Tag Archives: אהרון שוסטין

Interview with Alla Vainer from Ariel (2) / (ראיון עם אלה ויינר מאריאל (2

Regular readers of our site are already familiar with Alla Vainer, who gave an interview to the main editor in February 2019. As that conversation aroused a keen interest of readers, we decided to repeat 🙂 Not everyone knows how the feedback works in the Israeli Ariel municipality – we believe that it would be interesting for many.
Alla, how are things in your city?
Ariel is gradually “returning to life” after difficult elections. Residents can finally take a break from intrusive commercials, endless appeals of candidates and cross-overs on Facebook.
As I understand it, the victory in the fight for the mandate was not easy …
Yes, and now my main goal is to ensure that the voice of my voters sounded in the city council every day, and not just once every five years, so that the problems and needs of the city are not ignored.
We all love our city: those who see mostly good, and those who notice mostly bad. This is a personal view of everyone, but solving urban problems is our common cause. Therefore, I really believe that the activity of the residents of Ariel will help me to better fulfill my deputy duties. I am available to citizens by phone, on social networks, and always happy to meet in person.
The only difficulty is that are only 24 hours a day. 🙂 It is difficult for many residents to accept the fact that now I am not an employee of the municipality. My deputy work takes place on a voluntary basis, that means, is not paid. I work full time at Ariel University, and I have the opportunity to meet with residents mostly in the evenings.
I try very hard to be accessible to residents to the maximum in my free time. Social activity for me is not less important, otherwise I would not choose this path for myself.
What are you doing at Ariel University?
I am the head of the department of organization and methods, being in the framework of my job as a representative of management on quality issues, and also I manage all that is connected with the formation of the goals and objectives of the organization. In addition to the desire to fulfill my direct duties in the best possible way, I would like, using my experience in the municipal system, to strengthen cooperation between the university and the city, which can be useful to both parties and, of course, to the residents of the city.
 
February 2019, walking with family
My family suffers from my employment. In the morning, I am at work, and in the evening I devote almost all the time to deputy. But there is still the weekend, and then we love to take a walk,  the whole family, in the beautiful places of Israel, which our small country is so rich with.
As I try to involve citizens as much as possible in solving issues, I organized a group of residents (trying to have participants from different communities and ages) to plan summer city events together. I really hope that this group will take part in this kind of brainstorming games and in the future that other participants will join it.
On my official Facebook page I notify about each meeting of the City Council and meetings of the commissions that I’m head of. In the same place, I report on the decisions that was made, as I believe in transparency.
 
What are you responsible for as a deputy?
 
Tu Bi-Shvat, planting trees with the “Green Ariel” forum
Firstly, for any question concerning the city, residents and the work of the municipality, I accept appeals and support initiatives in various fields. For example, together with the residents of the “Green Ariel” forum, we organized a wonderful event for planting trees on the Tu Bi-Shvat holiday.
I continue to oversee the sphere of absorption – having passed the path of absorption myself, I understand how difficult this period is, and I know the importance of the right approach to this topic.
 
Old New Year in Ariel for New Repatriates. January 2019
 
February 2019, evening of Igor Guberman in Ariel
We were able to open new Hebrew teaching assistance projects in conjunction with the Ministry of Education in Ariel schools, we continue to personally support each newcomer, and we hold various cultural events for people from different countries.
 
with the veteran organization of Ariel, 23 of February
Also as a deputy, I am responsible for the affairs of pensioners. In the near future, we will begin work on the preparation of activities within the framework of the pensioner’s month and plan to create a “Council of Elders” in the city.
Questions of the younger generation (aged 18–35) and the youth center in the city are also under my deputy responsibility. This is a very difficult area, which is worth talking about separately later. By coincidence, the youth center was left without a leader, and first of all we began to search for a new one. Now, having found a suitable candidate, we will build together a work plan for the next three years. I have a sea of ideas, some of them I discussed with both residents and students. But for now these are ideas, not a concrete, clear plan, and I don’t want to talk about this much. My main principle – do not throw words to the wind.
Another area of activity that I decided to focus on over the next five years is youth issues. The first thing I asked myself was: “Do we know enough about these boys and girls? Do we listen to the voice of the future generation and do we relate with it? Do we know the needs of teenagers? How do we manage to satisfy them? ”
In the near future, we will conduct a comprehensive survey among teenagers to identify their real needs. The work plan for 2020 will be based on the results of the survey, and even if for one reason or another we cannot take into account all the issues raised by adolescents, I am confident that we will be able to draw up a more diverse and focused work plan.
I also drew attention to one phenomenon – the majority of municipal commissions today do not include youth representatives, and I consider this to be a big omission. We want teens to be active and caring, but do not provide a platform by which they can speak, hear and be heard. I am sure that they have something to say. With this idea, I turned to the Youth Parliament (representatives of the youth acting in the youth department of the municipality. The youth chooses the guys through democratic elections. They have their own page, as well an Instagram – noar.ariel) – it turns out that they would like very much to take an active part in the life of the city and will be happy to become members of city commissions. Mayor Eli Shviro supported the idea, and in the coming days, the guys will receive official appointments.
Another step towards improving urban services for adolescents is a smartphone application from the youth department that is already under development. We hope it will be launched soon.
interview by Aaron Shustin (Petach Tikva)
Translation from original in russian by Igor Shustin
=============================================================================
PS.
From the editor of belisrael.info
1. We invite other deputies of the municipal councils of Israel (Russian-speaking, Hebrew-speaking – it does not matter) to talk about their work on our website.
2. The picture with Igor Guberman, in which I recognized Mikhael Riskin on the right, reminded me of a very ugly story. Early on April 18, on Facebook, I received a long Hebrew text with a recommendation to check my account, for which I had to click on the link. First of all I decided to see who the sender was and came to his page. It turned out an Israeli musician, graduated from the Academy of Music, toured in Russia and other countries. I couldn’t assume in any way that the setup was carried out and, as soon as I followed the link, my page was hacked. That day I had to leave in the morning, and, returning home, after 3 hours. Received a message in Russian and English, that my page is blocked and in order to access it, you need to change your password. There were made numerous attempts within a few weeks, as well as sending my passport to the Facebook scan, were not successful, as well as requests for various mails that lasted a couple of months Facebook did not react. And then I began to search the Internet for more information about Riskin and why he sent me the message. Soon I discovered that he was not only a musician, but also a translator, and by the request of the famous functionary Leonid Litinetsky from the Liberman party “Israel Our Home” made a translation of the Guberman book into Hebrew. And then everything became clear, the destruction of my Facebook page was necessary first of all to such people as Sofa Landver, who had long-term business and friendly relations with the recidivist fraud Grigory Lerner, her sister Nona from the family fraudulent company opened by her in late summer 1994 “Dr. Nona”, which I had to face tightly from the beginning of 1995 and, having traveled a long way for a number of years, to understand the whole “charm of wonderful opportunities for international business for everyone”, which was spoken about many times in ancient times, then I spoke to Nona’s husband, the company’s president, Misha Schneerson, talks to which I received threats in response, and also periodically wrote about them in various forums and Facebook in recent years, Litinetsky and the entire IOH party, was nicknamed, after Liberman’s visit in late December 2011 to Putin, the Israeli branch of United Russia – the party of crooks and thieves, when he praised him for the “fair and democratic elections” in the State Duma.
***

  From founder and administrator of the site: Do not forget about the importance of supporting the site

 11:Published April 05, 2019 19

 =============================================================================
הקוראים הרגילים של האתר שלנו כבר מכירים את אלה ויינר, שהעניקה ראיון לעורך הראשי בחודש פברואר 2019. היות והשיחה הזו עוררה עניין רב בקרב הקוראים, החלטנו לחזור לעוד ראיון. לא כולם יודעים איך עובד המשוב בעיריית אריאל – אנחנו מאמינים שזה יעניין רבים.
אלה, אז מה נשמע בעיר שלך?
אריאל “חוזרת לחיים” בהדרגה לאחר בחירות קשות. התושבים יכולים סוף סוף לקחת הפסקה מהפרסומות הפולשניות, פניות אינסופיות של המועמדים והמריבות בפייסבוק.
כפי שאני מבין את זה, הניצחון במאבק על המנדט לא היה קל …
כן, ועכשיו המטרה העיקרית שלי היא להבטיח שהקול של הבוחרים שלי יישמע במועצת העיר כל יום, ולא רק פעם אחת כל חמש שנים, כדי שלא יתעלמו מהבעיות והצרכים של העיר.
כולנו אוהבים את העיר שלנו: אלה שרואים בעיקר טוב, ואלה שמבחינים בעיקר ברע. זוהי השקפה אישית של כולם, אבל פתרון בעיות עירוניות היא המכנה המשותף שלנו. לכן, אני מאוד מאמינה שפעילותם של תושבי אריאל תעזור לי למלא טוב יותר את תפקידי. אני זמינה לאזרחים בטלפון, ברשתות החברתיות ותמיד שמחה להפגש פנים אל פנים.
הקושי היחיד הוא שיש רק 24 שעות ביממה .. קשה לתושבים רבים לקבל את העובדה שאני עכשיו לא עובדת של העירייה. עבודתי בעירייה מתבצעת על בסיס התנדבותי, כלומר, ללא תשלום. אני עובדת במשרה מלאה באוניברסיטת אריאל, ויש לי הזדמנות להיפגש עם תושבים בעיקר בערבים.
אני משתדלת מאוד להיות נגישה לתושבים עד למקסימום בזמני החופשי. הפעילות החברתית שלי חשובה לא פחות, אחרת לא הייתי בוחרת בדרך הזאת לעצמי.
מה אתה עושה באוניברסיטת אריאל?
אני מנהלת את המחלקה לארגון ושיטות, במסגרת עבודתי אני נציגה של ההנהלה בנושאי איכות, ועליי גם לנהל את כל הקשור ליצירת מטרות ויעדים של הארגון. בנוסף לרצון למלא את תפקידי הישירים באופן הטוב ביותר, הייתי רוצה, באמצעות ניסיוני במערכת המוניציפלית, לחזק את שיתוף הפעולה בין האוניברסיטה לבין העיר, דבר שיועיל לשני הצדדים, וכמובן לתושבי העיר.
 
פברואר 2019, טיול עם המשפחה
המשפחה שלי סובלת מהעבודה שלי. בבוקר אני בעבודה, ובערב אני מקדישה כמעט את כל הזמני לעירייה. אבל תמיד יש את סוף השבוע, ואז אנחנו אוהבים, כל המשפחה לטייל במקומות היפים של ישראל, שבהם המדינה הקטנה שלנו כל כך עשירה.
בגלל שאני מנסה לערב אזרחים ככל הניתן בפתרון בעיות, ארגנתי קבוצה של תושבים (ניסיתי, שהמשתתפים יהיו נציגים מקהילות וגילאים שונים) לתכנן את אירועי הקיץ בעיר ביחד. אני מאוד מקווה שהקבוצה הזאת תשתתף בסיעור מוחות שכזה ובעתיד ישתתפו בה משתתפים אחרים.
בדף הפייסבוק הרשמי שלי אני מודיעה על כל פגישה של מועצת העיר ומפגשי פיקוח שאני בראשם. באותו מקום, אני מדווחת על ההחלטות, מפני שאני מאוד מאמינה בשקיפות.
על מה את אחראית במועצת העיר?
ט”ו בשבט, נטיעת עצים בפורום “גרין אריאל”
ראשית, על כל שאלה הנוגעת לעיר, לתושבים ולעבודת העירייה, אני מקבלת ערעורים ויוזמות תמיכה בתחומים שונים. כך, למשל, יחד עם פורום גרין אריאל של התושבים, אירגנו אירוע נפלא לנטיעת עצים לחג ט”ו בשבט.
אני ממשיכה לפקח על תחום הקליטה – לאחר שעברתי את תהליך הקליטה בעצמי, אני מבינה עד כמה קשה תקופה זו, ואני יודעת את החשיבות של הגישה הנכונה לנושא זה.
 
