ב-24 לאפריל 2018 צלצל הטלפון בביתו של אריה פרל בנתניה. קול בלתי מזוהה ונרגש נשמע מעבר לקו:
“האם אני מדבר עם אריה פרל”? לתשובתו החיובית המשיך:
“שלום, מדברים מהמוזיאון לתולדות יהדות פולין בורשה. האם אתה יושב?”
אריה מופתע התיישב ולא ידע כי שיחה טלפונית זו תגרום לו למהפך טראומטי של מהות זהותו.
“אנו רוצים להודיע לך שיש לך אח בשם אדם קונצליך שחיפש אותך כל חייו והצליח רק עכשיו לעלות על עקבותיך. אתה אריה אומצת על ידי הזוג פרל בשנת 1947, בורוצלב, בהיותך תינוק”.
המום ונרגש פנה אלי אריה ואמר: “השיחה הזו גרמה לכל עולמי להתמוטט בבת אחת”.
אריה הכמעט צבר, שהוריו עלו לארץ והתיישבו בנתניה, לא ידע כי למעשה הוריו אימצו אותו.
כאשר הגרמנים פלשו לפולין, אביו יעקב קונצליך חילק את החנויות שלו בין חבריו הפולנים וביקש לשמור עליהם. הוא בטח בהם והם הבטיחו להחזיר לו את הכל בסיום המלחמה. אף אחד לא שיער את מועד סיומה.
יעקב ואשתו דבורה ביחד עם בנם בכורם אדם נלקחו לגטו, אך הצליחו להימלט ולמצוא מקום מחבוא בכפר הולדתם ידובניקי, שם הסתתרו בבור גדול ושכנה טובה ידוויגה, אם לשבעה ילדים, באומץ לב ותחת סיכונים, העבירה להם בלילות מזון. הם הצליחו לשרוד שנתיים וחצי כאשר רוב הזמן נאלצו לישון בעמידה. קצת לפני סיום המלחמה, דבורה האם נכנסה להריון וילדה תינוקת במטבחה של ידוויגה. האב יעקב, ידע שלתינוקת אין סיכוי לחיות בתנאים הקשים והוא הניח אותה על פתח דלתה של משפחה חשוכת ילדים בצירוף פתק עם בקשה לשמור עליה עד לסיום המלחמה.
בתום המלחמה עברה המשפחה לדירה בעיירה קטנה בשם טרנוב בדרום פולין. באוקטובר 1945 נולד לליק קונצליך – הרי הוא אריה.
את תודתם והוקרתם למשפחתה של ידוויגה שהחביאה אותם בבור בעת המלחמה הם שלחו את שמם לרשימת חסידי אומות העולם ולתושבי אותו כפר אב המשפחה תרם שטח אדמה עליו נבנתה ברבות הימים כנסייה קתולית.
אך בסופו של דבר, גורל המשפחה לא שפר עליה. יעקב האב החליט לחזור לכפר מגוריו ולחבריו ששמרו על נכסיו. “החברים” כביכול קיבלו אותו בשמחה, נתנו לו לשתות אלכוהול כדי “לחגוג” את חזרתו ולאחר מכן רצחו אותו. הם לא הסתפקו בכך. מחשש שהאם תנסה להחזיר את הנכסים הם הגיעו לדירה בעת שדבורה רחצה את לליק-אריה באמבט, ירו בה והרגו אותה.
אדם האח הבכור, שהזדקק לקביים לאחר שרגליו התנוונו בעת היותו זמן כה רב בבור המחבוא, ראה את אמו מתבוססת בדמה, השליך את הקביים לאחור, הוציא את התינוק מהאמבטיה, הסתיר אותו מאחורי הספה ורץ לשכנים.
“מאותו יום שכחתי איך לבכות” סיפר אדם לאריה שנים לאחר מכן.
הילדים כולל האחות שהוחזרה להורים לאחר המלחמה, הוכנסו לבית יתומים, שם ניסו למצוא משפחה מאמצת. כאשר משפחתו של עורך דין פולני יהודי רצתה לאמץ את אדם ואת אחותו, אדם סירב ללכת ללא לליק-אריה, האח הקטן. התנאים היו קשים לאחר המלחמה והמשפחה סירבה לאמץ את כל השלושה.
לליק אומץ זמן קצר לאחר מכן על ידי פסח ולובה פרל שעזבו את פולין ועלו לישראל ב-1950. הם נתנו לו את השם אריה.
למרות ההלם הנורא שנפל על אריה, הוא מעולם לא כעס על הוריו שהסתירו ממנו את המידע על מוצאו האמיתי. “הם היו הורים אוהבים ומסורים, אני לא יכול לכעוס עליהם.”
באוגוסט 2018, הצטרפתי אל אריה בן זוגי ביחד עם צוות מטעם הטלוויזיה הישראלית לפגוש בפעם הראשונה, לאחר למעלה משבעים שנה, את אדם אחיו הבכור. הפגישה התקיימה בפארק שופן והונצחה על ידי הצלמים מרחוק כדי לא להפריע. גם אני התרחקתי, נזהרת לא לפגוע בפרטיות שני האחים ברגע מיוחד זה.
לא הייתה עין אחת שלא הזילה דמעה בעת המפגש הטראומטי והמרגש.
האחים בילו עשרה ימים יחד ובהדרגה, טיפין טיפין, אדם גילה לנו את כל מסכת חייו הקשים והטרגיים שעבור עליו.
הפגישה הנרגשת בין האחים טמנה בחובה תערובת של רגשות והתרגשויות שמצד אחד היוו מתנה נפלאה מאוחרת אך גם גרמה להתרסקותם הגופנית והנפשית. כאשר אריה חזר לארץ, מצבו הבריאותי הידרדר באופן בלתי צפוי וב-27 לאוגוסט 2018, נפטר מהתקף לב.
אחיו אדם, קיבל את הידיעה על מותו בצורה קשה, הוא נכנס לדכאון ומת חודשים ספורים לאחר מכן בשנתו.
שבוע לאחר מות אריה, נפתחה תערוכת ציוריו במוסקבה במוזיאון היהדות. הוא כל כך רצה להיות נוכח באירוע. היו באמתכתו תכניות יצירתיות כה רבות.
שנה לאחר הפגישה הדרמטית של האחים יצא הסרט “אחים בדם” בבימויו של חיים אתגר בערוץ רשות השידור. בד בבד, בורשה, הבמאי הפולני וויטק לזרוביץ העלה גרסה משלו לסיפור זה ולדבריו סרט זה הפך ליצירתו העיקרית.
יהי זיכרם של כל קרבנות המלחמה הארורה הזו – ברוך!
כותבת המאמר – אולגה גולר.
פורסם בתאריך 14/11/2021 22:35