בר נולד ב-26 ביוני 1993 ברמת ישי, בן בכור לנעמה ואפי, נכד בכור ואחיין בכור. הוא גדל והתחנך ברמת ישי, בית הספר ארזים ובתיכון נהלל. את הקשר המיוחד שהיה לו עם דודו מורן, אחיו הקטן של אמו נעמה, קשה להסביר במילים. “אני בן זקונים”, אמר מורן בנימין. “16 שנים מפרידות ביני לבין אחותי הגדולה נעמה, היא כמו אמא שנייה עבורי ולכן מהרגע שבר הגיע לעולם הוא הרגיש לי כמו אח קטן. היינו מבלים לא מעט יחד, הוא היה מסתכל עליי כמו אח בכור ומחקה אותי. גדלנו להיות מאוד דומים, יש האומרים שגם פיזית”.

שחקן הרכב בן 17, רב גוני, ווינר, עם שנתיים ללא הפסד בטבעון
“הייתי בכדורמים מכתה ה’ בטבעון”, הוסיף מורן, “ובר, כאיזושהי מסורת משפחתית, רצה מאוד להצטרף לכדורמים. הוא היה רק בן שש ולא הייתה כזו מסגרת, אז שלחנו אותו לחוג שחייה. בגיל עשר, על אף שהיה שחיין מצוין, הוא החליט להצטרף לכדורמים ועד מהרה התגלה כשחקן מעולה ומוביל. בר שיחק בכל קבוצות הילדים וקבוצות הנערים של טבעון ובנבחרות ישראל השונות”.

בר רהב ז”ל בבריכה. שחקן רב גוני, כישרון נדיר בכדורמים

“כשהוא היה בן 15 בדיוק סיימתי את השירות הצבאי וחזרתי לשחק כדורמים בקבוצה החובבנית בטבעון, המשחקת בליגה הארצית. זו קבוצה שמורכבת בעיקר מחיילים בשירות קרבי, חבר’ה מבוגרים שרוצים לשמור על כושר וחיילים משוחררים שחוזרים לשחק בהדרגה. בגיל 15 בר הפך להיות שחקן הרכב כשזכינו בשלוש אליפויות רצופות עם שנתיים ללא הפסד, כאשר בר לקח חלק משמעותי בהצלחת הקבוצה למרות גילו הצעיר”.

“כשהיה בן 17 הצטרפנו יחד לקבוצה המקצוענית של הפועל קריית טבעון, שם כבר שיחקו שחקנים זרים ואיכותיים, כאלה שזו קריירה לכל דבר עבורם. בר היה שחקן נוער בן 17 שהשתלב בקבוצה בצורה מצוינת והפך לשחקן הרכב קבוע. הוא הבקיע שערים, ניצח לנו משחקים ושיחק יותר ממני. הוא היה שחקן מעולה עם כל העתיד לפניו”, תיאר מורן. באותה תקופה בר החל לעבוד עם המאמן מושיקו הרשקוביץ’, שאמון היה אז על הפועל המקומית מטבעון. “הוא הגיע לכדורמים בגיל מאוד צעיר”, נזכר הרשקוביץ’. “אבל מרגע שהתחיל לשחק בקבוצה התחרותית, התחלנו לעבוד יחד. מדובר היה בילד מדהים, רציני, אחראי ונחוש, ספורטאי אמיתי”.

רהב הצעיר היה משחק בכל העמדות בבריכה; גם בצדדים כספרינטר וגם באמצע כסנטר, על אף שהיה צנום. “הוא היה שחקן מאוד רב גוני”, נזכר מורן, “מאוד ווינר, אבל ווינר שלא מבייש את היריב שלו. אחרי שהוא נהרג אמר לי איזה בחור ששיחק מולו, שכשבר היה מבקיע שער הוא לא היה מסתכל על שחקני היריבה במבט של ‘תראו מה עשיתי לכם’, הוא היה מוריד את הראש בביישנות ושוחה לצד השני. הוא היה מאוד תחרותי, אך יחד עם זאת ידע לכבד את היריבים”.