ראש השנה החדשה הישן באריאל. ינואר 2019
 
פברואר 2019, ערב איגור גוברמן באריאל
הצלחנו לפתוח פרויקטים חדשים של סיוע בלימוד עברית בשיתוף עם משרד החינוך בבתי הספר באריאל, אנו ממשיכים לתמוך אישית בכל אחד מהעולים, ואנו עורכים אירועים תרבותיים שונים לאנשים מארצות שונות.
 
23 בפברואר עם הארגון הוותיקים של אריאל
כחברה במועצת העיר, אני אחראית לענייני הפנסיונרים. בעתיד הקרוב נתחיל לעבוד על הכנת פעילויות במסגרת “חודש הפנסיונר” ותכנון להקים “מועצת זקנים” בעיר.

שאלות של הדור הצעיר (בגילאי 18-35) ומרכז הנוער בעיר נמצאים גם תחת אחריותי. זהו אזור מאוד קשה, שראוי לדבר עליו מאוחר יותר. במקרה, מרכז הנוער נשאר ללא מנהיג, ובראש ובראשונה התחלנו לחפש מנהיג חדש. עכשיו, לאחר שמצאנו מועמד מתאים, נבנה יחד תוכנית עבודה לשלוש השנים הקרובות. יש לי ים של רעיונות, על חלקם שוחחתי עם התושבים והתלמידים. אבל בינתיים אלה רעיונות, ולא תוכנית ברורה, ואני לא רוצה לדבר על זה הרבה. אני לא רוצה סתם לזרוק מילים לאוויר.

תחום פעילות נוסף שהחלטתי להתמקד בו בחמש השנים הקרובות הוא סוגיית הנוער. הדבר הראשון ששאלתי את עצמי היה: “האם אנחנו יודעים מספיק על הבחורים והבנות האלה? האם אנו מקשיבים לקולו של הדור הבא והאם אנו מעריכים אותו? האם אנו יודעים את הצרכים של בני נוער? כמה אנחנו מצליחים לספק אותם? ”

בעתיד הקרוב נערוך סקר מקיף בקרב בני הנוער על מנת לזהות את צרכיהם האמיתיים. תכנית העבודה לשנת 2020 תתבסס על תוצאות הסקר, וגם אם מסיבה זו או אחרת לא נוכל לקחת בחשבון את כל הסוגיות שהעלו המתבגרים, אני משוכנעת שנוכל ליצור תכנית עבודה מגוונת וממוקדת יותר.

הפניתי תשומת לב לתופעה אחת מסויימת – רוב הוועדות המוניציפליות כיום אינן כוללות נציגי נוער, ואני רואה בכך מחדל גדול. אנחנו רוצים שהנערים יהיו פעילים ואכפתיים, אבל לא סיפקו להם  פלטפורמה שבאמצעותה הם יכולים לדבר, לשמוע ולהישמע. אני בטוחה שיש להם משהו להגיד. עם הרעיון הזה פניתי לפרלמנט הנוער (נציגי הנוער הפועל במחלקת הנוער של העירייה, את החברה בוחר הנוער בבחירות דמוקרטיות, יש להם עמוד משלהם, וכמו כן גם באינסטגרם – noar.ariel) – התברר שהם היו מאוד רוצים לקחת חלק פעיל בחייה של העיר וישמחו להיות חברי ועדות בעיר. ראש העיר, אלי שבירו, תומך ברעיון, ובימים הקרובים יקבלו החבר’ה מינוים רשמיים.

צעד נוסף לקראת שיפור השירותים העירוניים למתבגרים הוא אפליקציית סמארטפון ממחלקת הנוער שכבר נמצאת בפיתוח. אנו מקווים שזה יושק בקרוב.

(ריאיין, אהרון שוסטין (פתח תקווה

תרגום מרוסית במקור מאת איגור שסטין

===========================================================================

נ.ב.

מעורך belisrael.info
1). אנו מזמינים נציגים אחרים של מועצת העיר (דוברי רוסית, דוברי עברית – זה לא משנה) לדבר על עבודתם באתר האינטרנט שלנו.
2). התמונה עם איגור גוברמן , שבה זיהיתי את מיכאל ריסקין מימין, הזכירה לי סיפור מכוער מאוד. בתחילת 18 באפריל בשנה שעברה,  בפייסבוק, קיבלתי טקסט ארוך בעברית עם המלצה לבדוק את החשבון שלי, בשביל זה הייתי צריך ללחוץ על הקישור. קודם כל החלטתי לראות מי זה השולח והגעתי לדף שלו, התברר שהוא מוסיקאי ישראלי, בוגר האקדמיה למוסיקה, ביקר ברוסיה ובמדינות אחרות. לא יכולתי להניח שזה עקיצה, וברגע שלחצתי על הקישור, הדף שלי נפרץ. באותו יום נאלצתי לצאת בבוקר, וכשחזרתי הביתה, אחרי 3 שעות. קיבלתי הודעה ברוסית. ובאנגלית, כי הדף שלי חסום ועל מנת לגשת אליו, אתה צריך לשנות את הסיסמה שלך. נעשו ניסיונות רבים בתוך כמה שבועות, כמו גם שליחת הדרכון שלי לסריקה לפייסבוק, ללא הצלחה, כמו כן, נעשו בקשות למיילים שונים שנמשכו כמה חודשים. פייסבוק לא הגיבה. ואז התחלתי לחפש באינטרנט, כדי לקבל מידע נוסף על ריסקין ומדוע הוא שלח לי את ההודעה. עד מהרה גיליתי שהוא לא רק מוסיקאי, אלא גם מתרגם, ועל פי בקשתו של לאוניד ליטינצקי, ממפלגתו של ליברמן, ישראל ביתנו, עשה תרגום לספר של גוברמן לעברית. ואז הכל התבהר, ההשבתה של העמוד שלי היה הכרחי קודם כל לאנשים כמו סופה לנדבר, שלה הייתה מערכת יחסים ארוכה של עבודה וידידות עם הרמאי גרישה לרנר, אחותה נונה מחברת ההונאות המשפחתית שנפתחה על ידה בסוף הקיץ 1994 “ד”ר נונה”, שאיתה נתקלתי מתחילת 1995, ולאחר שעברתי בה דרך ארוכה במשך מספר שנים, הבנתי את “קסם ההזדמנויות הנפלאות של עסקים בינלאומיים לכל אחד“, על זה התבטאתי פעמים רבות בימי קדם, דיברתי עם בעלה של נונה, נשיא החברה, מישה שנארסון, דיבורים שעליהם קיבלתי איומים בתגובה, וכתבתי עליהם מדי פעם בפורומים שונים ובפייסבוק בשנים האחרונות, ליטנצקי ומפלגת ישראל ביתנו כולה, שזכתה לכינוי, לאחר ביקורו של ליברמן אצל פוטין בסוף דצמבר 2011, הסניף הישראלי של רוסיה המאוחדת – מפלגת הנוכלים והגנבים, כאשר שיבח אותו על ” הבחירות הכנות והדמוקרטיות” בדומא.
***********************
ממייסד ומנהל האתר:
אל תשכחו את החשיבות של התמיכה האתר

 

פורסם ב אפריל 05, 2019 19:11

An interview with Alla Vainer from Ariel / ראיון עם אלה ויינר מאריאל

 I first heard about Alla several months before the last Israeli municipal elections held on October 30 last year, when paying attention to how the election campaign in Ariel is going. At  the same time we agreed for an interview.
Please tell about your family, your roots.
I was Born in 1984 in Odessa, in the family of Alexander and Lyudmila Safransky. My father is a mechanical engineer by education, a native of Odessa, the son of dentists Arkady and Bella. Grandfather Arkady grew up in Moldavanka in a rather religious Jewish family, he graduated from a Jewish school and, unfortunately, died before I was born. Grandma Bella grew up in a more secular family, repatriated to Israel and retains an excellent sense of humor in her 90s. I wish her many more years and good health.
The grandfather fought against the fascists and had the Order of the Red Star among his awards, reached the Kursk Bulge and was wounded. My grandmother was in the evacuation with her family, and from an early age she worked because she was the eldest daughter in the family.
My mother, a philologist by education, was born in the city of Kramatorsk (Donetsk region) in the family of Victor and Claudia. Mother’s father, grandfather Vitsya, a man of the old school, who fought on the front line, but never boasted of it, worked all of his life on physical jobs, but never complained and always found the strength to play with his grandchildren. Grandma Klava knew firsthand what is dispossession, during the war, participated in the partizan movement and cooked the most delicious borsch in the world. Unfortunately, grandfather Vitya and grandmother Klava are no longer with us.
 
 
                                                                    
With mother Lyuda, Odessa 1985                                       In the Odessa Zoo 1987
After marriage, my mother devoted all of her free time to my education and creating a warm atmosphere in the house. In the early 1990s, my father became involved in business and was a co-founder of a small tar sheets plant. The family has never been rich, rather belonged to the middle class.
 
 

First grade 1991                                    Odessa, Chanuka 1995, Alla is the second from right
 
                                                                                                                                 
The Theater of opera, Odessa 1989, Alla with grandmother Bella Israeli. Independence day 1994
Despite the fact that I was brought up at home before going to school, I grew up to be a very active and sociable child. Easily acquainted with children and loved society. At  preschool age I visited the Studio of Aesthetic Education, from birth I spent a lot of time in the fresh air and, of course, on the sea. At the age of 7 I went to the 1st grade of the 69th school, attended various circles and sections. From the age of 8 I played in the theatrical circle “Fairy Tale” at the Center for Jewish Culture in Odessa. The family honored and respected Jewish traditions; not being religious people, my parents always celebrated all Jewish holidays. Therefore, neither the post of Yom Kipur, nor the matzoh on Pesach, nor the apples with honey on Rosh Hashanah, upon their arrival in Israel, were a wonder.
In what year did you end up in Israel, how did life begin in a new country?
 
The parents, Lyuda and Sasha, Bat Yam, 1997
In 1997, the family repatriated to Israel. I was 12 and my parents were 40 years old. We arrived in the city of Bat Yam. A real estate broker brought us to Bat Yam, whom Dad’s brother and my uncle (who came to Israel for a whole 3 years earlier) turned to. The apartment cost 550 dollars a month, for that period it was not cheap at all, and only years later we realized that we paid good money for a “barn” in the Amidar area (where almost all the housing was social). In addition, the broker charged us for each year of the extension of the contract commission in the amount of a monthly fee, and then, after moving out, we found out that he was not a broker, but the landlord of the apartment. This and many other tricks were common in those years.
Mother and father went to the ulpan, but did not finish it, because it was necessary to earn money. I went to school and matured very quickly. My father started having health problems, my mother, who did not work a single day after marriage, went out for cleaning. Father Sasha also worked on clean-ups, as his Hebrew, naturally, was at a very low level. He cleaned in the building of the municipality of Tel Aviv and always laughed, saying that he never thought that after coming to Israel he would immediately get a position at the mayor’s office. And I, who quickly grabbed the language, had to become responsible for my family. After 2 years, my dad was gone, and at 14 I was left alone with my mother Lyuda.
I would like to hear a little about school and about your husband.
 
                                                                                           
With friends from school, Bat Yam, 1998                       Class trip (Ramot high school), 2001
After graduating from junior school, I successfully entered the fairly prestigious High School “Ramot” in Bat Yam and graduated from it in 2003 with a full diploma , passing 5 units of English, Russian, physics and French. After graduating from school, I was called to the army for the border troops and served on the border with Jordan at the checkpoint “Allenby bridge”. In 2005, I was demobilized as a sergeant and in the same year moved with my mother to the city of Ariel, where I entered the university in the economics department.
 
                                             
 
Army service                                                                    Alla receives the rank of sergeant, 2005
 
                                               
 
Alla and Uri, 2004                                                                             Alla and Uri, 2018
 
                                               
 
Elinor, 2009                                                              Uri with the children: Elinor and Lidor, 2016.
 
