснили, что это был не маклер, а хозяин квартиры. Это и многие другие надувательства были распространены в те годы.

Мать и отец пошли в ульпан, но не закончили его, так как нужно было зарабатывать. Я пошла в школу и резко повзрослела. У отца начались проблемы со здоровьем, мама, не работавшая ни одного дня после замужества, вышла на уборку. Папа Саша тоже подрабатывал на уборках, так как его иврит, естественно, был на очень низком уровне. Он убирал в здании муниципалитета Тель-Авива и всегда смеялся: мол, никогда не думал, что по приезду в Израиль сразу получит должность при мэрии. Мне же, быстро схватившей язык, пришлось стать ответственной за свою семью. Через 2 года папы не стало, и в 14 лет я осталась вдвоем с мамой Людой.

– Хотелось бы услышать немного об учебе и о твоем муже.

С друзьями из школы,  Бат-Ям 1998                   Экскурсия с классом (тихон Рамот), 2001

– Закончив младшую школу, успешно поступила в довольно престижный в Бат-Яме тихон «Рамот» (старшая школа) и закончила его в 2003 году с полным багрутом, сдав на 5 единиц английский, русский, физику и французский. По окончании школы призвалась в армию в погранвойска и отслужила на границе с Иорданией на пропускном пункте «Гешер Алленби». В 2005 году демобилизовалась в звании сержанта и в этом же году переехала с мамой в город Ариэль, где поступила в университет на экономический факультет.

    Служба в армии                                                           Алла получает звание сержанта, 2005 

Алла и Ури, 2004                                                                                     Алла и Ури, 2018 

Элинор, 2009                                                                     Ури, дети: Элинор и Лидор, 2016 .

С детьми, 2017г                                                       Семья, 2018 .

 

Элинор и Лидор, 2018                     Алла с детьми и бабушкой Беллой, 2018 

  Алла с мамой Людой, 2017                                                  

 

Элинор (слева) на 1-м месте, 2018            Соревнования в Ариэле, 2019

Еще будучи ученицей 10-го класса, познакомилась с Ури Вайнером, отслужившим в ВВС Израиля, и эта первая влюбленность переросла в крепкий брак. В 2006 году мы поженились, сегодня у нас двое замечательных деток. Старшая дочь Элинор родилась в 2009 году, и младший Лидор в марте 2016 года. Элинор у нас спортсменка, с 2,5 лет занимается художественной гимнастикой, не раз занимала первые места на соревнованиях в Израиле и за границей, в том числе на чемпионате Израиля. Мы ею очень гордимся, и вообще дети – это лучшее, что у нас есть.

Мы с мужем оба считаем важным получения образования и постоянное саморазвитие. Поэтому мы вечные студенты :). В 2008 году я получила 1-ю степень по экономике и менеджменту. Затем Ури пошел учиться на инженера производства. Получив первую степень, он продолжил обучение на вторую по бизнес-управлению, и сегодня работает директором по производству на предприятии «Спираль» (изделия из стекла). Я же продолжила свою учебу на вторую академическую степень в 2017 году и поступила на факультет госуправления и политологии в Бар-Иланском университете.

– С чего и как начиналась работа в Ариэле?

– В 2009 году я начала работать в муниципалитете Ариэля руководителем канцелярии мэра (тогда это был легендарный Рон Нахман). В 2013 году Рон Нахман умер от тяжелой болезни, мэром стал Эли Швиро. В 2015 году меня назначили руководителем отдела абсорбции и общественных проектов. Я с детства была неравнодушна к общественной деятельности, занималась волонтерской деятельностью с 14 лет, вступила в группу добровольцев в чрезвычайных ситуациях, и всегда имела четкую гражданскую позицию. Со своими правыми взглядами сразу после армии вступила в партию «НДИ» и была ее активисткой в городе, но довольно быстро разочаровалась и поняла, что это недостаточно либеральная и демократическая партия. Также стало ясно, что там, где голый популизм, настоящих дел не будет никогда. Долгий период была беспартийной, но верной правым взглядам. В 2014 году вступила в Ликуд и в 2017 году вместе со своим коллегой создала движение «Ариэль Митлакедет» («Сплоченный Ариэль»). Цель этого движения – повысить политическую активность среди молодого поколения. О политической карьере на муниципальном уровне мыслей не было, но за годы работы в муниципалитете заработала имя честного, ответственного и небезразличного человека. Жители города нередко обращались по вопросам, не касавшимся непосредственно моей деятельности, и я всегда стремилась помочь.