בר רהב ז”ל. “ילד מדהים, רציני, אחראי ונחוש”

ההחלטה הגורלית, הוויתור על הנוחות והעקשנות על שירות קרבי
לקראת הגיוס הגיע בר לרגע בו צריך היה להחליט אם להמשיך את הקריירה המבטיחה כספורטאי עם עתיד מזהיר, או לשים בצד את הכדורמים ולבחור בשירות הקרבי. ולבר, בחור צעיר שיכול היה להתמקד בספורט אותו כה אהב, לייצג את המדינה ולהתאמן מדי יום בבריכה, היה קשה להחליט.

הוא הגיע לשלב בו מתחילים לקבל את הזימונים לשירות הקרבי ואת הגיבושים השונים, ומאוד התלבט מה לעשות. “הייתי באותה סיטואציה כמוהו לפני הצבא”,  נזכר מורן, “רק שהוא היה שחקן טוב ממני. אמרתי לו שיגיש בקשה להכרה כספורטי מצטיין, אך שיבקש במקביל לעשות את כל הגיבושים ואז יחליט. הוא הגיש את הבקשה, קיבל את ההכרה בקלות, אך בכל זאת יצא לגיבושים. הוא עבר את הגיבוש של יחידת החילוץ 669 ובאבחון הפסיכולוגי הוא היה מאוד אמיתי וכן, אמר לפסיכולוגית שהוא לא יודע אם הוא רוצה להיות ספורטי מצטיין או חייל קרבי ולכן המועמדות שלו נפסלה”.

גם מאמנו דאז הרשקוביץ’ זוכר את הלבטים של בר: “לפני שהוא התגייס הוא אמור היה לקבל הכרה כספורטאי מצטיין. גם אני הייתי, אז הסברתי לו מה זה ואיך זה עובד. אבל בסוף, למרות שכנועים רבים, הוא הודיע לי שהוא לא מוכן ושהוא רוצה לתרום לצבא. אז הלכתי צעד אחורה ואמרתי שאני לא אכנס בינו לבין הצבא. זה הראה מי הוא היה, בר ויתר על החיים הקלים ונתן מעצמו. וככה זה נגמר”.

בר רהב ז”ל עם דודו מורן. התעקש על השירות הקרבי

“באיזושהו שלב”, מספר מורן, “לא יודע אם בגלל הלחץ החברתי או בגלל הערכיות עליה גדל, הוא החליט ללכת על השירות הקרבי. הוא ביטל את ההכרה כחייל מצטיין ושובץ לחיל התותחנים. השיבוץ לא היה לרוחו בלשון המעטה, הוא לא חשב שזה מספיק קרבי בשבילו והוא פעל לשנות את השיבוץ הזה. אני מכיר אנשים בצה”ל וגם אביו היה קצין קבע, אבל בר לא הסכים שאף אחד יעזור לו ואמר שהוא ישנה את השיבוץ הזה לבדו. הוא כתב מכתב למפקד הבקו”ם והסביר לו שהוא יכול היה להיות מוכר כספורטאי מצטיין, שכעת הוא רוצה להצליח ושהוא מעוניין לשנות את השיבוץ לחי”ר או להנדסה קרבית”.

השיחה האחרונה, החיבוק הלא נעים והבשורה המרה מכל
וכך היה. רהב שובץ להנדסה קרבית והתגייס ב-20 למארס 2012. “התגייסנו בדיוק עשר שנים אחד אחרי השני”, נזכר מורן. “הוא שובץ לגדוד 605, שם עשה טירונות ואימון מתקדם. הוא סיים את הטירונות כמצטיין מופת מפלוגתי וקיבל את הכומתה מקצין הנדסה ראשי. לאורך כל הזמן הוא המשיך לשחק כדורמים בקבוצת החובבנים של הפועל קריית טבעון. בכל שבת שהיה חוזר הביתה הוא היה מגיע לאימונים ולמשחקים, ואפילו היה הקפטן של הקבוצה. הוא לא היה נח בסופי השבוע, הוא היה חוזר מהצבא, מתאמן ומשחק. הבית השני שלו היה הבריכה”.