                                               
 
With children, 2017                                                    Family, 2018.
 
                                              
 
Elinor and Lidor, 2018                          Alla with children and grandmother Bella, 2018
 
 
Alla with her mother Lyuda, 2017
 
                                            
 
Elinor (left) 1st place, 2018              Ariel Competition, 2019
While still a student of the 10th grade, I met Uri Vainer, who served in the Israeli Air Force, and this first love turned into a strong marriage. In 2006, we got married, today we have two wonderful children. The eldest daughter, Elinor, was born in 2009, and the youngest, Lidor, in March 2016. Elinor is our athlete, she has been involved in artistic gymnastics since the age of 2.5, and has often taken first places in competitions in Israel and abroad, including the Israeli Championship. We are very proud of her, and in general, children are the best that we have.
My husband and I both consider it important to receive education and continuous self-development. Therefore, we are eternal students :). In 2008 I received the 1st degree in economics and management. Then Uri went to study engineering as a production engineer. After receiving the first degree, he continued his studies at the second in business management, and today works as a production director at the Spiral enterprise (glass products). I continued my studies at the second academic degree in 2017 and entered the faculty of public administration and political science at Bar-Ilan University.
When and How you start  working in Ariel?
In 2009, I started working in the municipality of Ariel as head of the mayor’s office (then it was the legendary Ron Nachman). In 2013, Ron Nachman died of a serious illness, Eli Shviro became mayor. In 2015, I was appointed head of the department for absorption and public projects. From childhood I was not indifferent to social activities, I was engaged in volunteering since I was 14 years old, I joined a group of volunteers in emergency situations, and always had a clear civil position. With my right-wing views, I immediately joined the IOH ( Israel Our Home ) party after the army, and was its activist in the city, but rather quickly became disillusioned and realized that it was not a liberal and democratic party. It also became clear that where there is naked populism, there will never be real deals. A long period I was without a party, but stayed true to the right views. In 2014, I joined the Likud party and in 2017, together with my colleague, created the movement “Unified Ariel”. The goal of this movement is to increase political activity among the younger generation. There was no thoughts about the political career at the municipal level, but over the years in the municipality, I earned the name of an honest, responsible and not indifferent person. Residents of the city often turned to me with questions that were not directly related to my work, and I always sought to help.
 
After winning the election. In the enter Mayor Eli Shviro
 
 
Eli Shviro with activists. On the wright Isabella Gorbatova, born in Bobruisk, 
In 2018, before the municipal elections, more and more residents of the city, as well as colleagues, began to offer me to try my hand at politics. Upon reflection, I decided to respond, especially by that time I managed to finish the 2nd degree in public administration and political science at Bar-Ilan University. And in the proposal of the mayor to join his team, I saw a chance to reach a new level, get more influence on what is happening in the city, as well as the opportunity to promote more ambitious projects for the development of the city, for the benefit of its residents. So, in the last election in Ariel, I was number 3 in the list of Eli Shviro, besides that I headed his election headquarters. Having won the elections and became a deputy of the City Council, I took under my own responsibility issues of teenagers, youth, pensioners and absorption, and also became a member of the board of directors of the city company Gvanim Ariel.
Tell me a little about the city. How can it, apart from a good climate and that is located three dozen kilometers from Tel Aviv, attract new repatriates?
I can talk about this for a very long time. I fell in love with this city and, like everyone in love, tend to idealize it. But more seriously and briefly, we have an unusual atmosphere, some people are very open and everyone gets along, respects each other, although they belong to different communities. In addition, in Ariel we have a high level of education, lots of circles and urban cultural events for both adults and children, and most importantly – the experience of receiving and integrating new repatriates, accumulated over the years.
But after all, not all was well during the last municipal elections (in the autumn of 2018). Moreover, even after summing up, an appeal was made to the High Court, and repeated elections were held at three polling stations. What would you say about that?
That period was very hard and tense. I headed the campaign headquarters for the first time and ran for the first time. Our cozy town was filled with negativity, and in social networks the activists of some candidates shamelessly vilified their opponents. When the arguments were over, insults were followed and taken over to personal notes. I believed in our victory, we came to it with dignity and deservedly. Unfortunately, not everyone is able to accept defeat, and one of the candidates (from IOH) filed a lawsuit about violations. I will not blame anyone; I want to believe that the cause of it was technical deficiencies ( talking about careless protocol ) that is in the human factor. The only reason for which the mayor Eli Shviro, whose team I belong to, decided to challenge the lawsuit, is to avoid the extra expenses of the state budget. We understood that the victory would be ours, since the people had their say and trusted Eli. And this is what happened. The court decided that re-election was needed, and the results showed that 69% of the voters want to see the current mayor continue as the head of the city. I am most pleased that the elections are over, that we can continue to work and promote new ideas in a pleasant and friendly atmosphere that I love so much in Ariel.
I think Alla set an example of how, after going through the difficulties of repatriation, you can become happy in your personal life, succeed in work and social activities.
Interviewed by Aaron Shustin, Petah Tikva

 

Translation from original in russian by Igor Shustin

***

From founder and administrator of the site: Do not forget about the importance of supporting the site

 45:Published March 31, 2019 21

 =============================================================================
שמעתי לראשונה על אלה כמה חודשים לפני הבחירות המוניציפליות האחרונות שנערכו ב -30 באוקטובר בשנה שעברה, כששמנו דגש על האופן שבו מערכת הבחירות באריאל נערכת. במקביל סיכמנו על ראיון.
 
בבקשה תספרי על המשפחה שלך, השורשים שלך.
נולדתי בשנת 1984 באודסה, במשפחתם של אלכסנדר וליודמילה ספרנסקי. אבא שלי הוא מהנדס מכני בהשכלתו, יליד אודסה, בנם של רופאי השיניים ארקדי ובלה. סבא ארקדי גדל במולדבאנקה במשפחה יהודית דתית, הוא סיים את בית הספר היהודי, ולמרבה הצער נפטר לפני שנולדתי. סבתא בלה גדלה במשפחה חילונית יותר, עלתה לישראל ושומרת על חוש הומור מצוין בשנות ה -90 לחייה. אני מאחלת לה עוד שנים רבות ובריאות טובה.
הסבא נלחם נגד הפאשיסטים והיה לו את מסדר הכוכב האדום בין פרסיו, הגיע לקורסק ונפצע. סבתי היתה בפינוי עם משפחתה, ומגיל צעיר עבדה כי היא הייתה הבת הבכורה במשפחה.
אמי, פילולוגית בהשכלתה, נולדה בעיר קראמטורסק (דונצק) במשפחתם של ויקטור וקלאודיה. אבא של אמא, סבא ויטסיה, איש מהדור הישן, שלחם בקו החזית, אבל מעולם לא התפאר בכך, עבד כל חייו בעבודות פיזיות, אבל מעולם לא התלונן ותמיד מצא את הכוח לשחק עם הנכדים שלו. סבתא קלאווה ידעה ממקור ראשון מהו נישול, בזמן המלחמה, השתתפה בתנועת הפרטיזנים ובישלה את הבורשט הטעים ביותר בעולם. למרבה הצער, סבא ויטסיה וסבתא קלאווה כבר לא איתנו.
                                                          
                          בגן החיות באודסה, 1987                                                            עם אמא ליודמילה, אודסה 1985
לאחר הנישואין הקדישה אמי את כל זמנה הפנוי לחינוך וליצירת אווירה חמה בבית. בתחילת שנות התשעים, אבא שלי היה מעורב בעסקים והיה מייסד שותף של מפעל זפת קטן. המשפחה מעולם לא היתה עשירה, אלא יותר שייכת למעמד הביניים.
                                                  
כיתה א’, 1991                                           אודסה, חנוכה 1995, אלה השניה מצד ימין
                                                                   
בית אופרה, אודסה 1989, אלה עם סבתא בלה                             יום העצמאות של ישראל 1994
למרות שגודלתי בבית לפני שהלכתי לבית הספר, גדלתי להיות ילדה מאוד פעילה וחברותית. הכרתי בקלות ילדים ואהבתי חברה. בגיל הגן ביקרתי בסטודיו לחינוך אסתטי, מלידה ביליתי הרבה זמן באוויר הצח וכמובן בים. בגיל 7 הלכתי לכיתה א ‘של בית ספר מספר 69, השתתפתי בחוגים ובקטעים שונים. מגיל 8 שיחקתי בחוג בתיאטרון “אגדה” במרכז לתרבות יהודית באודסה. המשפחה כיבדה את המסורת היהודית. למרות שהם לא היו אנשים דתיים, הורי תמיד חגגו את כל החגים היהודיים. לכן, הם לא הופתעו עם הגעתם לישראל לא מהצום של יום כיפור, ולא מהמצות של פסח, ולא מהתפוח בדבש בראש השנה.
באיזו שנה הגעת לארץ ואיך התחילו החיים במדינה חדשה?
 
 

הורים ליודה וסשה, בת ים 1997
ב -1997 המשפחה הגיעה ארצה. הייתי בת 12 והורי היו בני 40. הגענו לעיר בת-ים. מתווך נדל”ן הביא אותנו לבת ים, שאחיו של אבא ודודי (שהגיע לישראל 3 שנים לפנינו) פנה אליו. הדירה עלתה 550 דולר לחודש, באותה תקופה זה לא היה זול בכלל, ורק כעבור שנים הבנו ששילמנו כסף טוב על “אסם “באזור של עמידר (שבו כמעט כל הדיור היה חברתי). בנוסף, המתווך גבה מאתנו על כל שנה של הארכת חוזה עמלה בסכום של תשלום חודשי, ורק לאחר מכן, לאחר שעברנו דירה, גילינו שהוא לא היה בכלל מתווך, אלא בעל הדירה. זה ועוד הרבה טריקים היו נפוצים באותן שנים.
אמא ואבא הלכו לאולפן, אבל לא סיימו, כי היה צריך להרוויח כסף. הלכתי לבית הספר והתבגרתי מהר מאוד. לאבא שלי התחילו בעיות בריאותיות, ואמא שלי, שלא עבדה יום אחד אחרי הנישואים, יצאה לעבוד בניקיון. האב סאשה עבד גם בניקיון, שכן העברית שלו, כמובן, היתה ברמה נמוכה מאוד. הוא ניקה בבניין עיריית תל אביב ותמיד צחק ואמר כי מעולם לא חשב שאחרי שיגיע ארצה הוא יתקבל מיד למשרדו של ראש העיר. ואני, שתפסתי במהירות את השפה, נאלצתי להיות אחראית על משפחתי. אחרי שנתיים, אבא שלי נפטר, ובגיל 14 נשארתי לבד עם אמי ליודה.
אני רוצה לשמוע קצת על בית הספר ועל בעלך.
 