После победы на выборах. В центре мэр Эли Швиро        

 

В 2018 году перед муниципальными выборами всё больше жителей города, а также коллег, стали предлагать попробовать себя в политике. Поразмыслив, решила откликнуться, тем более к этому времени успела закончить 2-ю степень по госуправлению и политологии в Бар-Иланском университете. И в предложении мэра вступить в его команду увидела шанс выйти на новый уровень, получить больше влияния на происходящее в городе, а также возможность продвигать более масштабные проекты для развития города, на благо его жителей. Итак, на последних выборах в Ариэле я шла  3-м номером в списке Эли Швиро, помимо этого возглавляла его предвыборный штаб. Победив на выборах и став депутатом горсовета, взяла под свою ответственность вопросы подростков, молодежи, пенсионеров и абсорбции, а также стала членом совета директоров городской компании «Гваним Ариэль».

– Расскажи немного о городе. Чем он, кроме хорошего климата и того, что находится в трех десятках километров от Тель-Авива, может привлечь новых репатриантов?

– Об этом я могу говорить очень долго. Я влюбилась в этот город и, как всякий влюбленный, склонна идеализировать его. Но если более серьезно и вкратце, то у нас необычная атмосфера, люди какие-то особо открытые и все ладят, уважают друг друга, хотя и принадлежат к разным общинам. Помимо всего, в Ариэле мы имеем высокий уровень образования, изобилие кружков и городских культурных мероприятий как для взрослых, так и для детей, а главное – опыт приема и интеграции новых репатриантов, наработанный годами.

– Но ведь не всё благостно было во время последних муниципальных выборов (осенью 2018 г.). Более того, даже после подведения итогов была подана апелляция в БАГАЦ, и на трёх участках состоялись повторные выборы. Что ты скажешь об этом?

– Тот период был очень тяжелым и напряженным. Я впервые возглавляла предвыборный штаб и впервые баллотировалась. Наш уютный городок был переполнен негативом, а в соцсетях активисты одних кандидатов безбожно поносили своих оппонентов. Когда аргументы кончались, в ход пускали оскорбления и переходили на личности. Я верила в нашу победу, мы достойно и заслуженно к ней пришли, К сожалению, не все умеют принимать поражение, и один из кандидатов (от «НДИ») подал иск о нарушениях. Я не буду никого обвинять; хочу верить, что причина технических недочетов (а речь о небрежном ведении протокола) – в человеческом факторе. Единственная причина, по которой мэр Эли Швиро, в команде которого я состою, решил оспорить иск, это избежание лишних трат государственного бюджета. Мы понимали, что победа будет наша, так как жители сказали свое слово и доверились Эли. Так и произошло. Суд решил, что нужны перевыборы, и результаты показали, что 69% избирателей хотят видеть главой города нынешнего мэра. Больше всего меня радует, что выборы позади, что можно продолжать работать и продвигать новые идеи в приятной и дружественной атмосфере, которую я так люблю в Ариэле.

Думаю, Алла показала пример, как пройдя через трудности репатриации, можно стать счастливой в личной жизни, преуспеть в работе и общественной деятельности.

Беседовал Арон Шустин (г. Петах-Тиква)

Опубликовано 06.02.2019  08:45

***

Поддержать сайт