אחרי שירות סדיר של שנתיים ולמרות שהיה חריג בפז”ם הוא השתכנע לצאת לקורס מ”כים ולקורס קצינים. “כשיצא לדרך מבצע ‘שובו אחים’ הוא בדיוק סיים את בה”ד 1 ואמרו לו שהוא לא יכול להשתתף במבצע כי הוא לא מחי”ר”. אמר מורן. “אני זוכר את השיחה שלנו, הוא מאוד כעס על זה שלא תפסו ממנו לוחם ביחידה קרבית מספיק כדי לקחת חלק”. בר יצא לרגילה, במהלכה פרץ מבצע “‘צוק איתן”. אחרי מספר ימים הוא הוקפץ בחזרה לבסיס.

בר רהב ז”ל מסיים טירונות כמצטיין מופת פלוגתי

“בשמיני ביולי, יום אחרי יום ההולדת שלי, התראינו בפעם האחרונה”, הוסיף מורן. “הוא בא לסבא וסבתא שלו, שהם ההורים שלי, ובמקרה נפגשנו שם ואכלנו יחד ארוחת ערב. כשנפרדנו לשלום נתתי לו חיבוק. בדרך כלל לא היינו מתחבקים, תמיד היינו הולכים מכות ומציקים אחד לשני, אך הפעם משהו הרגיש לי לא טוב. משהו בחיבוק הזה הרגיש לי לא נעים ועזבתי את הבית בתחושה כבדה”.

“דיברנו כמעט כל יום, הייתה לנו שפת קוד כדי לדעת האם הוא יורד לשטחי כינוס או נכנס לרצועה. בזמן הזה הצוות שלו הוכשר כדי להיות כוח הנדסי שיצטרף לחטיבת הצנחנים. דיברנו בפעם האחרונה ב-17 ביולי, יום חמישי. הוא התקשר אליי ברבע ל-11 בבוקר ושאל אותי מה העניינים, מה חדש, בירר על אשתי שהייתה אז בהריון והייתה צריכה ללדת את בתי הבכורה וניסה לחשב האם המבצע ייגמר עד שהיא תלד”.

“שאלתי אותו אם יש טילים בשטחי הכינוס, כי תמיד יורים גם לשם, אז הוא אמר שיש לא מעט טילים אך שלא אדאג, שהוא שוכב בין שתי פומות (כלי הנדסי שמזכיר טנק, ג.ב.) ושום טיל לא יפגע בו. הוא סיפר על חבר שלו שנכנס לאותה פומה באחד ממטחי הטילים, מכסה הפלדה שבר לו את היד ופינו אותו משם. אמרתי ‘הלוואי שזה היה קורה לך’, אז הוא ענה לי: ‘נראה לך? אני רוצה להיות פה, אני מבסוט כאן. מה נראה לך שאני רוצה לחזור לקורס?’ אז המשכנו לשוחח ונפרדנו לשלום. שלחתי אותו לדרכו ואמרתי לו: ‘בר, אל תיקח את זה בקלות. תהיה מוכן, תשפצר את עצמך, קח מספיק מחסניות, רימון, הכל’. ביקשתי ממנו שלא יתנדב יותר מדי ושיחזור הביתה”.