 
                                              
עם חברים מבית הספר, בת ים 1998                                      טיול עם הכיתה (תיכון רמות), 2001
לאחר סיום הלימודים בחטיבת הביניים, התקבלתי בהצלחה לבית הספר התיכון “רמות” היוקרתי בבת ים וסיימתי אותו בשנת 2003 עם תעודת בגרות מלאה, עברתי 5 יחידות של אנגלית, רוסית, פיזיקה וצרפתית. לאחר שסיימתי את לימודי בבית הספר, נקראתי לצבא למשמר הגבול ושירתתי על הגבול עם ירדן במחסום “גשר אלנבי”. ב -2005 שוחררתי בדרגת סמלת ובאותה שנה עברתי עם אמי לעיר אריאל, שם התקבלתי לאוניברסיטה למגמת כלכלה.
עוד כשהייתי תלמידת כיתה י ‘, פגשתי את אורי ויינר, ששירת בחיל האוויר הישראלי, והאהבה הראשונה הפכה לנישואים חזקים. ב -2006 התחתנו, היום יש לנו שני ילדים נהדרים. הבת הבכורה, אלינור, נולדה ב -2009, והצעיר ביותר, לידור, במארס 2016. אלינור היא הספורטאית שלנו, היא מתאמנת בהתעמלות אומנותית מגיל 2.5, ולעתים קרובות היא לקחה מקום ראשון בתחרויות בישראל ובחו”ל, כולל אליפות ישראל. אנחנו מאוד גאים בה, ובכלל, הילדים הם הדבר הכי טוב שיש לנו.
                                          
השירות הצבאי                                                                        אלה מקבלת דרגת סמל, 2005
                                             
אלה ואורי 2004                                                                                     אלה ואורי   2018
                                          
אלינור 2009                                                                        אורי והילדים: אלינור ולידור, 2016
                                            
עם הילדים,  2017                                                                               משפחה, 2018
                                          
אלינור ולידור, 2018                              אלה עם הילדים וסבתא בלה, 2018
אלה עם אמא ליודה, 2017
                                                
אלינור (משמאל) במקום הראשון, 2018       תחרות באריאל 2019
בעלי ואני רואים בקבלת חינוך ופיתוח עצמי מתמשך כדבר חשוב ביותר. לכן, אנחנו תלמידים נצחיים :). בשנת 2008 קיבלתי תואר ראשון בכלכלה וניהול. אחר כך אורי למד הנדסה בהנדסת ייצור. לאחר קבלת התואר הראשון, הוא המשיך את לימודיו לתואר השני במנהל עסקים, וכיום עובד כמנהל הפקה במפעל ספירל (מוצרי זכוכית). אני המשכתי את לימודי במכללה האקדמית לתואר שני בשנת 2017 ונכנסתי לפקולטה למינהל ציבורי ומדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.
מתי ואיך התחלת לעבוד באריאל?
בשנת 2009 התחלתי לעבוד בעיריית אריאל כראש לשכת ראש העיר (אז זה היה רון נחמן האגדי). ב -2013 רון נחמן נפטר ממחלה קשה, אלי שבירו הפך לראש העיר. בשנת 2015 מוניתי לראש המחלקה לקליטה ופרויקטים ציבוריים. מילדותי אף פעם לא הייתי אדישה לפעילות חברתית, התנדבתי מאז גיל 14, הצטרפתי לקבוצת מתנדבים במצבי חירום, ותמיד היתה לי עמדה אזרחית ברורה. עם דעותי הימניות הצטרפתי מיד אחרי הצבא למפלגת ישראל ביתנו, והייתי פעילה בעיר, אבל במהרה התפכחתי והבנתי שלא מדובר במפלגה ליברלית ודמוקרטית. התברר גם כי במקום שבו יש פופוליזם עירום, לעולם לא יהיו מקרים אמיתיים. תקופה ארוכה הייתי בלי מפלגה, אבל נשארתי נאמנה להשקפותי הימניות. בשנת 2014 הצטרפתי לליכוד ובשנת 2017, יחד עם עמיתי, יצרנו את תנועת “אריאל מתלכדת”. מטרת התנועה היא להגביר את הפעילות הפוליטית בקרב הדור הצעיר. לא היו לי מחשבות על הקריירה הפוליטית ברמה המוניציפלית, אבל במשך השנים בעירייה קיבלתי שם של אדם ישר, אחראי ולא אדיש. תושבי העיר פנו אלי לעתים קרובות בשאלות שלא היו קשורות ישירות לעבודתי, ותמיד ניסיתי לעזור.
לאחרי הזכייה בבחירות. במרכז, ראש העיר אלי שבירו

אלי שבירו עם הפעילים. איזבלה גורבטוב, ילידת בוברויסק, מימין
בשנת 2018, לפני הבחירות המוניציפליות, החלו יותר ויותר מתושבי העיר, כמו גם עמיתים לעבודה, להציע לי לנסות את ידי בפוליטיקה. לכן החלטתי להגיב, ובאותה עת הצלחתי לסיים את התואר השני במינהל הציבורי ומדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן. ובהצעה של ראש העיר להצטרף לצוות שלו, ראיתי הזדמנות להגיע לרמה חדשה, לקבל יותר השפעה על מה שקורה בעיר, כמו גם את ההזדמנות כדי לקדם פרויקטים שאפתניים יותר לפיתוח העיר, לטובת תושביה. אז בבחירות האחרונות באריאל הייתי מספר 3 ברשימה של אלי שבירו, חוץ מזה שעמדתי בראש מטה הבחירות שלו. לאחר שזכינו בבחירות והפכתי לסגנית מועצת העיר, לקחתי תחת אחריותי את הילדים, הנוער, הגמלאים והקליטה, וכמו כן  נהייתי חברה במועצת המנהלים של חברת העיר “גוונים אריאל”.
ספרי לי קצת על העיר. מה חוץ מאקלים הטוב, וזה שהיא נמצאת במרחק של שלושים קילומטרים מתל אביב, מושך אליו עולים חדשים?
אני יכולה לדבר על זה הרבה מאוד זמן. התאהבתי בעיר הזאת, וכמו כל המאוהבים, אני נוטה להעצים אותה. אבל יותר ברצינות ובקצרה, יש לנו אווירה יוצאת דופן, יש פה אנשים מאוד פתוחים וכולם מסתדרים, מכבדים זה את זה, למרות שהם שייכים לקהילות שונות. בנוסף, באריאל יש לנו רמה גבוהה של השכלה, הרבה חוגים ואירועי תרבות עירוניים למבוגרים ולילדים, והכי חשוב – החוויה של קבלה ושילוב של עולים חדשים, שנצברו לאורך השנים.
אבל אחרי הכל, לא הכל היה טוב במהלך הבחירות האחרונות בעיר (בסתיו 2018). יתרה מזאת, גם לאחר הסיכום הוגש ערעור לבג”ץ, ונערכו בחירות חוזרות בשלושה קלפיות. מה יש לך לאמר על זה?
תקופה זו היתה קשה ומתוחה מאוד. עמדתי בראש המטה בפעם הראשונה ורצתי בפעם הראשונה. העיר הנעימה שלנו היתה מלאה בשליליות, וברשתות החברתיות הפעילים של כמה מהמועמדים השמיצו את יריביהם ללא בושה. עם תום הנימוקים, נעשו עלבונות וירדו לפסים אישיים. האמנתי בניצחון שלנו, הגענו אליו בכבוד ובצדק. למרבה הצער, לא כולם יכולים לקבל תבוסה, ואחד המועמדים (מישראל ביתנו) הגיש ערעור על הפרות. אני לא אאשים אף אחד; אני רוצה להאמין שהסיבה לכך היתה ליקויים טכניים (מדובר על חוסר זהירות בפרוטוקול) שמקורם בגורם האנושי. הסיבה היחידה שבגללה ראש העיר אלי שבירו, שאל נבחרתו אני שייכת, החליט לאתגר את התביעה, היא כדי למנוע הוצאות נוספות מתקציב המדינה. הבנו שהניצחון יהיה שלנו, שכן העם אמר את דעתו והאמין באלי. וזה מה שקרה. בית המשפט החליט כי יש צורך בבחירות מחדש, והתוצאות הראו כי 69% מהבוחרים רוצים לראות את ראש העיר הנוכחי ממשיך כראש העיר. אני מאוד שמחה שהבחירות נגמרו, שאנחנו יכולים להמשיך לעבוד ולקדם רעיונות חדשים באווירה נעימה וידידותית שאני אוהבת כל כך באריאל.
 
אני חושב שאלה הראתה דוגמה טובה איך, אחרי שעברה את הקשיים של הקליטה, אפשר להיות מאושר בחיים האישיים שלך, להצליח בעבודה ופעילויות חברתיות.
 
ראיין: אהרון שוסטין פתח תקוה
תרגום מרוסית במקור מאת איגור שוסטין
***
ממייסד ומנהל האתר:
אל תשכחו את החשיבות של התמיכה האתר

 

פורסם ב -31 במרץ 2019 21:45 

Optics exhibition 2019 in Tel Aviv / תערוכה אופטיקה 2019 בתל אביב

Expo Tel Aviv hosted Optics exhibition 2019 on the 5-6 of March.

אקספו תל אביב אירח את תערוכת האופטיקה ב 5-6 במרץ 2019 

                                                                         יוסי לרר (J&B)

Dutz Eyewear /  עופר יבוא ושיווק                      דוצ משקפיים

  

… … & … … (Dutz Eyewear)                                         … … & … … (עופר יבוא ושיווק)

                                      … …, … …, … …     (עופר יבוא ושיווק)

                                                         Ori Joseph – אורי יוסף (FM Optics)

… …, Inbar Atias & … … (Snob Milano)                           Inbar Atias & … … 

… … (Wood Box)

 

 

                                             … … & … … (Fantastique)

                                                … … & … … (MYKITA) 

                                                           Shai Markson / שי מרקסון (Kreuzbergkinder) 

 

Anna Douglas (KreuzbergKinder) 

 

… …                                                                           … …  … … (אורן טלמרקטינג ושיווק)

… … & … … (…)                                                             … … (…)

… … & … … (…)

… … & … … (…)

… … (…)                                                                                    Milo & Me

… … (GAAD Eye Collection)                                                              … … & … …

Eitan Levi / איתן לוי (II – VUE)

Daniel Ben Ivgi / דניאל בן איבגי (DTY Optical)              … … & … … (…)

 

… … & … … (GM Optical)                                                                  … … (…)

Yair Barber / יאיר ברבר  (Schneider lens)

Texas Point / טקסס פוינט בע״מ

 

… … (…)                                           … … & … … (…)

 

לירן מוקי וגדליה מוקי (G. Muky Ltd)

… … (Experio)

… … (Shamir Optical Industry Ltd)

 

… … (…)

                                                         Roni Dori / רוני דורי (Ronex)

 

… … (Lens Optics)                                                                            … … (…)

 

… … & … … (…)

… … & … … (Avnet)

… … & … … (Xperio)

… … & … … (…)

… … & … … (…)

… … (…)

… … & … … (…)

… …, … …, … … (…)

                                                                     יוגב דיין (Extreme)

… … & … … (…)

Ilya Melamed, Viktoriya Mishenko & Yulia Weissberg 

איליה מלמד, ויקטוריה מיצ’נקו, יוליה וייסברג /  רואים מושלם

Preparation and publication by Aaron Shustin

הכנה ופרסום מאת אהרון שסטין

PS.

1. Please send complete names to undersign some pictures
2. Preparation and publication of the material took a very long time.  Do not forget about the importance of supporting the site, which will allow you to continue to publish interesting materials, pay for the work of the most active authors, and hold scheduled cultural and sports events. 
Published 25/03/2019  00:15

 

Street chess in Tel Aviv / שחמט רחוב בתל אביב / уличные шахматы в Тель-Авиве

In the area of Carmel Market in Tel Aviv near the store “Mind games” (Hashomer 8,  near Nachalat Binyamin str.), anyone can play chess free of charge. Only last autumn I found the place, and later, when I arrived in Tel Aviv, I took there some pictures.

In the second half of August, the site belisrael.info plans to organize a number of chess events for Israelis and guests of the country in the area of the shop. We invite advertisers and sponsors.

Tell us about your visit to this or similar places in other countries and send us the pictures to amigosh4@gmail.com

***

באזור שוק הכרמל בתל אביב ליד החנות “משחקי חשיבה” (סימטה השומר 8 ליד מדרחוב נחלת בנימין), כל אחד יכול לשחק שחמט ללא תשלום. רק בסתיו האחרון מצאתי את המקום, ומאוחר יותר, כשהגעתי לתל אביב, צילמתי שם כמה תמונות.

במחצית השנייה של חודש אוגוסט, האתר

belisrael.info מתכנן לערוך באזור החנות מספר אירועי שחמט עבור ישראלים ואורחי הארץ.

.אנו מזמינים מפרסמים וספונסרים

ספרו לנו על הביקור שלכם במקום  הזה או במקומות דומים במדינות אחרות ותשלחו את התמונות אל
amigosh4@gmail.com

***

В районе Тель-Авивского рынка Кармель возле магазина «Mind games» (проход аШомер 8, отходящий от пешеходной ул. Нахалат Биньямин) любой желающий может бесплатно сыграть в шахматы. Только прошлой осенью я наткнулся на это место, а позже, неоднократно приезжая в Тель-Авив, подходил к нему и сделал там ряд фотографий.

Во второй половине августа сайт belisrael.info планирует провести в районе магазина ряд шахматных мероприятий для израильтян и гостей страны. Приглашаем рекламодателей и спонсоров.

Расскажите о вашем посещении того или подобных мест в др. странах и присылайте вместе со снимками на amigosh4@gmail.com

October 09, 2018 12:45   

Bat Yam / בת ים  November 11. 15:23

Yoni Amar vs Or Ohayon/ יוני עאמר נגד אור אוחיון  December 09, 15:49

Or Ohayon, 25, from Netanya, works in Be’er Sheva / אור אוחיון, בן 25 מנתניה, עובד בבאר שבע

December 09, 15:58

December 14, 14:11

Tal Ram / טל ראם מתל אביב December 19, 13:24

December 21, 14:58 – 15:03

 

 

Young people from MexicoDecember 23, 13:48 – 13:49 

 

Eitan Sosenko from Herzliya / איתן סוסנקו מהרצליה  December 23, 14:32

***

More about chess and chess players:

Tatyana Noritsyna about her family and life in Israel and Canada

From founder and administrator of the site:

Do not forget about the importance of supporting the site

***

עוד על שחמט ושחמטאים:

טטיאנה נוריצינה על משפחתה וחייה בישראל ובקנדה

ממייסד ומנהל האתר:

 אל תשכחו את החשיבות של התמיכה האתר

От belisrael.infoПоддержите сайт

Published January 6, 2019 18:19 / פורסם 6 בינואר 2019 18:19 

Updated January 8, 12:12 &  January 12, 02:33 /  עדכון ינואר 8, 12:12 וינואר 12, 02:33

Опубликовано 06.01.2019  18:19.  Обновлено 08.01.19 12:12 и 12 января 02:33 

 

יוחנן בן יעקב. נסיעה לבלארוס, פסח 1990

לבקשתי. יוחנן בן יעקב שלח לי פרק קצר מכתב יד לספר שהכין בעקבות נסיעתו הראשונה לברה”מ, פסח 1990

שיפורסם גם בשפה הרוסית והאנגלית בהמשך

.אהרון שוסטין

 

בס”ד, ער”ה תשע”ו, 9.2015

יוחנן בן יעקב, כפר עציון

“תקע בשופר גדול לחירותנו

ושא נס לקבץ גלויותנו”

פרקי מסע לברה”מ, מתוך כתב יד – “גחלים לוחשות באפר”

ערב פסח תש”ן, אפריל 1990, יצאתי במשלחת ישראלית, אחד מ-34 עורכי סדרי פסח לברה”מ. הייתה זו המשלחת הישראלית הראשונה שיצאה לפגוש את יהודיי ברה”מ אחרי נפילת מסך הברזל. שובצתי לערוך סדר פסח במוֹזֵיר, עיר קטנה בדרום בלורוס, רוסיה הלבנה, לא הרחק מאתר צ’רנוביל.

ליד המקום שבו הנאצים הרגו את יהודי קאלינקאביצ’י והסביבה ב-22 בספטמבר 1941, בתמונה: מצד שמאל אדיק גופמן ממוזיר והשאר יהודי קלינקביצ’י גרישה ווינגר (1920-1994), אהרון שוסטין וליובה סוחרנקו

כאשר הגעתי למוזיר, שהייתה סגורה ומסוגרת לתיירות ולביקורי זרים, גיליתי כי חיים בה 5,000-3,000 יהודים. אין מניין לתפילה, אין מקום תפילה, אין מורים לעברית, אין מועדון תרבות יהודי, אין כל מסגרת קהילתית יהודית. מצאתי שני ספרי לימוד עברית שהובאו לכאן לפני בואי. יהודי קשיש זכר מעט מילים בעברית, הוא נוסע לפעמים בשבת ובמועד להתפלל במניין זקנים בעיירה הסמוכה, קלינקוביצ’י, שם הוא קורא בתורה, היחיד באזור שיודע לקרוא בגווילי התורה.

    

ינקל מופסיק                                                   מצד שמאל ליובה (לייבה) שניטמן 

יוסף מלכין

יהודים מקאלינקביצ’י וממוזיר, ליד ביתו של מיכול אורצקי ברחוב קאלינינה 31 שבאחד החדרים היה בית כנסת.

בתמונה באמצע עם הסוודר החום זה אני אהרון שוסטין, עורך האתר 

www,belisrael.info

קשיש זה, יוסף מלכין שמו, היה גיבור ליל הסדר הראשון שערכתי במוזיר. את אולם המסעדה המקומית הדהוי והמאובק, עיטרנו לקראת ליל הפסח בעשרות תמונות ארצי-ישראליות צבעוניות ומרהיבות ביופיין, דגלי הלאום היהודי התנוססו בכל פינה, צילומי שבעת המינים ונופי ארץ ישראל, הקיפו את הציבור היהודי הרב שהתקבץ עם ערב, והאפילו על חיטובי העץ של דמויות בלורוסיות סִמליות, שהיו קבועות על גבי קירות האולם … את ליל הסדר פתחתי בתיאור “כס אל דומי” המוצב ברגע זה ממש בסדר ליל הפסח בביתי בכפר עציון וברבבות בתים יהודים בישראל, המתכנסים כמונו לחוג את הפסח במועדו. הכיסא הפנוי ליד שולחן הסדר ממתין להם, לאלה היושבים עמנו עתה. באמירת ה”קידוש”, כיבדתי את יוסף מלכין הקשיש, שהופיע  מעוטר בשפע אותות הצטיינות מימי היותו לוחם בצבא האדום, במלחמת העולם השנייה. לפני יומיים עלה בידי לאתר קשיש חביב זה והוא ניאות לבקשתי לקדש ולהשתתף בעריכת הסדר. היהודי היחיד במוזיר שזכר מעט מאורחות החיים היהודיים מימי ילדותו.

 

 

 

בידיים רועדות נטל מר מלכין את גביע הכסף הגדול מלא על גדותיו יין אדום מישראל והחל לקרוא בעברית, בהברה אשכנזית כבדה, את מילות ה”קידוש”. קולו נשנק מהתרגשות שגאתה והציפה את עיניו בדמעות חמות. הציבור סביבנו לא הבין את עוצמת הרגשות שהמו בו, אני הבנתי. מי יודע אלו תמונות עברו במוחו של זקן יהודי זה, שבילדותו הכיר סביבו עולם יהודי עשיר ומלא, חיים יהודיים תוססים שפרחו ב”תחום המושב”, קהילות יהודיות וותיקות, ישיבות ידועות ומפורסמות, חסידות משגשגת, תנועה ציונית מתעוררת. את אלה הכיר יוסף מלכין בילדותו בוולוז’ין ומינסק, בוברויסק ופינסק, וויטבסק וגרודנו, בריסק ווילנה, דווינסק ודובנה, מיר וברנוביצ’י, סלונים ורָקוֹב, לִידָה ואוּשְמִיאָנֶה, ועוד ועוד ערים ועיירות באזור. כל אלה הושמדו בידי צוררי ישראל, עברו ונמחקו מן העולם. מעוצמת הרגשות רעדו ידיו של יוסף, דמעות חנקו את גרונו, לא עלה בידו להשלים את הקידוש. נאצלתי לעשות זאת בעצמי ולהמשיך בניהול הסדר…

בתום הסדר ביקשני יוסף מלכין שאבוא לביתו. השעה הייתה מאוחרת מאד, ולכן סיכמנו שאבוא לביקור ביום הראשון של חול המועד פסח. בדירה הקטנה הצטופפו כל בני המשפחה, בנותיו, חתניו ונכדיו ועוד בני משפחה. התפתחה שיחה לבבית בניסיון שלי לעמוד על זיכרונות הילדות שלהם. הזקן סיפר כי כמה פעמים בעשרות השנים החולפות, זכה לטעום בפסח מעט מצה, שהגיעה אליו בסודי סודות ובדרכי עקיפין.

 

בכיסא בתמונה השמאלית יושבת זינה זלצר (וינוקור) המתורגמנית מאנגלית לרוסית של יוחנן בן יעקב

לפתע ניגש הזקן לפינה חבויה במרומי הקיר מתחת לתִקרה, הסיר מסווה, נפער פתח ממנו שלף שקית בד מאובקת. בתוכה עטיפות בד עבש שהציף את החדר בענן אבק מעופש. מתוכם חשף יוסף שופר! התדהמה הייתה עצומה. איש במשפחתו לא ידע על כך, נראה היה שאף אשתו לא ידעה על חפץ זה השמור עמו בהיחבא. יוסף הגיש לי את השופר וציטט שבר פסוק במבטא יידישאי כבד: “תקע בשוֹיֵפר גֹדֶל לחֵירוּסֵיני …”. שאלתי, האם מישהו מכל בני המשפחה יודע מהו חפץ מוזר זה? – איש לא השיב, איש לא ידע. שאלתי את יוסף מלכין בהיסוס: מדוע הסתיר זאת מהם, מדוע אף אחד מבני משפחתו אינו יודע דבר על השופר? – הזקן השיב בלחש, כמו מבקש להמתיק סוד: גם אשתי לא יודעת. אם הם היו יודעים ודאי היה מי מהם מלשין עליו וסופו היה מר. למרבה התדהמה הגיבה רעייתו הקשישה, שכל הערב האזינה בדומייה בלא לפצות את פיה, ואמרה: אני ידעתי! השופר התגלתה לה באקראי, אך היא חששה לגלות לבעלה שהיא יודעת, פן ילשין הוא עליה! שני הקשישים החביבים הללו דמעו וכולנו עמהם. היושבים שם הבינו, עבורי היה הסיפור בחזקת תמיהה גדולה. שבעים שנה שמר ר’ יוסף מלכין את השופר, אולי אף עשה בו שימוש מפעם לפעם, אך לרעייתו, אשת חיקו, לא יכול היה לגלות את הסוד.

כאשר שבתי ארצה למדתי דבר מה על מהותו של המשטר הסובייטי. נחמן רז, חבר קיבוץ גבע, שכיהן אז כיו”ר ועדת החינוך של הכנסת, הפנה אותי לספרה של נדייז’דה מנדלשטאם, תקוות השיר (עם עובד, 1977). ספר שקרע עבורי צוהר לעולם הסובייטי וליהודים בו. אימי משטר הטרור של סטלין חרצו בנשמותיהם של זוג קשישים אלה חריצים כה עמוקים, שאינם יכולים עוד להירפא. על המושג “סטוקאצ'” = מלשין, למדתי עוד ועוד בשנות עבודתי הרבות במרחב ברה”מ. החשש של בני הזוג היה אמיתי, הסוד היה מפלטם היחיד.

יוסף מלכין העניק לי את השופר, אחרי שהסביר בקצרה לבני משפחתו מה פשרו, וביקשני בדמעות כי אטול אותו לארץ ישראל, על מנת שיתקעו בו בימים הנוראים. הקהילה היהודית במוזיר תעבור מן העולם, אמר, הוא האחרון היודע מה זה שופר בעיר זו. ציטטתי בפניו את הפסוקים: “תְקַ‏ע בְשׁוֹ‏פָ‏ר גָ‏דוֹ‏ל לְחֵרוּ‏תֵנוּ‏ וְשָׂ‏א נֵס לְקָ‏בֵץ גָ‏לֻיוֹ‏תֵינוּ‏ וְקַ‏בּ‏צֵנוּ‏ יַ‏חַ‏ד מְהֵרָ‏ה מֵאַ‏רְבַ‏ע כַ‏נְפוֹ‏ת הָ‏אָ‏רֶ‏ץ לְאַ‏רְצֵנוּ‏”! הוצאת השופר מגבולות ברה”מ הייתה משימה מסוכנת. הוזהרנו הזהר היטב שלא נעז לנסות להוציא משם דבר מה. אני מודה שהרצון לחלץ את השופר ולהביאו ארצה, גבר על החשש. השופר עלה אתי למטוס בלא שהתגלה ועלה ארצה. בראש השנה תשנ”א ובשנים הבאות תקענו בשופר זה בבית הכנסת בכפר עציון. השופר שמור עמדי, והוא מהחפצים היקרים ביותר שיש לנו.