בר רהב ז”ל ונבחרת ישראל בכדורמים

“בערב שמענו שיש כניסה קרקעית. הטלפון הסגור לא השאיר ספק לגבי מיקומו של בר, והתחילה שגרה כזאת של יומיים שאתה כל היום עם הטלפון ביד רק מחכה שאולי הוא יתקשר ואולי הוא כבר בחוץ. וזהו, ביום שבת אחר הצהריים אשתי ניסתה להוציא אותי קצת מהמתח שהייתי שרוי בו ואמרה לי ‘בוא נלך לאכול גלידה עם חברים’. אמרתי לה ‘עזבי אותי רגע, אני מרגיש לא טוב’. ובאמת בשעה הזו פחות או יותר הכוח של בר היה בפעיליות בדרום הרצועה ליד רפיח, הפומה שלהם נתקעה יום קודם והם טיפלו בה”.

כשבר וחבריו סיימו לטפל בפומה, הם החזירו אליה את הציוד. הוא שאל את המ”מ אם יש עוד משהו שצריך לעשות והוא ענה לו שילך לצד השני לבדוק אם הם לא שכחו משהו מאחור. ובזמן שהוא עשה את הצעדים אחורה, טיל נ”ט נורה לעברם ופגע בזחל של הפומה. בר ספג את ההדף והרסיסים, ונפצע אנושות. הוא עוד הספיק לקום, כך סיפרו בתחקיר, וקרס.

בר רהב ז”ל. הפומה נתקעה סמוך לרפיח

“הייתי באיזה קניון ברמת ישי, אכלתי גלידה עם חברים”. גולל מורן את אותם רגעים. “אחרי כמה דקות קיבלתי טלפון ממספר שלא הכרתי ובחור נרגש בצד השני של הקו דרש לדעת היכן אני גר. לא הסכמתי לתת לו את המידע ובסופו של דבר לא הייתה לו ברירה והוא אמר לי: ‘מדבר שוקי מקצין העיר, אני צריך אותך דחוף’. הוא הגיע לאסוף אותי להוריי בזמן שנעמה ואפי כבר ידעו. וזהו, פה הכל התחיל. התחיל מחול השדים הזה שממשיך עד היום”.

הזכייה של טבעון בגביע המדינה וההקדשה המרגשת לבר
מורן המשיך לספר על ההתמודדות לאחר הבשורה המרה: “החיבוק הכי חם שקיבלנו היה ממשפחת הכדורמים, מטבעון ומכל הארץ. ראשי אגודות, שחקנים, כולם. בדיוק שבוע אחרי שבר נהרג, בסוף השבעה, היה משחק לקבוצה שלנו, הקבוצה שבר היה מארגן מדי שבוע כדי שיגיעו מספיק שחקנים. אפילו כשהיה בכניסה לעזה הוא היה משכנע אותנו לבוא למשחקים כדי שנזכה באליפות, אז באנו לשחק אני ואחיו הקטנים ניר ורותם במשחק שאיבד כל משמעות ספורטיבית. ניסיתי להמשיך בכדורמים אבל היה לי קצת קשה ללכת לבריכה אחרי מותו של בר ולכן עזבתי את הקבוצה”.

אותה קבוצה, הפועל קריית טבעון אותה הדריך הרשקוביץ’, ניצחה בסוף ינואר האחרון 8:11 את הפועל גוש זבולון בגמר גביע המדינה לכדורמים גברים שנערך בוינגייט וזכתה בתואר לראשונה אחרי ארבע שנים. את הגביע הקדישו השחקנים לבר. “לא היו לי כוחות נפשיים להיות שם”, הודה מורן, “אך רותם אחיו הקטן של בר שעדיין משחק כדורמים היה שם. הבריכה הייתה בשביל בר כל העולם”, הוסיף, “וזה מרגש שזוכרים אותו שם”.

בר רהב. יהי זכרו ברוך

סג”מ בר רהב ז”ל, נפל במהלך מבצע “צוק איתן” לאחר שנפגע מטיל נ”ט שנורה לעברו בדרום רצועת עזה כשהוא בן 21 בלבד. יהי זכרו ברוך.