מאז אותה נסיעה הגיעו ארצה רוב המשפחות אִתן הייתי בקשר במוזיר ובסביבתה. בשבת פרשת כי תבוא, תשע”ה, הצטרף לתפילת שחרית בבית הכנסת, המח”ט החדש שלנו, אל”מ רומן גופמן. בתפילה עמד לידי ובסופה הושיט יד ואמר: שבת שלום, קראתי את דברייך על גוש עציון ולמדתי ממך על האזור עליו התמניתי למפקד. תמהתי, שהרי מעולם לא נפגשנו. רומן השיב, נכון, אבל את החומרים מצאתי באינטרנט, קראתי ושמעתי הרצאות שלך. משם אני מכיר אותך. המבטא הרוסי שלו ניכר היטב, שאלתי: רומן, מהיכן עלית. הוא השיב מעיירה קטנה בבלורוס, אף אחד לא מכיר. שמה בוודאי לא יאמר לך דבר.  כשהתעקשתי, הפטיר בשקט, ממוזיר! רומן ומשפחתו עלו משם כמה חודשים אחרי פסח תש”ן. סביר להניח שהוריו נכחו בסדר הפסח שערכתי שם, או במפגש הגדול שקיימנו עם בני הקהילה.

:לאחר שהיה במוזיר יוחנן בן יעקב נסע לבוברויסק ואלה התמונות משם

 

דינה לויקומוביץ’ –  עלתה לארץ ובשלב מסוים הייתה בשליחות מטעם הסוכנות בברה”מ      

דינה לויקומוביץ’ ופאבל      

 

                       **************

תמונה של המחבר, 2016

                                                    : מכתב מיוחנן בן יעקב

 כאשר חזרתי מבלארוס הזמין אותי שר החינוך, זבולון המר ז”ל, לכהן כיועץ השר והמומנה על קליטת העולים במערכת החינוך וגם על תוכנית החינוך היהודי בברה”מ, אותה הקמתי יחד עם כמה שותפים לדרך. את התוכנות הכתרתי בשם “חפציב”ה (= חינוך פורמלי ציוני-יהודי בברה”מ), המילה חפציב”ה נזכרת באחד מפרקי הנבואה של ישעיהו הנביא, בתארו את השיבה מהגלות לארץ ובניין הארץ. באותה תקופה ובעקבות נסיעתי הראשונה לברה”מ, יזמתי גם את הקמת תוכנית נעל”ה (נוער עולה ללא הורים).

אני כבר גמלאי חמש שנים, התוכניות הללו ממשיכות לפעול.

שנה טובה ומבורכת!

יוחנן בן יעקב

 

 פורסם ב-25 לאוגוסט 2018 בשעה 17:05

 

***

העבודה שלנו ראויה לתמיכה שלכם

 

День Памяти в Израиле (Петах-Тиква) / יום הזיכרון בפ”ת

18 апреля на военном участке кладбища в Петах-Тикве состоялась церемония памяти солдат, погибших в войнах и жертв террора.  В 11 час. прозвучала 2-х минутная сирена. С речью выступила министр культуры и спорта Мири Регев.

Ниже можно видеть ряд снимков, сделанных редактором сайта Ароном Шустиным.

ב-18 באפריל, בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה נערך טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. בשעה 11 נשמעה צפירה בת 2 דקות לזכרם. בטקס נאמה שרת התרבות והספורט מירי רגב. ונערכה תפילת יזכור לזכר הנופלים.

למטה תוכלו לראות תמונות מהטקס שהכין עורך האתר אהרון שוסטין.

On April 18, a memorial ceremony for soldiers killed in wars and victims of terror was held at the military cemetery in Petah Tikva. At 11 o’clock sounded a 2-minute siren. A speech was delivered by the Minister of Culture and Sports Miri Regev, and a prayer was held in the memory of the fallen.

Below you can see a number of pictures taken by the editor of the site Aaron Shustin.

 

министр культуры и спорта Мири Регев / שרת התרבות והספורט מירי רגב

 

мэр Петах-Тиквы Ицик Браверман / ראש עיריית פתח תקווה איציק ברוורמן

איתי דיבן, שירז אהרון, נטע וולף

Андрей Сафон / אנדריי ספון

мать Надежда, отец Николай и близкие родственники Андрея Сафона

אמא נדיה, אבא ניקולאי וקרובי משפחה של  אנדריי ספון

 

יעל, נווה וגאיה

Гили и Гади Довриков / גילי וגדי דובריקוב

Рома Ивченко и Тамар Авиар / רומא איבצ’נקו ותמר אויאר

***

Смотрите также статью от 01.05.2017

תקראו גם את הכתבה מתאריך ה- 01.05.2017

День Памяти / יום הזיכרון

***

Не забывайте о необходимости и важности поддержки сайта. Приглашаем волонтеров, особенно молодежь со знанием русского, иврита, англ. и др языков.

אל תשכחו את הצורך והחשיבות של התמיכה באתר, אנו מזמינים מתנדבים, בעיקר צעירים בעלי ידע ברוסית, עברית, אנגלית ושפות אחרות.

Do not forget about the need and importance of supporting the site. We invite volunteers, especially young people with knowledge of Russian, Hebrew, English, and other languages

Our work deserves your support / העבודה שלנו ראויה לתמיכה שלכם

Опубликовано 20.04.2018  13:52

פורסם ב 20/04/2018 ב 13:52

Posted on 04/20/2018 1:52 PM

Our work deserves your support / העבודה שלנו ראויה לתמיכה שלכם

English and Russian text is below

שלום לכל המבקרים שלנו באתר!
קודם כל, אני מברך אותכם עם חג הפסח הקרוב, ואת  הקוראים הנוצרים שלנו עם חג הפסחא!
מליאסן רובין
מפנינה מלר

במשך כמעט 10 שנים של קיום, המשאב הישראלי-בלרוסי העצמאי עשה עבודה נהדרת, הוא מפרסם חומרים במגוון נושאים, כולל רבים מהם בלעדיים. זה לוקח הרבה מאוד זמן, לפעמים כמה שבועות, כדי להכין ולפרסם חומר אחד. במקביל, האתר קיים רק בזכות התלהבות של אנשים בודדים, עלויות התחזוקה עולים. כך, למשל, בערב ה -27 במארס 2018 הוא הפסיק להיפתח, נכתבה כתובת:

This account is temporary On Hold. Please check your billing for outstanding invoices…

הייתי צריך להיכנס להתכתבות עם חברת ההוסטינג ולשלם להם הוצאות נוספות. Belisrael.info משחק תפקיד ציבורי חשוב, הוא זכה ליוקרה בישראל ובבלרוס.
כרגע הוא נחשב לאחד הפופולריים הבודדים בכמה יבשות שונות במשאבי אינטרנט, אשר כמעט ואין לו תמיכה חיצונית קבועה (באותו זמן אני אסיר תודה לקוראים הבודדים ששלחו תרומוות מוקדם יותר). אני מפנה את השאלה לאלו החיים בישראל, באמריקה, בקנדה, באוסטרליה, בגרמניה ובמדינות רבות אחרות: האם משהו יקרה לך אם “תיקרע” מעצמך סכום מסוים עבור מעשה טוב? העזרה הכספית שלך תעניק לאתר את ההזדמנות להתפתח – היא תאפשר לנו לעודד את הכותבים שכבר כותבים עבורנו, כמו גם למשוך חדשים מהעיתונאים והסופרים המקצועיים. אחרי הכל, כל עבודה צריכה להיות מוערכת ובן אדם אמור לקבל תשלום עבורה. בנוסף, ניתן
יהיה לבצע מספר פרויקטי צדקה. תן לי להזכיר לך …
למד כיצד להעביר כסף כאן.
כל טוב לקוראים ולכותבים!
***
חג הפסח הגיע, אני מברך אותכם עם חג בהיר ושטוף שמש! שעל השולחנות שלכם, אשר החברים שלכם יתאספו, יהיו שפע. שהטוב והבריאות ישלטו בביתכם. שיהיו לכם הצלחות בכל השאיפות והמאמצים. שכל הצרות יעברו אתכם ואת הילדים שלכם מהצד. ששמחת החג הזה תשלוט בנפשכם ובלבכם. שהמחשבות והחלומות שלכם יתממשו בקרוב ולא ידעו מכשולים.
יורי וייסמן מאוסטרליה
_________________________________________________________________________________________________
אהרון שוסטין, מייסד ומנהל האתר
פורסם ב- 30/03/2018 16:16
 
***

Shalom to all our visitors of the site! First of all, I congratulate you with the upcoming Pesach, and our Christian readers with Easter! 

From Leon Rubin, Israel

From Pnina Meler, Israel

For almost 10 years of existence, the independent Israeli-Belarusian resource has done a great job, it publishes materials on a variety of topics, including many exclusive ones. It takes a lot of time, sometimes for several weeks, to prepare and publish one material. At the same time, the site exists only thanks to the enthusiasm of individuals, and maintenance costs are rising. For example, in the evening on March 27, 2018 it stopped opening, an inscription popped up:

This account is temporary On Hold. Please check your billing for outstanding invoices…

I had to enter into correspondence with the hosting company and pay additional expenses. Belisrael.info plays an important public role, it gained prestige in Israel and Belarus. Now it is one of the few popular Internet resources, which almost does not have constant external support (at the same time I am grateful to the few readers who sent donations earlier). I address the question to those living in Israel, America, Canada, Australia, Germany and many other countries: will something happen to you if you “tear off” yourself some amount for a good deed? Your financial help would give the site the opportunity to develop – it would allow to encourage those already writing for us, as well as attract new ones from among professional journalists and
writers. After all, any work should be evaluated and paid for. In addition, a number of charitable projects could be implemented. Let me remind you … Learn how to transfer money here. All the best to our readers and authors!

***

There comes Passover,

I congratulate you on this bright and sunny holiday! Let on your tables, for which your friends will gather, there will be abundance. Goodness and health let them reign in your homes. Successes to you, in all aspirations and endeavors. Let troubles and troubles avoid you and your children. Joy let this holiday reign in your souls and hearts. Let your thoughts and dreams soon be fulfilled and do not know obstacles.
Iouri Vaisman from Australia
_________________________________________________________________________________________________
Aaron ShustinEditor-in-Chief
Published 30/03/2018  16:16

***

Шалом всем посетителям сайта!

Прежде всего поздравляю с наступающим Песахом, а наших читателей-христиан – с Пасхой!

От Леона Рубина, Израиль

От Пнины Меллер, Израиль

За без малого 10 лет существования независимый израильско-белорусский ресурс проделал огромную работу, на нем публикуются материалы на самые разные темы, в том числе немало эксклюзивных. Приходится тратить массу времени, иногда по нескольку недель, на подготовку и публикацию одного материала. При этом сайт существует лишь благодаря энтузиазму одиночек, а расходы на техническое обслуживание растут. Например, вечером 27.03.2018 он перестал открываться, выскочила надпись:

This account is temporary On Hold. Please check your billing for outstanding invoices…

Пришлось вступить в переписку с хостинговой компанией и оплатить дополнительные расходы.

Belisrael.info играет важную общественную роль, он завоевал авторитет в Израиле и Беларуси. Сейчас это один из немногих популярных на разных континентах интернет-ресурсов, практически не имеющий постоянной внешней поддержки (вместе с тем я благодарен отдельным читателям, которые ранее присылали денежные переводы). Обращаюсь с вопросом к живущим в Израиле, Америке, Канаде, Австралии, Германии и многих других странах: неужели что-то с вами произойдет, если «оторвете» от себя какую-то сумму на доброе дело? Ваша финансовая помощь дала бы сайту возможность развиваться – позволила бы поощрять уже пишущих для нас авторов, а также привлекать новых из числа профессиональных журналистов, писателей. Ведь любая работа должна быть оценена и оплачена. Кроме того, можно было бы осуществить ряд благотворительных проектов. Напомню

Узнать о способах перечисления денег можно здесь.

Всего самого доброго читателям и авторам!

***

Наступает Песах,

Я поздравляю Bас в этот светлый и солнечный праздник! Пусть на ваших столах, за которыми соберутся ваши друзья, будет изобилие. Благость и здравие пускай царят в ваших домах. Успехов вам, во всех стремлениях и начинаниях. Пускай неприятности и беды обходят стороной вас и ваших детей. Радость пускай в этот праздник царствует в ваших душах и сердцах. Пусть Ваши мысли и мечты скорее исполняются и не ведают преград.

Юрий Вайсман, Австралия

Знаёмых іудзеяў і проста габрэяў ды ізраільцян — са Святам Пасхі.

Анатоль Сідарэвіч, Мiнск

___________________________________________________________________________________________________

Арон Шустин, основатель и редактор сайта

Опубликовано 30.03.2018  16:16

 

БЕСЕДА С ИЛЬЕЙ СМИРИНЫМ (3)

(окончание: начало и продолжение)

–  Что вы думаете о разнице в силе игры между мужчинами и женщинами и в чем её причины?

– Что касается разницы в классе игры между мужчинами и женщинами, то она довольна серьезная, примерно, как и в других видах спорта. Сейчас она несколько сглаживается. Чем объяснить разницу: физиологий, психологией, биологией – понятия не имею, я дилетант в этом деле.

– Вы же  с Полгар встречались?

– Встречались? Да, нет, просто играл с ней (улыбается). Уникальная шахматистка. По-моему, две партии проиграл, одну выиграл, так что счет в ее пользу. Последнюю, очень важную для сборной Израиля партию на Олимпиаде 2010 в Ханты-Мансийске, я выиграл и в итоге мы заняли третье место.

– А с Хоу Ифань играли?

– Нет, не играл, она тоже играет очень сильно, хоть и не так, как Полгар в лучшие годы.

– Сестры Музычук, Костенюк?

– Тоже талантливые шахматистки, хотя и пониже классом, чем Хоу Ифань, но играют на уровне приличного гроссмейстера. Все же ведущие женщины-шахматистки прилично уступают сильнейшим мужчинам.

– Поскольку нередко ездите в Америку, где наблюдается значительный подъем интереса к шахматам, то просьба рассказать о своих наиболее любимых турнирах.

– В Америке, действительно, бываю почти каждый год, мне нравится эта страна. Что касается любимого турнира, то был такой Нью-Йорк Опен, который уже давно не существует. Я был последним его победителем в 2000-м. Мой, наверное, самой большой успех в Америке. Нью-Йорк Опен играли в центре Манхеттена. А я Манхеттен очень люблю, там была особая атмосфера, отличающаяся от других турниров. Также любил раньше играть в Лас-Вегасе. Вообще Вегас сюрреалистическое место, где стоит побывать, по крайней мере, человеку моего склада. Хоть оно искусственное, и если долго там находиться, то можно потерять чувство реальности. Это действительно центр мирового азарта и все построено для того, чтоб люди играли и тратили денежки. А чаще всего я играл в так называемых турнирах World Оpen – мировой опен, проводившихся в Филадельфии. В последние годы в Вашингтоне. В них я играл раз 15 или больше. Нет других таких турниров, в которых я бы играл столь часто. Несколько раз делил первое место, а один раз занял чистое второе, что большая редкость в “швейцарках”. Но чистое первое ни разу не занимал.

– Там хорошие призы?

– Относительно неплохие. Но  Леброн Джеймс так бы не сказал…

– В Америке проживает Юра Шульман из Беларуси. Одно время он был в сборной США, а несколько лет о нём ничего не слышно. Не перешел ли полностью на тренерскую работу или открыл свою шахматную школу?

  1. Юра Шульман со своим минским тренером Альбертом Капенгутом по дороге в Иерусалим на Маккабиаду 1993.                          2. Юра в Америке – С Юрой мы раньше часто играли в турнирах, виделись. Он играл за сборную несколько раз. Года 3 как уже не видел. У него, действительно, своя шахматная школа.

А вы знаете отца Юры, шашиста Марика Шульмана?

– Да, но не общался.

 

Миша Кац в Минске                                              и с дочкой Леной, ныне международным  мастером по шахматам. фото 1996

 

Кац и Елена Альтшуль, 1983                                          с Альтшуль и Зоей Садовской, 1986

– А вот с кем из шашистов очень близок, так это с Мишей Кацем. Считаю его старшим другом и истинным гением. Почему его считаю гением? Воспитал трех чемпионок мира по шашкам: Людмила Сохненко (1979),  Елена Альтшуль (1980, 1982, 1983, 1984, 1986)  и Зоя Голубева (Садовская) – многократная, начиная с победы в том же 1986 над Еленой Альтшуль, что само по себе уникальное достижение. А была еще Ирина Пашкевич, двукратный серебряный призер чемпионатов мира.

И еще. Как раз был турнир World open в Филадельфии. А в это время проходил знаменитый финал чемпионата мира по футболу Италия – Франция, когда Зидан ударил головой Матерацци. А мы были в Филадельфии, турнир кончился и надо было успеть попасть в Нью-Йорк на трансляцию, но как-то не попадали. И мы решили взять такси, долларов 400 на двоих. Мы оба, по-своему, азартные люди. Он жил уже лет 10 на знаменитом Брайтон-Бич, но никак не мог сориентироваться и объяснить таксисту, как ехать. И мы кружили по Бруклину. А я знаю, что такие рассеянные люди часто бывают очень талантливыми. И это было дополнительным подтверждением. Я действительно считаю его гениальным тренером, у него есть какая-то особая харизма . Когда приезжаю в Нью-Йорк всегда к нему захожу, иногда даже останавливаюсь на пару дней. Считаю его тренером от Бога, такого же уровня, как был Марк Дворецкий в шахматах.

Занятия в “Белой ладье”

– У него уже много лет своя шахматная школа . Называется “Белая ладья”. Находится на Брайтон-Бич недалеко от дома. Работают еще несколько тренеров. Дети с удовольствием ходят, педагог он потрясающий.

– В американских турнирах играются 2 партии в день, так что там не до театров. Надо приносить свой инвентарь. И ещё такой момент – победитель получает почти всё. Что думаешь об этом?

– Да, в американских турнирах, безусловно, надо победить или хотя бы занять место не ниже 3-го. Что касается двух партий в день, то, с одной стороны, это трудно. Но мне зачастую проще переносить именно большое, но кратковременное напряжение Иногда лучше пять дней – и турнир закончен, чем девять дней по одной партии. С одной стороны напряжение меньше, но более длительное. И в американских турнирах особо не надо готовиться к партии, а именно это отнимает много сил и энергии, в том числе нервной. Что касается инвентаря, то да, надо приносить. Раньше раза 2-3 покупал часы и шахматы, и всегда их забывал. Когда приходил через 20-30 мин. их уже не было, экспроприировали болельщики. И после этого я перестал покупать. Не прихожу со своим. Да, в этом отношении американские турниры –  чистое любительство. Хотя бы первые 10-15 досок они должны оснащать часами и шахматами. Кстати, в последнее время на турнирах World Оpen, по-моему, так и поступают. Самая первая моя поездка в Америку была в 90-м году, когда еще был Советский Союз. И тогда я впервые сыграл в World Оpen. Кстати, материальные условия были гораздо лучше, чем сейчас.

– Практически этот вопрос мы закончили, осталось услышать, что думаете о том, что экстремальные условия в американских турнирах, когда победитель получает все, побуждают играть острые дебюты, в том числе староиндийку. А вот в круговиках она встречается реже.

– Староиндийская (или «старушка»), всегда была моим основным дебютом.  Я редко играл черными классические системы на уравнение. А в швейцарках это не имеет большого смысла, там черными зачастую надо играть на победу. Хотя и бывают разные ситуации

– А кто вас спонсировал на поездку из Витебска, Минска?

– Там все стоило около тысячи рублей, а деньги у меня уже водились. Я уже ездил за границу и с первого турнира привез полторы тысячи долларов, что было огромной суммой по тем временам. Хорошая зарплата была долларов 15, стало быть я привез 100 зарплат. Вся поездка, включая билеты, стоила 70-80 долларов. Правда, за гостиницу мы платили отдельно. Вдвоем тогда жили в номере, сыграл неплохо, разделил 2-10-е место. Это было мое первое знакомство с Америкой, определенный культурный шок.

Фото М. Рабкина. Чемпионат СССР, Москва 1988

Статья в сборнике “Шахматы, шашки в БССР”, 1989

Правда, настоящий культурный шок был во время первой поездки на турнир за границу на Новый Год с 1988 на 89-й. Был мне уже почти 21 год, это сейчас нонсенс, чтоб в таком возрасте впервые играть в зарубежном турнире, но тогда из Союза не было свободного выезда. Единственной возможностью выехать за границу  –  было попасть в Высшую лигу чемпионата СССР. Я три года подряд отбирался туда, и  мне дали два выезда. В этих двух турнирах я и выполнил норму гроссмейстера. Первый был в Швецию на ежегодный турнир Rilton Cup на Новый Год. Это был Сальтшобаден, отель с камином, как в романах Агаты Кристи, рядом пруд, плавают уточки, лебеди, просто очаровательно.

Европа и Америка – это разные миры.

– С кем общаетесь в Штатах ?

Партия Гена Сагальчик – Гена Славин с юношеского первенства БССР в Пинске (октябрь 1984). Сагальчик занял 1-е место, а его тезка разделил 12-13 из 14. Фото из сборника “Шахматы, шашки в БССР”, 1984

– С Мишей Кацем, как я уже сказал, с Геной Славиным, кандидатом в мастера из Минска, с другим Геной – Сагальчиком, тоже из Минска, гроссмейстером. У него шахматная школа в Лонг Айленде под Нью-Йорком, а Гена Славин давно занимается бизнесом, но следит за шахматами как болельщик. К тому же в Штатах живут и мой сын Илан от первого брака и мой двоюродный брат Боря Сиротин с семьей. Америка для меня довольно близкая страна по ощущениям. Однако в последнее время все больше раздражает лицемерие, ханжество, например, «борьба за нравственность» в Голливуде, использование сексуальных скандалов для борьбы с политическими соперниками. Надеюсь, что американское общество это преодолеет.

– Илья, в лучшие годы вы были если не в мировой элите, то рядом. Что можете рассказать о самых-самых, то есть о тех, кто лучше знаком массовому читателю.

– Это о ком, о чемпионах мира?

– Ну да, хоть и не только. Насколько я знаю, вы играли с Корчным, например.

– Играл я с чемпионами мира, с Корчным несколько раз встречался. Кстати, в книге есть очень интересная партия с Корчным, которую я выиграл. Было это в Дрездене на межзональном турнире, 1998 год. Когда после партии он мне сказал: “Неплохо вы играете, молодой человек». А я уже был наслышан, что он не очень любезничает с соперниками, особенно, после проигрыша. Я промолчал, выждал паузу, он тоже помолчал секунд 5-10, после чего добавил: “На цейтнот”,  и высказался в том смысле, что я ничего не понимаю в своей староиндийской, что жертва пешки была бездарной. Но мне было интересно, я ничуть не обиделся на него. Корчной, конечно, личность выдающаяся. Играл с ним, общался. Таких людей сейчас не хватает шахматам. А любимый мой шахматист – это Михаил Таль, у него было блестящее чувство юмора. Я ничего не хочу сказать плохого, но сейчас как-то обезличены шахматисты. По крайней мере, трудно сказать, что у кого за душой, а вот Таль, Корчной, Бронштейн, были очень интересными людьми. Тот же Бент Ларсен, из буржуев. 

– Портиш?

Насчет Портиша я не могу сказать, плохо его знаю, а вот Ларсен был очень нестандартен, интересно было читать его комментарии и мысли. А Корчной, Таль – личности огромного массштаба.

– Спасский?

– Со Спасским я не играл, а вот у Смыслова выиграл хорошую партию на чемпионате СССР 1988-го, где участвовали Карпов, Каспаров и другие звезды. Потом мы играли несколько раз и все вничью. Карпову в том турнире я проиграл, Каспарову тоже, но там была очень интересная партия, которая есть в моей книге. Там есть отдельная глава “Мои памятные партии с чемпионами мира”. С Талем и Каспаровым, обе проигранные. С Крамником играл, одну выиграл в быстрые и проиграл в классические, и несколько ничьих. Играл с Анандом, Иванчуком, Грищуком, Топаловым, кстати, счетом с ним могу похвастаться – 2,5:1,5.

– Сейчас очень много новых шахматистов появляются на Западе.

– Да, конечно. Но на Востоке, пожалуй, еще больше. Благодаря компьютерной помощи сейчас значительно легче овладеть дебютной теорией и некоторыми другими аспектами игры.
В мое время, чтобы изучить дебют, надо было читать книжки, потратить много времени на поиски партий, делать подборки, записывать в тетради. Сейчас нажал на пару кнопок и у тебя все на экране. Конечно, стало легче. Но, с другой стороны, что-то теряется, ускользает.

– Сейчас модный вопрос  – о преподавании шахмат в школе, насколько это необходимо?

– Я не думаю, что это должен быть обязательный предмет, что надо заставлять детей заниматься шахматами, хотя это и возможно. На мой взгляд лучше, если это будет факультатив.

– С какого возраста?

– Лет с 5-6.

– Но есть же такие, кто начинает учить чуть ли не с 2-3 лет.

– Ну лет с 4. Сейчас же акселерация. Капабланка научился шахматам в 4 года самостоятельно, если судить по легенде. А кто должен преподавать? Преподаватель должен быть хорошим педагогом, он не обязан знать тонкости французской защиты, а иметь общее представление о шахматах и уметь обращаться с детьми. А уже на более продвинутом уровне с ними должны заниматься более квалифицированные шахматисты.

– В чем, по-вашему, польза от занятий шахматами для детей?

– Во-первых, одна из интереснейших игр, на мой взгляд. Развивает логику, фантазию, дисциплину мышления и вообще это гораздо лучшее времяпровождение для ребенка, чем ходить по подворотням или перед экраном компьютера «зависать» в социальных сетях. Кроме того, установленный факт, что те, кто профессионально занимается шахматами, никогда не болеют Альцгаймером. И вообще, единоборство, стремление победить интеллектуально, способствует успеху в дальнейшем в любых областях, даже если впоследствии человек бросил шахматы. Как раз Андрей Филатов – удачный пример.

– Илья, к завершению нашей беседы, несколько слов о своей семье, детях.

Ирит                                                                                  Илья и Лена

– Дочку зовут Ирит, ей уже 15 лет, правда, увлекается скорее театром, чем шахматами, а жену – Лена, она гид по Израилю, и тоже в своем деле творческий и увлеченный человек.

– Откуда она?

– Лена – коренная одесситка, приехала в Израиль в 1998-м, познакомились в 2001-м. И еще у меня сын Илан от первого брака, живет в Америке с 2000-го. Ему 26 лет.

Илья, Илан и Ирит на набережной Тель-Авива, январь 2017. Фото Лены Смирин

– Он не женат?

– Да нет пока. Есть предложения?

– И в завершение – традиционный блиц-опрос: любимые артист, писатель, музыкант, спортсмен.

– Любимых артистов множество, как тут выбрать. Конечно, несравненный Чарли Чаплин, Джек Николсон, Из  российских – величайший, парадоксальный Евгений Евстегнеев, два Олега – Даль и Янковский,  Из актрис, относительно современных – Мишель Пфайфер, а идеалом, женским  эталоном для меня является Одри Хепберн. Изумительное сочетание красоты, женственности  и таланта. Из российских – мощный дар у Инны Чуриковой.  Из  писателей – трудно выбрать, не из почитаемого, а из перечитываемого – наверно, Михаил Булгаков. И в последнее время увлекся Исааком Башевисом Зингером. Так получилось, что когда я приехал в Израиль, он как раз скончался в Нью-Йорке. И в газете “Вести”, – тогда я покупал русскоязычные газеты, хотя давно уже не покупаю, – как раз был некролог о нем. И тогда я впервые услышал это имя. Превосходный писатель, нобелевский лауреат. Его сравнивают с Габриэлем Гарсиа Маркесом по стилю.

И очень люблю, не меньше, чем Чехова, а перечитываю чаще, чем Чехова, Сергея Довлатова. Он близок мне по духу – ирония и самоирония, без пафоса и рецептов спасения человечества. Плюс замечательный стиль.

Музыка ?  В молодости нравились Битлз, Машина времени. С детства люблю бардовскую песню, увлекаюсь Галичем, особенно Высоцким, знаю много его песен. Считаю очень актуальным и сейчас. Люблю слушать Фрэнка Синатру, великого Муслима Магомаева, Джо Дассена. А сейчас увлекся и джазом, меня особенно поразил Чик Кориа, я был на его единственном концерте в Москве.

Знаком с Тимуром Шаовым, он недавно приезжал в Израиль. Я не большой знаток классики, но Моцарта, Бетховена слушаю и люблю.

Что касается спорта?

– В спорте у меня несколько кумиров. Раньше это был Майкл Джордан в баскетболе. Когда я сюда приехал, то в году 92-м начал плотно смотреть NBA. И вот тогда он был в самом соку. Потом он года полтора – два не играл с 94-го, когда вернулся, следил за ним очень внимательно до конца карьеры. Это, конечно, был уникальный спортсмен. Сейчас я болею за Cleveland Cavaliers с Леброном Джеймсом, но, пожалуй,  моим самым любимым спортсменом является Роджер Федерер. Я за него болею с 2003-го, это уникальный спортсмен и человек, очень харизматичный.

А к Надалю как относитесь?

Тоже великий спортсмен, но как болельщик я однозначно выбираю Федерера. Надаль, Джокович и Федерер относятся к величайшим теннисистам в истории. Что касается Федерера, то для меня он самый-самый. Даже в 2017-м выиграл два турнира Большого шлема, – в возрасте  35 лет, – чего никому не удавалось в истории. (уже после интервью Роджер выиграл и открытый чемпионат Австралии – belisrael)

Из футболистов мне нравится Месси. Любимая команда – сборная Бразилии образца Чемпионата Мира 1982 года и Барселона примерно пятилетней давности. Футболом я сильно увлекался раньше. В последние годы к нему как-то охладел, баскетбол NBA мне кажется более динамичной игрой. Но когда проходит Чемпионат Мира, полуфинал или финал Кубка Чемпионов, да и на стадии плэй-оф, стараюсь смотреть.

Мы благодарим Илью за интересные и подробные ответы на многочисленные вопросы и в преддверии 50-летия, хотя материал появится несколько позже, желаем доброго здоровья, удачи за шахматной доской, в написании новых интересных книг, на комментаторском поприще, и конечно, благополучия в семейной жизни.

У Ильи Смирина в Кфар-Сабе побывали редактор belisrael.info А. Шустин и М. Разумовский.  Часть вопросов подготовил Б. Шапиро.  10 января 2018  

* * *

Привет из Минска

Вспоминает постоянный автор belisrael.info, кмс Юрий Тепер

Сам я против Ильи Смирина не играл, а вот мои ученики – минимум два раза!

В феврале-марте 1986 г. проходило командное первенство города среди вузов. В том году Лев Горелик, известный организатор шахматной жизни в Минске, решил провести это первенство как межфакультетское: наподобие Кубка европейских чемпионов по футболу, где каждая страна выставляет свою главную команду.

У нас на факультете естествознания пединститута была сравнительно неплохая команда, в основном перворазрядники… Всё же перед встречей с сильной командой из института физкультуры (с Ильёй Смириным на 1-й доске) мы ощущали беспокойство. Михаил Клиза как студент-заочник не имел права играть, выступавший на 1-й доске Андрей Касперович заболел, а Александр Павлович, наша 2-я доска, не захотел играть со Смириным (по правилам доски должны были сдвигаться) – может быть, испугался. И вот он, Павлович, делится со мной, тренером-представителем, своим коварным планом… Запасным участником у нас был Саша Слесарчик – «спортсмен широкого профиля», успешно игравший в футбол, баскетбол. Симпатичный, общительный человек, но шахматный его уровень вряд ли превышал 4-й разряд. Павлович с ним поговорил, и Саша с удовольствием согласился сыграть за команду.

Мы заявили Слесарчика на 1-ю доску, возражений от судьи не последовало. Смирин стал опрашивать своих товарищей по команде: «Не знаете, какие дебюты Слесарчик играет?» Наташа Шапиро, игравшая на женской доске, услышала вопрос и, смеясь, пересказала мне. Я тоже улыбнулся: «Да он и сам, наверное, не знает. Как Остап Бендер!».

Грядущая «партия века» подняла нам настроение. Наш герой уверенно двинул пешку: 1.е2-е3!! Партия продолжалась от силы 5 минут. Илья выиграл несколько фигур (естественно, Слесарчик не сдавался), поставил мат, затем пожал руку и сказал ободряющие слова. Вскоре появился Горелик и спросил: «Что это за фокусы, кто разрешил выставлять запасного участника на 1-й доске?» Я объяснил… «Лучше бы ты сам сел за доску». – «Знал бы, что так можно, я бы так и сделал. И потом, Илья был не против, он высоко оценил игру нашего запасного!». В итоге нас не наказали. Мы спокойно перенесли поражение от команды ИФК. Павлович, кстати, на 2-й доске тоже проиграл.

Полагаю, Илья Смирин выступал для тренировки: он в ту пору уже был «без пяти минут мастер». Институт физкультуры провел турнир вне конкуренции – ни политех, ни БГУ не могли с ним соперничать. Мы оказались в серединке.

В мае 1987 г. еще один мой шахматный подопечный, Витя Царкевич (сильный перворазрядник, позже – глава местного совета в Пуховичском районе), перед «дембелем» тоже сразился со Смириным. Чемпионат Белорусского военного округа проходил в новом Дворце шахмат на Маркса, 10. В тот раз партия была более серьёзной, с довольно острой борьбой в сицилианской защите. Всё же Смирин выиграл, да и первое место в чемпионате БВО завоевал без особых проблем.  (4 февраля 2018)

Опубликовано 10.02.2018 22:39

Sarah Zouabi: I’m Israeli Zionist / שרה זועבי: אני ציונית ישראלי

Sara Zoabi, an Israeli-Arab Muslim woman

Sara Zoabi an Arab woman, sister of Hanin Zoabi (a Knesset member who is extremely anti-Zionist) speaks in Hebrew (subtitles in English) about  life in Israel.

PAY ATTENTION TO THE OTHER VOICE IN  ZOABI FAMILY !!!

אנחנו נמצאים  “בגן עדן” – שרה זועבי, אחותה של ח”כ חנין זועבי – תופעה חיובית ביותר והלוואי שיהיו יותר שפויים כמוה

שרה זועבי / Sarah Zoabi                                                      חנין זועבי / Hanin Zoabi

שרה זועבי ומוחמד זועבי /  Sarah Zoabi @ Mohammad Zoabi

מוחמד זועבי בן 16-ה שמביע תמיכה בישראל

16-year-old Mohammed Zoabi, who expresses support for Israel

פורסם ב 02/02/2018 17: 11

published on 02/02/2018 11: 17